יוסף שפירא מבקר המדינה לא נחשב בציבור מבקר עם חוט שידרה. להבדיל מקודמו השופט
מיכה לינדנשטראוס, שייזכר תמיד כמי ששדרג את ביקורת המדינה, והנהיג ביקורת בזמן אמת. תקופת כהונתו של השופט שפירא, לא נחשבת בעיני רבים תקופת הזוהר של ביקורת המדינה.
עובדה, הנחיותיו של השופט שפירא אינן זוכות להתייחסות רצינית, ויש מי שמעז לא לבצע אותן כלשונן. מבקר המדינה סבור ובצדק, שוועדת האיתור שתבחר את מי שיהיה המנכ"ל הבא של תאגיד השידור הציבורי, תיאלץ לקחת בחשבון את טיוטת דוח מבקר המדינה, שעוסקת בהתנהלות בכירים בתאגיד. הטיוטה, שנשלחה לתגובת מנכ"ל התאגיד
אלדד קובלנץ, וליושב-הראש גיל עומר, היא הליך חשוב שבעזרתו יגבש המבקר דוח סופי.
לכאורה נראה שמבקר המדינה יבוא חשבון עם השניים, וביקורתו לא תאפשר לקובלנץ ולא לעומר להמשיך בתפקידם בתאגיד. דוח הביקורת מתבסס בין השאר על תחקיר שערך
עיתון הארץ, בחודש אוגוסט האחרון, ובו נחשף מסמך שבו נכתבו דעות אישיות והערכות מקצועיות על עובדי
רשות השידור. כמה מהעובדים טענו כי בעקבות הדעה שהתגבשה נגדם, בחוות דעת מוזמנת שהוכנה בתאגיד השידור הציבורי, הם לא התקבלו לעבודה בתאגיד. אחרים טענו כי שמם הטוב נפגע וכי המעשה שנעשה ע"י תאגיד ציבורי הוא חמור, בעיקר כשמדובר בגוף ציבורי.
קובלנץ ועומר נמנעו מלחשוף את שמו של מחבר חוות הדעת על עובדי רשות השידור, למרות שהעניין נדרש ציבורית. הם נמנעים למרבה ההפתעה לעשות זאת גם היום. במקום זאת בחר מר קובלנץ לנהוג בטקטיקה מוכרת - להתנער מהמעשה החמור מבלי לחשוף את מי שאחראים לו.
עד אמצע חודש מאי הקרוב אמור להיכנס לתפקידו מנכ"ל נבחר לתאגיד השידור הציבורי, ומבקר המדינה תובע לקחת בחשבון את טיוטת הדוח בעת בחירת מנכ"ל חדש. הוא גם סבור שיש להציג את הטיוטה בפני ועדת האיתור ומועצת תאגיד השידור הציבורי, כדי שיבינו במי אסור להם לבחור, אלא שליושב-ראש התאגיד גיל עומר יש דעה שונה. עומר, שהוא גם יושב-ראש ועדת האיתור, מבין היטב שלא רק המנכ"ל, אלא גם הוא בבעיה ציבורית לא פשוטה, ולכן הזדרז להסביר את עמדתו במכתב למבקר שפירא. למרות שמדובר במכתב אישי שנשלח למבקר המדינה. תוכנו של המכתב מצא את דרכו לתקשורת ואני מהמר שלא על-ידי משרד המבקר.
עומר בחר להשיב בין השאר במכתב לפניית המבקר: "ועדת האיתור חולקת על העמדה המוצגת ע"י דובר המשרד (משרד מבקר המדינה, מ.נ.) בכתבה, ממנה הקורא עלול להבין כי מעמדה של טיוטת דוח כמעמדו של דוח סופי... דומה שאין צורך להבהיר מה ההבדל בין השניים. ועדת האיתור עושה עבודתה נאמנה, ובמסגרת זו בין היתר עליה להקפיד גם שלא לפתוח פתח לגורמים המנסים להתערב בהליך הרגיש הזה משיקולים שונים". בכך התייחס יושב-ראש התאגיד לכתבה שפורסמה ב"
דה מרקר" של
עיתון הארץ ועסקה בבחירת מנכ"ל חדש לתאגיד.
תרשו לי להעיר בעניין שלוש הערות. הערה ראשונה: הציבור לא מטומטם כפי שמר עומר נוטה לחשוב. הציבור מבין את ההבדל בין טיוטת דוח לדוח סופי. אם מבקר המדינה מצא לנכון שיש צורך להביא את טיוטת הדוח, לידיעת חברי מועצת התאגיד ולידיעת ועדת האיתור, סימן הוא שטיוטת הדוח מכילה חומר נפץ, ולא סתם חומר נפץ אלא חומר נפץ הודף, שבכוחו להדוף את אלדד קובלנץ אל מחוץ לתאגיד השידור הציבורי. המבקר מודע כמובן לכך שתגובה עניינית של התאגיד עלולה לרכך מעט את הדוח, אבל די בחומר הנפץ שבטיוטה שבידי המבקר לסכל את המינוי.
המבקר שפירא צודק. אם ברור לו כבר עתה שהתאגיד לא יוכל להגן לכאורה על מינויו של קובלנץ, אם ייבחר לתקופת כהונה נוספת, לאחר שיתפרסם דוח קשה על תקופת כהונתו הנוכחית, מחובתו להתריע על כך כבר עכשיו בפני חברי ועדת האיתור ולמנוע את המינוי. במקרה כזה, חברי ועדת האיתור אינם יכולים להתעלם מדבריו של המבקר, כשם שהיושב-ראש עומר לא יכול להחליט על דעת עצמו האם להיענות להנחיית המבקר, להעביר את טיוטת הדוח לחברי ועדת האיתור. לחברי הוועדה אסור להתעלם מהממצאים הקשים, גם אם מדובר בטיוטה. יש לנהוג בכבוד בדרישת מבקר המדינה, וגיל עומר, יו"ר התאגיד, חייב לבצע ללא שיקול דעת את מה שהוא נתבע לעשות.
על מבקר המדינה לעשות כל מאמץ להשלים את הדוח עד כינוסה של ועדת האיתור, אבל בכל מקרה אם מטיוטת הדוח הזמני עולים מעשים חמורים שאינם מתיישבים עם ניהול ציבורי תקין, אסור לחברי ועדת האיתור להאריך את כהונתו של מר קובלנץ, אם יתברר שהדברים הם באחריותו של מר קובלנץ, ושהוא ידע עליהם.
הערה שנייה: ברורה לי עמדתו של יושב-ראש התאגיד גיל עומר, שמכיר כנראה טוב את המימרה "אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה". ייתכן מאוד שזו הסיבה שהוא מבקש להביא להמשך מינויו של מר קובלנץ. אבל הצגת הדברים במכתבו למבקר המדינה, שעל וועדת האיתור להקפיד "שלא לפתוח פתח לגורמים פוליטיים המנסים להתערב בהליך הרגיש הזה משיקולים פוליטיים" - היא אמירת סרק וגיבוב מילים שטעונים הוכחה.
הערה שלישית: אם גיל עומר סבור שהתערבות מבקר המדינה נובעת מטעמים או מסיבות פוליטיות, ויש לו הוכחות לכך עליו לחשוף מיד את הנתונים שבידיו. בניגוד לדעתו של עומר, לדעתי לא מדובר במינוי רגיש, אלא במינוי מקצועי, והוא חייב להתבצע על-פי חוק, תוך הסתמכות על חוות דעתו וממצאי בדיקתו של מבקר המדינה, שכאשר הוא מגלה ליקויים חמורים, ויש מי שאחראי עליהם, האיש שאחראי לכך, צריך לשלם את מלוא המחיר.
גיל עומר אינו יכול להחליט על מדיניות עצמאית. אם הנחיותיו של המבקר אינן לטעמו, הוא יכול תמיד להניח את המפתחות ולחזור לנהל את תיאטרון הילדים בחולון.
מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, חייב לפתח שרירים, ולהראות לראשי התאגיד שמחוק לא עושים צחוק. בכוחו להוכיח לראשי התאגיד שלקביעתו יש משקל גדול הרבה יותר מקביעותיהם של עומר וקובלנץ. הכל תלוי בו.