אבי וקסמן,
"הגירעון ממשיך לזנק: טיפס ל-3.8%", באתר
דהמרקר, 06 למאי 2019.
משרד האוצר הודיע לממשלה לפני כמה חודשים כי אם לא תנקוט צעדים כלשהם, הגירעון ב-2019 צפוי להתנפח ל-3.6%, אבל באחרונה מעריכים במשרד כי הוא עשוי להגיע לרמה גבוהה אף יותר, בייחוד אם הממשלה החדשה תימנע מהעלאות מיסים ומקיצוצים בתקציב. כל עשירית נקודת אחוז נוספת בגירעון שקולה ל-1.4-1.3 מיליארד שקל. מה המשמעות של גרעון שנתי של 3.7% תוצר לשנה (זו תמונת המצב העגומה ל-12 החודשים שהסתיימו באפריל)?
בערך 5,700 שקל לנפש בישראל. ממשלת נתניהו, בניהול שר האוצר
משה כחלון, הכניסה אותנו לתוואי שבו החוב הציבורי צפוי לגדול בשנת 2019 בסכום אדיר. בתסריט אופטימי, של גרעון של 3.7% בתום השנה, המשמעות היא חוב של מעל 20,000 שקל למשק בית של 4 בני אדם. את החוב הזה אנחנו והילדים שלנו נחזיר. משה (סנטה קלאוס) כחלון חילק מתנות, וניסה להסתיר מאיתנו את העובדה שהמתנות הן על חשבוננו, בכך שלא העלה מיסים, אבל החשבון יוגש, ויוגש עם נזקים נוספים של פגיעה בעלויות גיוס האשראי של הממשלה וגם פגיעה בצמיחה הכלכלית.
כמובן העלאת מיסים תקטין את הגרעון, אבל לא תשפר את המצב. הבעיה היא הגידול בהוצאה, שאותה אנחנו נממן, במיסים השנה או בעתיד. ומה צפוי בהמשך? האם יש סיכוי לקיצוץ בהוצאות? או לפחות שינוי סדרי עדיפות שיטיבו עם הציבור?
נראה שנתניהו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים ישלם לשותפות לקואליציה, בעיקר החרדים, הרבה מאוד (על חשבוננו כמובן), בתמורה לקואליציה שתשתף פעולה עם חילוצו מהעמדה לדין. חלק מהחבילה יכלול פגיעה חמורה בשלטון החוק והגדלת השחיתות השלטונית - שני גורמים שפוגעים בצמיחה הכלכלית.
[
פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]