אביגדור ליברמן הוא שחקן השחמט הפוליטי הטוב בישראל. הוא קורא במקצועיות את המפה הפוליטית, ומתנהל בחוכמה על לוח השחמט. ליברמן לא ממהר לשום מקום. הוא יודע שנתניהו זקוק לו, ומנקודת המוצא הזאת הוא יוצא לדרך.
אין מי שמכיר את נתניהו כמו ליברמן. הוא קורא אותו במדויק, ומצליח לחזות את מהלכיו, כפי שרק אדם שהיה קרוב כל כך לנתניהו יודע לעשות. ליברמן מכיר את כל השפנים שנתניהו יוציא מהכובע והוא משוכנע שהוא לא יופתע.
לליברמן אין בשלב הזה מתחרים על תיק הביטחון. ליברמן יודע שנתניהו יעשה הכל כדי לרצות בראש ובראשונה את שותפיו הפוליטיים מחוץ לליכוד. נתניהו לא מתרגש מהעובדה שלשרי הליכוד יישארו התיקים הבכירים פחות. גם הוא יודע שעל כל חבר כנסת שלא יסכים לקבל את הצעתו לשמש שר בממשלתו החמישית, יהיו לפחות חמישה מועמדים אחרים שישמחו לקבל את התפקיד.
השר
יואב גלנט רואה עצמו מועמד לתיק הביטחון, אבל סיכויו לקבל את התפקיד קלושים. לגלנט יש רקע ביטחוני מרשים, אבל במערכת הבחירות הוא התגלה כאויב של עצמו. ההתבטאויות שלו עוררו גיחוך, ונסיונו לרצות את נתניהו בדרך של חנופה עיוורת, רק הרחיק ממנו את תיק הביטחון. הכלל הוא שמי נמצא כבר בכיסו של נתניהו, הוא בעל הסיכויים הנמוכים ביותר לקבל את מה שהוא רוצה.
השר
גלעד ארדן הוא אחת הדוגמאות לשר שמתבטל בפני ראש הממשלה, כדי לקבל תפקיד שיאפשר לו לכהן כשר גם בממשלה החדשה. התבטאויותיו של ארדן זכו להרמת גבה, והתנהלותו במערכת הבחירות בניסיון לרצות את ראש הממשלה היו מעוררות רחמים. נתניהו המנוסה לא קונה את חנפנותו של ארדן, וגם לא את ההתגוללות של ארדן לרגליו, דבר שארדן יודע לעשות טוב יותר מכולם.
נתניהו איננו שוכח לארדן את חלקו בסגירת
רשות השידור, שנעשתה מטעמים שאינם ממלכתיים. זה קרה באורח פלא, לאחר שהתברר לארדן שלמרות שהוא השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, הוא לא זוכה לעדיפות בשידורי הערוץ הראשון.
העובדה הזו הכעיסה את ארדן, שציפה כנראה לזמן מסך נרחב יותר, לקראת הפריימריז שהיו באותה תקופה בליכוד, אבל הוא לא זכה לשום עדיפות בהשוואה לשאר חברי הכנסת של ליכוד.
ארדן החליט שיש צורך לפרק את רשות השידור, ולהקים גוף חדש, שלפוליטיקאים לא תהיה בו דריסת רגל. זה צעד חשוב ומבורך בפני עצמו, אלא שתאגיד השידור החדש, שקם על חורבותיה של רשות השידור, הוא לא דוגמה לגוף נטול זיקה פוליטית.
מה שמכעיס את נתניהו הוא העובדה שהגוף שהקימו גלעד ארדן ו
יאיר לפיד עושה לו בית ספר על בסיס יומי, ונתניהו לא שוכח מי האחראי הישיר לכך.
ארדן היה בתחילת דרכו הפוליטית עוזרו של השר אביגדור ליברמן, אלא שהוא לא הצטיין כנראה בלימודיו הפוליטיים, ולא למד מליברמן מה שטירון פוליטי אמור ללמוד. לליברמן זה לא היה קורה. זה ההבדל בין מקצוען לחובב.
ראש הממשלה נתניהו לא 'סופר' את ארדן, שמוכן עכשיו לבצע למען נתניהו כמעט כל משימת התאבדות. עובדה, נתניהו היה הראשון להציע לשותף החדש בקואליציה
בצלאל סמוטריץ', את תיק המשרד לביטחון הפנים בממשלתו החדשה, בתנאי שסמוטריץ' יסכים לוותר על תיקי החינוך והמשפטים שאותם הוא רוצה.
לא בטוח שארדן יכהן בממשלה החדשה כשר לביטחון הפנים. השרה
מירי רגב שנושאת את עיניה לתפקיד כבר פועלת להשיג את המינוי ואין צורך להמר את מי יעדיף ראש הממשלה.
זוכרים את התמונה שפורסמה ערב הקמת הממשלה הקודמת? אז לארדן לא הוצע כלום, והוא הזדרז להצטלם בחברתו של
גדעון סער, כדי לאותת לנתניהו למי הוא עלול לחבור. ספק גדול אם ארדן יכול לחזור על אותה תמונה, לאחר שהזדרז לתקוף את סער, כדי לרצות שוב את ראש הממשלה. ארדן התבטא שהוא "יכול להבין את הדאגה של ראש הממשלה מהדברים שאמרו לו אנשים בליכוד על המהלכים של סער". הוא עשה זאת כמובן מתוך חנופה, רק כדי שיזכה בתפקיד הולם גם בממשלתו החדשה של נתניהו, אבל ספק אם הוא לא יצא נפסד מכל הכיוונים.
נתניהו נוהג בארדן כפי שנוהגים במשרת פוליטי, וגדעון סער יודע מה שהוא ידע בעבר. ארדן אינו נאמן, ולא יכול להיות בן ברית פוליטי אמיתי. ארדן מכיר בעיקר את עצמו, ולכן איש בליכוד לא יצטער לשמוע שנתניהו מציע לארדן שוב תפקיד שכבר מילא בעבר, כמו למשל השר לאיכות הסביבה.
אשר לליברמן, הוא יודע בשלב זה שהוא המועמד הוודאי לתפקיד שר הביטחון. ניסיונות שנעשו להביא לעריקתה של חברת הכנסת החדשה עומר ינקלביץ' מכחול לבן לליכוד, או להשיג את תמיכתה בקואליציה מבחוץ, משחקות לידיו של ליברמן, ומתפרשות על ידו כלחץ מצדו של ראש הממשלה שיודע שליברמן לא בכיסו.
ליברמן מתכוון למתוח את עצביו של ראש הממשלה עד לדקה התשעים. והוא יודע איך עושים את זה. החלטתו לנסוע לחו"ל יום לאחר הבחירות, מבלי שניתן היה לאתר אותו, נועדה לאותת גם לראש הממשלה וגם לליכוד, שהוא לא מונח בכיסו של איש.
ליברמן מחכה בסבלנות. יש לו זמן. הוא יודע שבמצב הנוכחי אין לו תחליף.
