משה בוגי יעלון, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, איש צנוע. הוא המבוגר האחראי, וכשהוא בשטח - יש על מי לסמוך. כל מי שפוגש את יעלון בשיחת פנים אל פנים, מוקסם מאישיותו ומקסמו האישי.
יעלון הוא לא הפוליטיקאי מהסוג שאתם מכירים. הוא מנהיג, שפיו וליבו שווים, הוא ישר-דרך, מצרך נדיר בפוליטיקה. יש לו קבלות מוכחות, וכשהוא ליד ההגה אפשר לישון בשקט.
העובדה שקסמו האישי של יעלון לא עובר כנראה בטלוויזיה, אינה סיבה להפוך את השותפות החדשה שהקימו גנץ, יעלון ולפיד למה שנראה יותר כבזאר. מי ששובצו ברשימה רחוקים מקשר אידיאולוגי, ומה שמנחה אותם הוא רצון להתברג במקום ריאלי לכנסת הבאה.
בעוד שיעלון צירף לרשימה החדשה מטעמו שני אנשים מוכרים רציניים עם קבלות, כמו צביקה האוזר, שהיה מזכיר ה
ממשלה, וד"ר
יועז הנדל, עיתונאי שהיה בעבר ראש מערך ההסברה הלאומי, נראה שגנץ היה עסוק מאוד בחיפוש ידוענים במקום מועמדים בעלי רקע ביצועי.
פגשתי את רא"ל
בני גנץ, כשהגעתי אליו לשיחת תדרוך בעת ששימשתי כמנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. התרשמתי מאדם בעל כושר מנהיגות ויכולת ניתוח מרשימים. זאת הסיבה שאני מופתע לראות במי הוא בוחר עכשיו לקשט את רשימתו. קשה לדעת אם רשימה כזאת תביא לכך שיזכה באמון נרחב של הציבור.
גבי אשכנזי התבטא בסוף השבוע בישיבה הראשונה של רשימת כחול לבן, שהוא יכול לנחש על מי יעדיף הנשיא ריבלין להטיל את הרכבת הממשלה. לא צריך את אשכנזי כדי לדעת שבין נתניהו וריבלין שוררת איבה רבה, ואם ניתן היה להיכנס יחד עם ריבלין מאחורי הפרגוד ביום הבחירות, לא היינו מופתעים בוודאי לראות עבור מי בחר ריבלין להצביע. הנשיא, שמבקש להישאר ממלכתי, הזדרז להגיב ולשכתו פרסמה הודעה לפיה היא מסתייגת מן הדברים; מסתייגת, אבל לא שוללת וגם לא דוחה על הסף.
השיטה שעל פיה פרצופים יפים ומוכרים תופסים את מקומם של מבוגרים בעלי ניסיון אינה דבר חדש. בעידן שבו לטלוויזיה יש משקל חשוב במערכת הבחירות, לא מסתפקים רק במי שמופיעים טוב על המסך, אלא רוכשים גם את מגישי החדשות עצמם.
מיקי חיימוביץ, ששולבה במקום השביעי ברשימה המשותפת לכנסת, היא מגישת חדשות מקצועית, נעימה, ורהוטה. היא זכתה 5 פעמים בפרס 'מסך הזהב", בקטגוריית "מגיש האקטואליה הטוב ביותר", כשהגישה בהצלחה רבה את מהדורת החדשות של ערוץ 2 ושל
ערוץ 10. חיימוביץ במאית מוכשרת. היא הכינה סרטים דוקומנטריים, וערכה והגישה את תוכנית התחקירים "המערכת" בערוץ 2.
עד היום לא נפל בחלקי לקרוא אפילו רשימה אחת שהיא כתבה, או לשמוע את דעתה בנושאים חברתיים, צבאיים או מדיניים.
חשוב שברשימתו של גנץ יהיה מי שיופקד על איכות הסביבה, נושא שאין לזלזל בו, וייתכן שגנץ ויעלון מייעדים את חיימוביץ לתפקיד, אם תרכיב רשימתם את הממשלה החדשה, אבל נראה לי שהמצביעים ראויים להרבה יותר מכך.
לא ברור מדוע העדיף גנץ את חיימוביץ על פני מועמדים אחרים, ושילב אותה במקום ריאלי ברשימה לכנסת. העובדה שהיא כוכבת טלוויזיה אינה מלמדת על ניסיון ניהולי או פוליטי, אבל לא בטוח שתכונות כאלה נחוצות היום לחבר כנסת או לשר.
ר'דיר כאמל מריח, ששולבה במקום ה-25 ברשימה, היא מגישת חדשות שעבדה ב
רשות השידור, ונקלטה כמגישת חדשות גם ב"כאן", תאגיד השידור הציבורי. אם תיבחר היא עשויה להיות האישה הדרוזית הראשונה בכנסת. בעבר היא הגישה את מהדורת החדשות של מוצאי שבת בעברית, ועשתה זאת במקצועיות רבה הרבה יותר למשל, ממגישת המהדורה הנוכחית
מיכל רבינוביץ (שלא נמצאה ראויה ובצדק, להגיש בקביעות את המהדורה המרכזית), אבל זאת עדיין לא סיבה לשבץ את ר'דיד מריח ברשימה לכנסת.
הצופים שראו את כמאל מריח על המסך התרשמו מהגשתה המקצועית. יש להניח שהיא נבחרה להגיש את מהדורת מוצאי שבת בשפה העברית, בתקופה שבה פעלה רשות השידור כיוון שהיא דרוזית. היא הוכיחה שאין קשר להשתייכותה הדתית, ושהיא בעלת אישיות טלוויזיונית. אבל לתפקיד של
חברת כנסת יש צורך בכישורים נוספים, והגשת חדשות אינה אחד מהם.
ר'דיד מריח היא בעלת תואר שני ביחסים בינלאומיים, ופעילה חברתית הפועלת להעצמת נשים. היא שולבה במקום ריאלי ברשימה. שילובה אמור להביא ללפיד, ליעלון ולגנץ קולות דרוזיים.
ספק אם למגישת חדשות שמגישה מהדורה בערוץ 33, שהוא ערוץ נישה שמשודר באמצעות לווין בעיקר לארצות ערב, יש כוח אלקטורלי בתחומי ישראל.
אם גנץ יקים את הממשלה הבאה לא ברור האם תפעל ר'דיר כמאל לבטל למשל את חוק הלאום, שהפך דגל אדום עבור העדה הדרוזית. האם זה יהיה עבורה קו אדום לחברות בכנסת או בממשלה? הניסיון מלמד שכסאולוגיה מנצחת אידיאולוגיה. שווה להמתין ולראות איך זה יהיה הפעם.
איתן גינזבורג, ששולב במקום ה-32 הלא ריאלי ברשימה לכנסת, יצא מהארון עם הרבה רעש וצלצולים, ובחר ביוזמתו להצטלם עם בן זוגו ועם בנו הקטן.
גינזבורג יכול למכור שוב ושוב את זהותו המינית, אבל כנראה שאין לו מה למכור יותר מזה. הוא נחשב עסקן בינוני, שלא חף מחנופה, שניסה למצוא נתיבות לליבם של חברי הכנסת של העבודה וגם הצליח. הם העתירו עליו שבחים למרות שלאיש לא ברור על מה. נאמנותו הפוליטית של גינזבורג לחבריו ב
מפלגת העבודה לא עמדה במבחן. כשהעריך שיש לו סיכוי לזכות במושב בכנסת, הוא שכח את נטייתו הפוליטית, חצה את הקווים, גילה שאין אופורטוניסט גדול ממנו, ומצא את עצמו מקשט רשימה ימנית, שהייתה עד שבוע קודם לכן הפוכה מהשקפתו הפוליטית אידיאולוגית.
קשה להאמין, אבל גינזבורג הומלץ בפני בני גנץ ע"י משרד יחסי הציבור בן-חורין אלכסנדרוביץ, אותו משרד שעבד עבור גינזבורג במערכת הבחירות כשהתמודד על ראשות העיר רעננה.
כדאי לא לטעות - גינזבורג לא זכה במקום בכנסת ברשימתו של גנץ בגלל כישוריו יוצאי הדופן, אלא כנראה בגלל קשריו. הוא חברו של איתי בן-חורין, אחד מבעלי המשרד, שקרוב לאוזנו של גנץ, אם יש קושי להוכיח כישורים, כדאי תמיד שיהיו קשרים.
העובדה שגינזבורג היה מוכן לעזוב את פעילותו המוניציפלית ברעננה, ולוותר על מחויבותו למי שהצביעו עבורו, גם אם מדובר במצביעים לא רבים, מעידה על נאמנותו של האיש גם למצביעיו ועל ערכיו.
שילובו במקום ה-32 ברשימה לכנסת, כנראה במקום שלא בטוח שיהיה ריאלי ברשימה, מלמד שגינזבורג משמש קישוט. ספק גדול אם הוא יראה את הכנסת מתוך אולם המליאה. גנץ, שקיבל מידע והבין כנראה באיחור שעשה מקח טעות, פעל מהר ונכון.
אם גנץ חיפש הומו מוצהר שיצא מהארון כדי שיביא לו קולות, הוא לא מצא את האיש הנכון. גינזבורג לא יביא לו אפילו מנדט אחד. לא ברור איזה ערך מוסף יש לגינזבורג, שנתפש בקרב ציבורים רבים ברעננה קוריוז יותר מאשר מנהיג פוליטי.
גנץ כנראה מתחיל להבין שההתעסקות הכרוכה עם מי שהמוטו שלו הוא "אכלו לי, שתו לי", תגרום לו ללא מעט כאבי ראש. אם יש לו ספק בכך, הוא יכול לשאול את חיים ברוידא, ראש העיר המצוין של רעננה, שהוכיח בתקופה הקצרה שהוא בתפקיד, שדיבורים והבטחות סרק הם לא האג'נדה שלו והוא בוחר במעשים.
ברוידא, שהוכיח בארבעת החודשים האחרונים, שהוא הבחירה הנכונה והמצוינת לתפקיד, יתקשה להודות בגלוי שהוא שמח על כך שנפטר מההתעסקות המייגעת עם גינסבורג, אבל אני משוכנע שאין שמח ממנו על החלטתו של גינזבורג לעזוב את הפוליטיקה המקומית. עכשיו נראה שהשמחה מוקדמת מדי, וגינזבורג כנראה לא ייכנס לכנסת משום שהוא שובץ במקום שנראה לא ריאלי לפחות בשלב זה.
כשמשווים את אישיותו של ברוידא לזו של גינזבורג, אי-אפשר שלא להשמיע גיחוך. ברוידא, סגן אלוף במילואים, איש עם קבלות של מנהיגות ועשייה, לעומת יללן מקצועי, שלא זכה באמון הציבור ברעננה, והוא הבחירה של בני גנץ לכנסת.
לו גינזבורג היה מצליח להסביר בכמה מילים במה השתנתה איכות חייהם של תושבי רעננה, בתקופה קודם שנבעט מתפקידו, ייתכן שהיינו נחשפים לשמץ של עשייה. אבל גינזבורג חיפש לעצמו את התפקיד הבא, ועכשיו טובים הסיכויים שהוא לא יזכה גם בו. יש לי תחושה שתושבי רעננה יקבלו חזרה בקרוב מאוד את גינזבורג, כעסקן מוניציפלי בעירייה.