הולכים לבחירות. פוליטיקה היא עניין רציני. יש מי שלוקחים אותה באמות מידה נכונות, ועורכים תחזיות וניתוחים שלא תמיד מתגשמים, אבל הם משעשעים. אחד מהם הוא
הלל סומר, עורך דין מצליח, שפרסם בדף הפייסבוק שלו תחזית למה שהיה צפוי בשעות המתח האחרונות, שהיו ביום רביעי, כשנשאלה השאלה האם נוציא עוד חצי מיליארד שקלים ונלך שוב לבחירות, או שנתניהו וליברמן יצליחו להגיע להסדר ולהקים
ממשלה:
- "חצות אין פשרה.
חצות ורבע: ליברמן משנה דעתו. מתפשר.
חצות וחצי: שר הפנים אריה דרעי מכריז על שעון חורף מוקדם, וקובע בכך שחצות טרם הגיע, אפשר עוד להתפשר.
רבע לאחת אחר חצות: בג"ץ מוציא צו ביניים בעתירת עו"ד שחר בן מאיר, והתנועה לאיכות השלטון נגד שינוי השעון.
חיות: לאור התאריך ומזג האוויר זה לא סביר שעכשיו חורף.
אחת: מיקי זוהר מגיש הצעת חוק פרטית לביטול בג"ץ בכלל ועילת אי-הסבירות בפרט.
אחת ורבע: גדעון סער מסרב להצביע עבור ההצעה לביטול בג"ץ והיא נופלת.
אחת וחצי: מיקי זוהר מעביר פסקת התגברות.
סער מצביע בעד. נתניהו ומיקי זוהר נושמים לרווחה.
ליברמן משנה את דעתו בחזרה".
הדברים שכתב עו"ד הלל סומר, שנונים ומעלים חיוך, משום שבפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי. הסרט של
אפרים קישון "סאלח שבתי", תיאר את המציאות הפוליטית שהייתה בישראל בתקופת המעברות בשנות החמישים. בדברים שכתב, אפשר לראות איך התפתחה שיטת הקומבינה, ולאן נגיע אם לא נעצור את השיטה.
נתניהו לא האמין שליברמן ילך על כל הקופה. ליברמן, שתכנן את המהלך בקפידה, טבע מזמן את המימרה "מילה של ליברמן זאת מילה". נתניהו, שמכיר את ליברמן, מנכ"ל משרדו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה, לא היה צריך להיות מופתע. ליברמן לא יכול היה לנהוג אחרת, משום שאמינותו בעיני בוחריו הייתה נפגעת ללא תקנה.
בשוק השמועות וההערכות, רווחה הדעה שזה מהלך מתוחכם שיזם ליברמן, כדי לזכות בתפקיד של סגן או ממלא-מקום ראש הממשלה. ליברמן הזדרז להבהיר שעם חמשת המנדטים שקיבל בבחירות, אין לו שום כוונה לדרוש לעצמו שדרוג.
לדבריו, ישראל הולכת לבחירות, רק בגלל סירובן של המפלגות החרדיות לקבל את הצעת
ישראל ביתנו, להצביע על חוק הגיוס בקריאה שנייה ושלישית, בנוסח המקורי, כפי שעבר בקריאה הראשונה, כשהח"כים החרדיים לא ישתתפו בהצבעה.
מי שישאל את השאלה המתבקשת, מי הפוליטיקאי שיצא נשכר במיוחד מהקדמת הבחירות? יקבל את התשובה: שר האוצר
משה כחלון. העובדה שכחלון, שהתגלה כשר אוצר כושל שהשאיר לנו בור תקציבי ענק, לא מונעת ממנו להיות בעל חושים פוליטיים יוצאי דופן, שמאפשרים לו לשרוד במערכת הפוליטית למרות שלמילה שלו אין שום ערך, משום שמילה של כחלון היא לא מילה.
זכיתי להכיר איש שאין בקיא ממנו בניתוח המערכת הפוליטית בישראל. האיש אינו פוליטיקאי, רחוק מפוליטיקה, ובקיא בתיאטרון החיים. כושר הניתוח שלו מבריק, ומה שמרגיז אותי שהוא תמיד צודק. האיש, שמצליח לנתח מהלכים סבוכים, אמר לי כבר לפני מספר שבועות, בתקופות שכחלון הצהיר מעל כל במה שאין שום סיכוי שהוא יחזור לליכוד, שכחלון בדרך הביתה, והתכוון למה שהיה ביתו הפוליטי, הליכוד. לאור ההצהרות החד-משמעיות של כחלון סירבתי להאמין, אבל המנתח הפוליטי שהוא לא איש פוליטי, שוב צדק.
לכחלון היה ברור שאחרי צלילה מעשרה מנדטים לארבעה, הוא גמור במערכת הפוליטית. החושים הפוליטיים של כחלון עבדו שעות נוספות, וכחלון כמו כחלון עשה את המהלך שהעניק לו מקום בחמישייה הראשונה של הליכוד בבחירות הבאות לכנסת.
כחלון, שטבע במערכת הבחירות את המושג "נטו כחלון", הוכיח לכולם שהוא יודע בעיקר לדאוג נטו לכיסא שעליו הוא יושב, והפר עוד הבטחה שנתן לבוחריו, כשאמר שלא יהיה שותף לממשלה, שבה יכהן ראש ממשלה שנגדו יוגש כתב אישום. אבל ממתי אמינות וכחלון הולכים יחד?
עכשיו כחלון מצפצף על כולם. הוא משוריין במקום החמישי, מבלי שהוא צריך להתמודד בפריימריז בליכוד, ומבלי שהוא צריך לחזר על הפתחים של חברי מרכז הליכוד, שלא היו שוכחים לו את החלטתו לעזוב את הליכוד.
כחלון הוא כנראה שר האוצר הבא, אם הליכוד יקים את הממשלה הבאה. העובדה שהוא שר אוצר כושל היא חסרת משמעות. ראש הממשלה נתניהו יודע מה כחלון שווה, לכן לא הופתעתי לשמוע שנתניהו הציע את תפקיד שר האוצר ל
מפלגת העבודה, כתנאי להצטרפותה לקואליציה ומיד אחר כך הכחיש זאת.
קשה לדעת האם בעקבות ההצהרה המפתיעה של נתניהו, כמה שעות לפני שתם המועד להרכבת הקואליציה החדשה, הודיע פתאום כחלון, שלא יצטרף לקואליציה של שישים חברי כנסת. קשה לי להאמין שזה נעשה מתוך מחויבות או דאגה לליברמן. כחלון הוא זאב בודד שדואג רק לעצמו, ואיש פוליטי מתוחכם, שיודע איפה מרוחה החמאה, גם אם הוא אוהב מרגרינה.
להחלטה ללכת לבחירות יש מרוויח נוסף והוא הרמטכ"ל ה- 17 של צה"ל, רב אלוף במילואים משה בוגי יעלון, שהיה גם שר הביטחון. יעלון, ישר כפלס, התגלה כמי שקורא נכון את המפה הפוליטית, כשהחליט לחבור ל
בני גנץ,
יאיר לפיד ו
גבי אשכנזי.
יעלון, שפיו וליבו שווים, לא יישב על יד שולחן ממשלה שבראשה יושב נתניהו. יעלון הוא מצפן פוליטי, ברשימתו החדשה, ובולם כל ניסיון לחבור לליכוד כל עוד נתניהו עומד בראשו.
במערכת הבחירות הקודמת הוצבו בתא הקלפי בפני הבוחר 44 פתקי הצבעה. יש להניח שהפעם זה יהיה פחות. לא ברור אם
נפתלי בנט, שנפרד ממשרד החינוך ו
איילת שקד שחוזרים למשרדיהם לחצי שנה נוספת, יתמודדו שוב במשותף ברשימה חדשה. שקד הודיעה שיש לה כוונה להתמודד במסגרת הליכוד, ובנט לא הצהיר על כוונתו הפוליטית.
מועמד חדש-ישן יהיה כנראה
משה פייגלין, שלא בטוח שהצליח לכסות את החובות העצומים של מערכת הבחירות הקודמת שבה כשל. פייגלין ייאלץ למצוא לעצמו כנראה נושא משכנע יותר במערכת הבחירות הקרובה, מאשר לגליזציה בתחום הסמים, לאחר ששר הבריאות
יעקב ליצמן כבר הודיע שזה יקרה בקרוב גם ללא פייגלין.
נראה שההישג הגדול ביותר שזכינו לו הוא שובו של
איוב קרא למשרד התקשורת. קרא שהרגשנו בחסרונו ישוב לחצי שנה נוספת, אבל כנראה שזאת תהיה מחצית השנה האחרונה שלו כפוליטיקאי.
הליכוד לא יערוך ככל הנראה פריימריז חדשים, וקרא, שלא נבחר ברשימה לכנסת, ייראה בעוד חצי שנה כנראה כמו
איתן כבל, ואת אולם המליאה של הכנסת בטלוויזיה מהבית.