שלוש מסקנות בוהקות נותרו על לוח התוצאות במטות המפלגות, והן ילוו אותנו לאורך כל תקופת כהונתה של ממשלת נתניהו החמישית: הראשונה - המפץ: תוצאות הבחירות המפתיעות במגזר הערבי, השנייה - הסלידה העמוקה מהמדיה ובמיוחד מערוץ 12, שבאה לידי ביטוי בכישלון המחפיר של
מינה צמח. השלישי - כוחו העולה של הימין. תופעה דמוגרפית/פוליטית זו, הכריעה את כף המאזניים, גברה על המסע האדיר של כוחות הנגד, שחברו יחד כדי להפיל את נתניהו, וגרמה גם לכשלונו הגדול של מסע זה.
השנייה - ההצבעה במגזר הערבי - סטירת לחי מצלצלת להנהגתו הנוכחית. לציבור הערבי נמאס מאווירת השיסוי/השנאה שמטיחה הנהגתו ללא הרף בהנהגת המדינה ובמיוחד בזו הנוכחית.
בשעה שבמטה
חד"ש-תע"ל 'חגגו' את הניצחון הדחוק (6 מנדטים), במטה
בל"ד-רע"ם (4 מנדטים, על גבול אחוז החסימה מלמעלה), הייתה אווירה של יום הדין. דממה של בית קברות...
עמית דרעי, בלוגר ידוע. פעיל במדיה החברתית, בדק את דפוסי ההצבעה לרשימות הערביות, בניתוח מקורי ובזווית שונה. המסקנות מעניינות:
חלוקת הקולות של המגזר הערבי בבחירות האחרונות:
רשימות ערביות 320 אלף קולות.
לרשימות ציוניות:
כחול לבן 34K
כולנו 9.1K
ישראל ביתנו 6K
העבודה 5.5K
הליכוד 10K
איחוד הימין 1.1K
הימין החדש 916
לרשימות החרדיות והלא ציוניות:
ש"ס 8.6K
יהדות התורה 878
מרצ 35K
בבחירות 2015 הצביעו לרשימות הערביות 446 אלף קולות. כלומר, הפעם הנחית עליהן הציבור הערבי הצבעת אי-אמון רחבה נרחבת. למעלה מ-126 אלף קולות נגרעו מהן. קרוב ל-70 אלף איש הצביעו לרשימות הציוניות, נתון משמעותי במיוחד. אם נוסיף לזה את החרדים נקבל כמעט 80 אלף קולות".
את הסיבה האמיתית לשינוי הדרמטי בהצבעה במגזר הזה, הציע לי איש ציבור ערבי, תושב אבו-גוש. "בציבור הערבי", אמר, "מתייחסים אחרת להצבעה בכנסת על חוק הלאום. לא כפי שאומרים לכם בפומבי ראשי המפלגות הערביות. רבים מאתנו רואים בכך איתות ברור שהרוב המכריע של הציבור היהודי בישראל סולד ממסע השיסוי הבלתי פוסק של הסיעות הערביות. מנהיגות הציבור הערבי מתנהלת תוך אימוץ שקר המעמיק והולך בחברה הערבית: מחד-גיסא הם מאמצים את ההגדרה כי "אנחנו פלשתינים, תושבי מדינת ישראל", ובאותו הזמן ממש הם צורחים נגד הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. איך אפשר ליישב את הסתירה הזו"?
"במקביל", הוסיף עוד: "ראשי הציבור הערבי מביעים תמיד תמיכה בלתי מסויגת בפעילותו של אבו מאזן במוסדות הבינלאומיים ובאו"ם. דבר זה לא מקובל עלי. אפשר להחרים מוסדות ישראלים כולל אירועי תרבות בחו"ל, ולצעוק חמס נגד החרמת מוסדות תרבות ישראלים כאן בארץ? ערבים רבים רואים בחקיקת החוק האמור מהלך של מתיחת קו אדום להנהגה שלנו כאן בארץ. יש פה אמירה ברורה הקוראת להם לשנות נתיב. די עם העיסוק הבלתי נגמר בפוליטיקה הגבוהה. אתם מזניחים את הצרכים הבסיסיים שלנו, כמו מגרשים לבניה, שרותים עירוניים, תחבורה ציבורית, ביטחון פנימי וכו'".
דברים דומים אמר ראש עיריית נצרת,
עלי סלאם ב-2015, כאשר התפרסם סרטון שבו הוא נשמע צועק בגרון ניחר ממכוניתו על חבר הכנסת
איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, כאשר האחרון עמד להתראיין לערוץ 2: "לך תחפש עניינים במקום אחר, הרסתם לנו את נצרת! הרסתם הכל, לך לחיפה! לא היה פה כל היום אפילו יהודי אחד. אתה לא עושה כלום. שרפתם את העולם. תשתוק! לך תעוף".
בפועל מסתבר כי את תביעתו של רה"ע סאלם מהמפלגות הערביות, לשנות קו ולעסוק יותר בצרכיו הפנימיים של הציבור הערבי, מגשים ציבור זה על-ידי יצירת תפנית של ממש בדפוסי הצבעתו.
השלישית: הכעס על המדיה, ובמיוחד על ערוץ 12 - הפרבדה של בחירות 2019, עשה את שלו. הקורבן - מינה צמח. במטה גנץ/לפיד, הקפידו לשמר בכוח ובאופן מלאכותי את האווירה החגיגית. איך? במהלך שנשמע ונראה כבדיחה: לא מראים את אותם לוחות האלקטרוניים שבהם סקרי אמת. מכבים אותם, כמה פשוט... במקומם מראים אך ורק לוח אחד, המציג את ערוץ 12. סקר האשליות של מינה צמח, הפך עכשיו לפרבדה של בחירות 2019. הערוץ הנ"ל, אלוף הקשקשת האנטי נתניהו והאנטי ליכוד, בימים כתיקונן, הוסיף... ששה מנדטים, יש מאיין, לכחול לבן... ותחי האמת לשעתה...
בגלי צה"ל אמרה מינה ל
רזי ברקאי: "עבדו עלינו. מצביעי מחל הגישו פתקים של כחול לבן על-מנת לפגוע בתוצאות המדגם".
מדוע שיקרו הנסקרים למינה צמח ולערוץ 12?
התשובה טמונה ברשימת הכתבים הבאה. אנא עיינו בה. רובם ככולם הפגינו פעם אחר פעם עויינות לא מוסתרת לליכוד, לנתניהו, למשפחתו. הרחק מכל עמדה עיתונאית מקצוענית סבירה. זוהי רשימה אקראית. לעיתים קרובות הם נותנים את הביטוי לרוח המפקד. קרי, לאלה שמעליהם בסולם הפיקוד הטלוויזיוני. לאלה מצוות העורכים וממנהלי התוכניות, הכופים על המגישים נימה עויינת כלפי הממשלה:
עודד בן עמי,
רוני דניאל, אמנון אברמוביץ,
רינה מצליח,
ערד ניר,
קרן מרציאנו,
דנה ויס, יאיר וינרב, דפנה ליאל,
יונית לוי... לכל אחד ואחד מהם יש היסטוריה מעיקה, המכבידה על ציבור המאזינים שברובו היום נוטה לימין. יש בודדים שיושרתם המקצועית איננה מוטלת בספק:
אהוד יערי,
דני קושמרו, עופר חדד (ננזף פעם על-ידי הממונים עליו כאשר איחל מז"ט לראש הממשלה ביום הולדתו),
עמית סגל, סיון רהב מאיר (הח"מ מתנצל אם החסיר מישהו). אולם דומה כי קבוצה זו בטלה בששים, בשים לב לנוכחות הגדולה מאוד של הקבוצה הראשונה, שהיא למעשה דומיננטית במדיה, היא נותנת הטון. זו המוזיקה. הבוחרים הכועסים שמו בקלפיות המדגם של מינה צמח פתקים לא נכונים, ביטוי לכעסם על הערוץ ועל השנאה כאמור השופעת ממנו.
לפני ימים אחדים אמרו אמנון אברמוביץ, פרשן בכיר באותו ערוץ, בזחיחות הדעת האופיינית שלו, וגיא פלג, כי מינוי של
יריב לוין כשר המשפטים, יוסיף לנתניהו שנת מאסר. דבריהם של פרשנים אלה, במהדורת שישי, לעיני מיליוני צופים שבויים, עוררו סערה רבתי. אברמוביץ' אומנם התנצל על אמירה אומללה זו, אבל לְמָה הנכם מאמינים יותר? לאמירה המקורית של אברמוביץ, או להתנצלותו? להבא, אמנון אברמוביץ, בלכתך אל המקרופון, קח עמך קנקן סבון, אולי תוכל בעזרתו להתמרק מהכתמים הקשים שהתהוו על יושרתך המקצועית...
אכן התברר הפעם כי הציבור עייף מאוד מהרוח הרעה הזו כוחו העולה של הימין, וכוחה העולה של המדיה החברתית הכריעו את כף המאזניים שתי מפלגות הוכו קשות. האחת כולנו של
משה כחלון. בסיום מערכת הבחירות מצא עצמו כחלון עומד, מרוט נוצות, בפתחו של הליכוד, מבקש לחזור הביתה. מ-10 מנדטים ירדה
מפלגתו ל-4 בלבד. שר האוצר בדימוס הודיע כי הוא חוזר בו מהודעותיו הדרמטיות ערב הבחירות שלא יחבור לממשלת נתניהו, אם יוגש נגדו כתב אישום. הלקח נלמד בדרך הקשה.
את המכה הקשה במיוחד ספגה מפלגת העבודה. היא ירדה, אבוי, ל-6 מנדטים בלבד. את הקולות שמפלגה זו הייתה אמורה לקבל מהציבור, שתתה בשקיקה מפלגת כחול לבן. לפנינו סאגה של סיום עגום להיסטוריה פוליטית מפוארת, המצויה, כמסתבר, בתהליך של שקיעה מפוארת הרבה פחות: ירידה מקו האופק ומבמת ההיסטוריה הציונית. אולי עוד לקח, דווקא למפלגה יהודית/ציונית שבחרה להתעלם באופן שיטתי מהאתוס הציוני. מפלגה זו התנכרה לעברה, טרחה להחליף אותו במיני ערכים לשעה, ובמיוחד ה"רק-לא-ביבי" כערך בפני עצמו. בו-זמנית שכחו אנשיה, הסוציאל דמוקרטיים כביכול, לחלוטין, את השקופים בדרום תל אביב. שִׁכְחָה הנתפסת כבגידה בערכיה הבסיסיים.
ואי-אפשר להשלים מבלי להזכיר את המדיה החברתית, שמידי בחירות הופכת להיות רבת השפעה יותר ויותר.
לפי אחד הבלוגרים, קיבל נתניהו במהלך הקמפיין למעלה מ-2.5 מיליון לייקים על הפוסטים שלו. ניכר היה שלרשותו עומד מטה יעיל שהגיב ויזם שיחות רבות, אף הפעיל דו שיח עם מאות אלפי בעלי חשבונות, במשך שעות רבות ביום. טעויות מהסוג שעשה ערוץ 12, שהזכרנו, לא הופיעו, זולת פרסום פוסט אחד, מבין עשרות אלפים, על-רקע בית קברות לחללי צה"ל. על הפוסט הזה התנצל נתניהו מיד.
אין ספק כי המסרים ששקד נתניהו להעבירם לציבור, למרות התנכרותה של המדיה, אכן הועברו, ואף בהרחבה, החל מביקורו בוושינגטון דרך ביקורו במוסקבה, ואף ביקור בולסאנארו, נשיא ברזיל בישראל, ממנו התנערה המדיה האלקטרונית כמעט לחלוטין -נמסר כאן בהרחבה.
הליכוד יצא לדרך חדשה. הר גבוה ומתנשא של משימות קשות, נערמות בפניו. הראשונה שבהן, החזרת מערכת עשיית הצדק למקומה הנכון והטבעי. אם לא כך יקרה, תשובש סופית יכולת התפקוד הנכון של המשילות בישראל, למרות ונגד רצונו הברור של ציבור הבוחרים.
