בפרשה (פרק יח) באות גם הנחיות ואזהרות ברורות מפני הינתקות בכיוון ההפוך ר"ל, סוגים של הינתקות שלאחרונה קיבלו אצלנו הכשר ה' ישמור
בחודשים האחרונים ראיתי בחדשות הרבה כותרות שמתייחסות לעליית מפלס המים בכנרת. לחלק מהכתבות גם נכנסתי וראיתי שאחרי הבעת השמחה על שפע המים שקיבלנו פתאום ועל השיפור הניכר במראה הכנרת, כמעט בכול הכתבות נוספו הערות אזהרה: תזכורת בדבר ההתאדות הצפויה, מיעוט הגשמים בשנים קודמות, והמחזוריות של שנות הבצורת. אמירות שכמעט משביתות שמחות. ככה זה כשמסתכלים על הכל בעיניים של עולם הטבע; יש שנים טובות, כמו השנה, אבל יש הרבה יותר שנים פחות טובות. כמובן, גם השוו את כמויות הגשם ואת עליית מפלס הכנרת השנה לאותן שנים טובות, בעיקר לשנים תשנ"ב/ג. מה ששכחו להזכיר זה את תחזיותיהם מאז ואת ההבדלים.
בשנת תשנ"ב ירדו גשמי ברכה רבים שהיו מלווים בברד כבד וממילא גם הנזקים היו ניכרים. נתיבי איילון הוצפו ונסגרו לתנועה. דיברו אז על תופעה שמתרחשת אחת לחמישים שנה, חכמים שכמותם. והנה בשנת תשנ"ג הסיפור חזר על עצמו ושוב הוצפו נתיבי איילון, שנתיים ברציפות מתוך חמישים שנה. סכר דגניה נפתח אז ומים רבים הוזרמו לירדן כדי למנוע הצפות בטבריה. אותן שנים המחישו לנו את פירוש הביטוי "גבורות גשמים" של חז"ל במשנה (ברכות ה, ב): מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים... בברכה המתחילה במלים "אתה גִּבּוֹר". השנה זכינו לגשמי ברכה שירדו במתינות יחסית ובפיזור מעולה, כך שהיו אלה גשמים של חסד גלוי בלא שנתלוו להם גבורות קשות.
כמובן, המומחים שצוטטו דיברו מידיעה שנסמכת על ניסיון מצטבר ואנחנו נוטים להאמין להם. עד כדי כך שראיתי גם אזהרה שהשיפור הנוכחי במקורות המים טומן בחובו סכנות קשות להמשך, כי נסמוך על הגשמים ונפסיק לתכנן כיצד לחסוך במשק המים. אבל כל דבריהם מבוססים על חכמת הטבע בעוד שבארץ ישראל הטבע מושעה כמצב של קבע. כמובן, אנחנו חייבים להמשיך ואף להגביר את הפעולות הטבעיות לשיפור משק המים, אבל ביחד עם זה צריכים להזכיר לעצמנו שיש לעולם בעל הבית והוא מנהל את הכל. ירידת גשמים אם ומתי וממילא גם אספקה סדירה של מים, זו החלטה בלעדית שלו. כמאמר חז"ל (סנהדרין קיג/א): שלושה מפתחות השאיר הקב"ה בידיו, של חיה (יולדת) וגשמים ותחית המתים.
חסדים גלויים
הזכרת "גבורות גשמים" זה מה שאומרים בחודשי החורף: "משיב הרוח ומוריד הגשם". הנוסח הזה אומר שהרוחניות קודמת ואף יוצרת את הגשמיות. כאשר אנחנו עושים מה שצריך בממד הרוחני, הקב"ה מתרגם את זה לגשמי ברכה, שזה כל ענייני הפרנסה כמובן. והרי אנחנו מזכירים את זה לעצמנו בכל יום, בפרשה שניה של קריאת שמע (דברים יא): [יג] וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם... [יד] וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... רק שלא שמים לב מה בדיוק אומרים וגם לא תמיד ברור לנו מהי ההנהגה הרצויה בעיני הקב"ה. לכן משתלטת החשיבה הטבעית ועד כדי כך שלא מבחינים בנסים המתחוללים לנגד עינינו אף שהם גלויים לגמרי ואין להם שום הסבר טבעי.
לא חסרות דוגמאות לנסים כאלה מהשנים האחרונות ובכלל, אבל אנחנו ישנים וממילא לא רואים כי העינים עצומות. חג הפסח מזכיר לנו את הנסים שעשה לנו הקב"ה בתהליך של יציאת מצרים ומכריז שהנסים האלה מתחוללים בכל דור ואף בכל יום. והנה הגענו לשביעי של פסח שבו נבקע ים סוף בפני יוצאי מצרים וזה מזכיר לנו כי גם אם הגענו למכשול שנראה בלתי עביר, הרי זה נכון רק כשחושבים במסגרת חוקי הטבע. אבל הקב"ה אינו כפוף לחוקי הטבע ואם רק נתעקש לחתור לקבלת התורה, הוא יסלק מלפנינו כל מכשול. זו הסיבה שאנחנו מזכירים לעצמנו, לא רק בפסח אלא בכל יום, את יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף, כדי לשאוב כוחות ליציאה האישית ממצרים.
והשנה, כבר למחרת שביעי של פסח אנחנו קוראים בתורה את פרשת "אחרי מות" (ויקרא טז): [א] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה', וַיָּמֻתוּ. להזכיר לנו שגם אם משתוקקים מאוד, כמו בני אהרן, להתעלות רוחנית, אסור לעשות זאת תוך הינתקות מ
העולם הזה. צריכים לחיות במסגרת הטבע ולשאוף לפרוץ את גבולותיו כלפי מעלה, אבל בשום אופן לא להתנתק. בהמשך הפרשה (פרק יח) באות גם הנחיות ואזהרות ברורות מפני הינתקות בכיוון ההפוך ר"ל, סוגים של הינתקות שלאחרונה קיבלו אצלנו הכשר ה' ישמור. החסדים שהקב"ה משפיע עלינו השנה יותר בגלוי מבשנים קודמות, מלמדים כי הגענו כבר לישורת האחרונה של הגלות ומיד מגיעה הגאולה השלמה.
