X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מיכאל מירו עיתונאי אזרחי וחוקר בתחומי חברה וסביבה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
עיתונאים אינם נוהגים על-פי כללי אתיקה אלא על-פי הכלל של ראשוניות - מי יפרסם ראשון, ומי יפרש את המציאות בדרך מקורית יותר
▪  ▪  ▪
כל אחד יכול [צילום: מקסים דינשטיין/פלאש 90]

מי נותן אישור, רישיון לעסוק בעיתונאות? היום עיתונאי הוא מי שמועסק כעיתונאי בגוף תקשורת מוכר, ולאחרונה מוכרים גם בלוגרים שהדף שלהם זוכה ליותר מעשרת אלפי כניסות. בקיצור המבחן לעיתונאי הוא מקום העבודה שלו ולא ההכשרה שלו למקצוע. זהו המקצוע החופשי היחידי שלא מצריך הכשרה מיוחדת, אלה גם לא דרישות המעסיקים בכלי התקשורת השונים.
התפישה היא שמי שיודע לכתוב, להתבטא ונראה טוב, כשמדובר בטלוויזיה, יכול להיות עיתונאי. אפשר גם לראות נקודת מפנה כשיותר ויותר דוגמניות הפכו להיות פרזנטוריות של תוכניות טלוויזיה. תופעה שקיבלה תנופה עם תוכניות הראליטי שהלכה למעשה "הכשירו" מגישות, מגישים ואפילו עיתונאים. הנראות הטלוויזיונית המוגברת הפכה אותם למבוקשים גם בתחום זה.
הלכה ולמעשה את המקצוע לומדים פחות או יותר במכללות, בחוגי התקשורת, שם מנסים להיאחז בשיניים מול המספרים ההולכים וקטנים של סטודנטים. מקום נוסף ובו הכשרה מסודרת למקצוע העיתונות, כן, אנחנו במאה ה 21, הוא צה"ל, שמקבל לשורותיו ממיטב הצעירות והצעירים שמקבלים הכשרה למקצוע. אלו הם העיתונאים הצבאיים שמשרתים בגלי צה"ל.
צריך לראות את התופעה הזאת כמכלול. מדובר בצעירים, חדורי מוטיבציה, חסרי ניסיון, שהידע הכללי שלהם נשען על מה שלמדו בתיכון. בית הספר שלהם, אחרי הכל, הוא בית ספר צבאי, על כל המשתמע מכך. יהיו שיגחכו ויאמרו, "הבל הבלים", לא אתן מענה ישיר, אלא אציע לחשוב האם במדינה דמוקרטית, ראוי שהצבא ילמד את המקצוע, האזרחי, עיתונות.
מהי עיתונאות? במילים פשוטות, פעילות של איסוף שיטתי של מידע שמעניין וחשוב בעיני העיתונאי ולטעמו גם מעניין וחשוב לציבור בכללו ואף במקצתו. העיתונות, כך אמרנו, מתבססת על איסוף מידע שיטתי, מתודולוגיה מקובלת בעוד תחומים נוספים, במחקר האקדמי, במחקר המשטרתי המודיעיני וכך גם ביתר התחומים הביטחוניים. השוני הוא הקצב. העיתונאים נמצאים בתחרות מתמדת ולפיכך מקצרים עוד ועוד את עקרונות הבסיס הללו. אל התיאור הזה נוסיף כלל נוסף שמחייב את העיתונות בשונה מהתחומים האחרים - העיתונאים מחויבים לכללי אתיקה, הראויים למקצוע, כללים שמגדירים את גבולות חופש הביטוי של העיתונאים, הרבה מעבר לכללי החוק המוכרים.
מהי אותה אתיקה? האמת שיש כללי אתיקה שכל ארגון תקשורת קובע לעצמו. גם מועצת העיתונות קבעה כללי אתיקה. ברשות השידור הוגדרו כללים אלה במסמך הקרוי על שם מי שחיבר אותם נקדימון רוגל ז"ל, מהעיתונאים הוותיקים והמוערכים. הכללים שרטטו את הראוי למקצוע בתחומים רבים, כמו למשל איסור דיווח מוקדם על אירועים פוליטיים כמו הפגנות, איסור דיווח כמה השתתפו בהפגנה ועוד הנחיות. בחרתי בהנחיות הללו כדי להדגים עד כמה העיתונות אז ניסתה להציג עבודה מקצועית שבה עיתונאים עסוקים באיסוף והפצה של ידיעות ולא את דעתם האישית.
כמובן הכללים הללו נמחקו עם השנים, ועיתונאים אינם נוהגים על-פי כללי אתיקה אלא על-פי הכלל של ראשוניות - מי יפרסם ראשון, מי יפרש את המציאות בדרך מקורית יותר, גם בראיונות, נראה שהמרואיינים חשים שהם בחקירה של שופט שיכריע האם הם צודקים או לא. הידע האקדמי בתחומי התרבות והחברה התקדם הרבה יותר מהר מהעיתונות. רבים מהעיתונאים, הם חוקרי אמת, בעולם מורכב ומרובה מסוגרים. העיתונאים מכריעים לחסד או לשבט. פוליטיקאים שמבקשים לקדם רעיונות מצפים להכרעת התקשורת האם עיתונאים אוהבים אותם או לא. אם כי, הרשתות החברתיות פתחו להם לפוליטיקאים דלת עצומה להפיץ את הרעיונות שלהם ברשתות החברתיות, תופעה שפוגעת קשה בתדמית העיתונאי השופט שכולם מאמינים למוצא פיו.
העיתונאים המסורתיים מרבים לצטט את הנאמר ברשת ורואים בכך את עיקר עבודתם, דיווח ובעיקר פרשנות על הנאמר והמוצג ברשתות החברתיות. העיתונאים המסורתיים, מתחרים באושיות טוויטר שמצליחים לגרוף עשרות אלפי מתעניינים ומגיבים. אושיות הרשת יכולים להיות כל מי שמצליחים לפרוץ את הסכרים ולהציף אותנו במידע, מהיר ולא אחת רחוק מעולם העובדות. התחרות הזאת מכניסה את כולם, בלי יוצא מהכלל, לסחרחרת שתוצריה הופכים לאמת חדשה שעל פיה יש לפעול.
אם נחזור אל נקודת הפתיחה וננסה להבין מיהו עיתונאי ומהי עיתונות, אפשר להבין שהיום "כל אחד יכול" להיות עיתונאי. כל הגבולות והמגבלות הוסרו. החופש הוא אינסופי, המידע זורם מכל עבר וצרכניו איבדו את היכולת להתמצא בריבוי. החופש האינסופי הופך אותנו לבודדים שלא מוצאים את המכנה המשותף, את העובדות הבדוקות, המאורגנות כסיפור. בודדים שמזפזפים בין ערב רב של דעות המוצגות כעובדות. בלשון פשוטה זו אותה התחושה כמו צמד המילים "תאמין לי"...
צמד מילים שגורם לרבים מאתנו חשד עמוק יותר..."לא מאמין".

תאריך:  26/02/2019   |   עודכן:  26/02/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
תאמין לי
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
האם היא עושה משהו?
דליה דורנר  |  27/02/19 10:40
2
מה המסקנה מהמאמר ? קבוצה
בני בנקר  |  27/02/19 17:24
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יורם דורי
בתום הביקור ציפתה להרצוג הפתעה נוספת כאשר נשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שלמה הלל, שלף צילום שבהם נראה האלוף חיים הרצוג (אביו של יו"ר הנהלת הסוכנות) לוחץ ידיה של רעיית נשיא המדינה, רחל ינאית בן צבי ולצדה בחור צעיר, שלמה הלל
רפי לאופרט
התגובות הנזעמות, הארסיות והחריפות הן תוצאה מכך שלא למדת לקח מתגובות על אירועים קודמים ובעלי אופי דומה. שחצנות, התנשאות והתרסה, לא היו מעולם דרך מומלצת להידברות עם ציבור, כאשר נושא השיח שנוי במחלוקת. אם לא תלמדי להתחשב בדעות זולתך וברגישויותיהם, אני צופה שזו איננה הפעם האחרונה בה תעמדי מול גל ביקורתי חריף ואפילו ארסי. לציבור אין דרך אחרת להסביר לך שאת פוגעת ברגשותיו ומנצלת לרעה יתרונות, שאינם רכושך הפרטי
חיים שטנגר
מתברר שמפלגת 'הימין החדש' חייבת לבדל עצמה בכל מחיר מתנועת הליכוד, כמו-גם ממפלגת כחול לבן ושיטת 'יותר יפני מיפני', בה נקטו שקד ובנט, בנט ושקד, אינה מועילה להם, אלא היפוכם של דברים - מזיקה להם ובצורה ניכרת
דן מרגלית
אך עתה הוא השיא - תמורת כמה קולות ביבי יוצר משוואה שהיא בערך ביבי=כהנא, ועם זה אי-אפשר להסתובב בעולם בכלל ובקרב יהודים נאורים בפרט
אברהם בנמלך
ואיך הסוקרים מצליחים לדעת? יש להם חיישנים מיוחדים    מאיפה?    מיוצאי 8200    ואיך מפענחים את הממצאים?    עם אלוגריתם מיוחד
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il