אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אזרחים ואזרחיות, אורחינו הווטרנים, אורחים יקרים, חברים מכל צידי הבית.
אני עומד כאן לפניכם נרגש משהו, היום נפתח באופן רשמי פרק חדש בחיי. היום אנחנו מציינים בכנסת את ניצחון בעלות הברית על הנאצים. עבורי מדובר ביום אישי בכמה ממדים. אדוני היושב-ראש, אם קוראים את המילה "מקרה" בעברית בסדר הפוך יוצא: ה' רקם.
אז יעקב נחושתן הוא אביו של חברנו
עידו נחושתן;
טובה אילן הייתה מחנכת בבית הספר שבו למדתי, והנשיא הרצוג שחרר את אימא שלי מברגן-בלזן בסוף מלחמת העולם השנייה. זה יכול לקרות רק לעם היהודי, וזה קורה המון בישראל. ולדבר הזה יש ממד אישי. אמי מלכה, זיכרונה לברכה, ניצולת ברגן-בלזן, לימדה אותי מינקות כי חובתנו ההיסטורית והיהודית היא לכונן בית לאומי חזק לדורות הבאים, בית חזק לעמנו, ומדינה מוסרית לעצמנו, בבחינת עוצמה ומוסר ירדו לעולם יחד.
המסלול שעברתי בין כפר אחים לכפר הירוק, משורות הצנחנים ללשכת הרמטכ"ל, הכשיר אותי עם כל רגב וכל שעל, עם כל לילה ארוך של קרב וכל בוקר מפכח של בחינת מאזן הכוחות, לשרת את ארצי. עם עזיבתי את המערכת הצבאית הבנתי, אט-אט, כי זוהי התכלית שלי; כי בפשטות, אין דבר אחר שאוכל לעשות, שארצה להקדיש לו את חיי, מלבד עמי, מלבד החברה שבה אני חי. כעת, אחרי 38 שנים שבהן שירתי את מדינת ישראל במדי צה"ל, אני שב בתחושת זכות גדולה לשרת אותה כחבר בכנסת ישראל. אחרי ארבעה עשורים שבהם השתתפתי במערכה על ביטחונה, אני שב לשרת את המדינה ויוצא למאבק על דמותה, על נפשה ועל צלמה של מדינת ישראל.
והיום, אדוני היושב-ראש, אינני עומד כאן לבד, אינני עומד כאן רק בשמי. אני עומד כאן בשם 1,125,881 הנשים והגברים אשר הצביעו כחול לבן. אל הבית הזה מסתכלים למעלה ממיליון ישראלים אשר הצביעו עבור שלום פנימי, עבור שלום חיצוני, ועבור אחדות, אחווה ודרך ארץ. יש למעלה ממיליון בוחרים מכל שכבות החברה הישראלית, ללא הבדל דת, גזע ומין, שהצביעו בעד מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, צודקת ומשגשגת. עומדים כאן למעלה ממיליון פטריוטים, שבונים, משרתים ואוהבים את המדינה, אבל מרגישים שממשלתם מנסה להשתיק אותם ורואה בהם מטרד מייגע. כך, בשקט-בשקט הם ואנחנו מאבדים מדי יום עוד פיסה קטנה מישראל שהכרנו ושעליה גדלנו, מתרחקים עוד פסיעה מחברת המופת שביקשנו להיות, מחברת המופת שאנחנו צריכים להיות.
ולכן, אחרי שנלחמתי נגד אויבים שביקשו למחות אותנו מעל פני האדמה, אני בא היום להיאבק נגד האיום החדש שנשקף לנו - איום על תפקודה של המערכת הדמוקרטית ומוסדותיה המשפטיים והחוקתיים של המדינה, והשסע הפנימי בחברה הישראלית. כמות החשדות שמנסים להדחיק באמצעות הסכמים פוליטיים מעידה כי שלטון החוק אינו מעניין כלל את העומד בראשה של ה
ממשלה הקיימת ושל זו המסתמנת. כמות המאמצים המוקדשים לקידום פסקת ההתגברות וחוק החסינות כדי לכונן לו קואליציה של מבצר משפטי מעידה, לצערי, כי הוא, נתניהו, מציב את עצמו לפני הכול. כשראש הממשלה ממנה את איש אמונו כיועץ משפטי ואחר כך תוקף אותו כאשר הוא מבצע את חובתו, זה מעיד כי הממנה מצפה לנתין צייתן ולא למשפטן מקצוען. זה מעיד שהאינטרס האישי גובר על השיקול הממלכתי.
מדינת ישראל ראויה למנהיגות צנועה ולא מתנשאת, שלא נחשדת בשוחד, שפנויה כל כולה לצורכי המדינה, שמשרתת את כל אזרחיה ולא את צרכיה האישיים. מגיע לה יותר מראש ממשלה בחצי משרה והנהגה שמבקשת לא להיות מעל החוק.
אני אומר כאן, אדוני היושב-ראש, בקול ברור, אנחנו ניאבק ברחובות, בכיכרות, בשכונות, בבתי הספר, בזירה התקשורתית, המשפטית והפרלמנטרית על שלטון החוק. אם לא נעשה זאת, מדינת ישראל תימצא בימים החשוכים ביותר שהיא ידעה.
אותם למעלה ממיליון אזרחים אשר עומדים איתי כאן היום יודעים כל זאת. ואני אומר לכם באמונה גדולה, חבריי שאינם מכחול לבן, כי גם מרבית אלו שלא הצביעו כחול לבן מעוניינים ביושרה, מעוניינים בממלכתיות, מעוניינים בשימור החוק. קיבלנו מנדט היסטורי, הישג מלא גאווה של 35 מושבים. אם נתעלם מטריקים פוליטיים, הרי שאנחנו הסיעה הגדולה בכנסת. ולכן, כשאני ויתר שותפי לכחול לבן, לצד שאר מפלגות האופוזיציה המסתמנת, עומדים כאן היום, אנו מבינים את גודל האחריות שמוטלת על כתפינו, ומחויבים לשרת לא רק את ציבור מצביעינו אלא את הציבור הישראלי בכללותו; לא רק את דור ההווה, אלא גם את הדורות העתידים לבוא. אנו מחויבים ביתר שאת להיאבק על מה שאתם ואנחנו רואים כנכון, ומיקומו של הספסל שממנו נעשה זאת לא משנה דבר. נעבוד קשה למען כל מה שהבטחנו. לא נוותר על המאמץ להביא שלום עלינו ולהגדיל את השלום בינינו.
העוצמה שלנו, החוסן שלנו כעם, מחייבים את שניהם גם יחד - ביטחון מבחוץ ומופת מבית. לא נוותר על התקווה ליותר מאשר לחיות על חרבנו, ועל עשייה שלא תשאיר אותה רק בגדר של חלום. נדרוש שיקודם מהלך מדיני שיהווה פתרון ארוך טווח, ולא רק צעד ראשון בדרך לסבב הבא. לא נעמוד מנגד בזמן שההרתעה הישראלית נשחקת, שאויבינו מאיימים עלינו בריש-גלי, שביטחונם של תושבי הדרום והעוטף נדחק לסוף הרשימה.
נשים את אזרחי ישראל לפני הכול. נפעל כך שהחינוך יהיה שוויוני וראוי, שהרפואה תהיה מתקדמת וחזקה, שיוקר המחיה ירד, שדיור יהיה בר-השגה. נקדם שוויון אמיתי וניאבק בכל ניסיון לאפליה או להדרה.
לצד זאת נאמץ בכל עת ונתאמץ לקרב לבבות, לאחות שסעים ולהביא לאחדות בין כל מרכיבי החברה, עד אשר נמצא שוב את החדווה ב"שבת אחים גם יחד". נשמר את הדמוקרטיה במהות ובערך - דמוקרטיה שאיננה עריצות הרוב כי אם ממשל המכבד את המיעוט; המכבד את הצורך בהגבלת הכוח השלטוני שלו ומכבד את האיזונים הרלוונטיים האפקטיביים וההכרחיים בין הרשויות השונות ואת שלטון החוק. נקדם את עקרון הממלכתיות כגישה מובילה. אנחנו, חברים, נתמוך בנכון ובראוי ונתנגד נחרצות לנדרש ככל שיאפשר החוק. ומעל הכל נעשה זאת תוך שאנו מפגינים דוגמה אישית ציבורית. כן, יש דבר כזה. נפעל בניקיון כפיים וטוהר המידות. נהיה נבחרים ולא נהנתנים. נדע תמיד מאין באנו, לאן אנו הולכים ואת מי בכוונתנו לשרת.
היום נשוב ונברך את נתניהו על הישגו, אבל נזכיר לו: אנחנו לא זזים מכאן. אתם כאן, אני כאן, וביחד אנחנו נישאר כדי להוביל מנהיגות אחרת, להוכיח שיש דרך אחרת. כחול לבן כאן כדי להזכיר כי האופוזיציה אינה בבחינת מיעוט נדרס, אלא אלטרנטיבה שלטונית באמת.
ימים אלו, חברים יקרים, ימי ספירת העומר שלפני חג השבועות, מזכירים לנו את ההבטחה "הזֹרעים בדִמעה ברִנה יקצֹרו". גם אני יודע בביטחון מלא כי מי שיעמול קשה בימי הקור, יראה גמול בשכרו עם בואה של השמש. אני בטוח כי בשנים הקרובות נמשיך להכין את השטח, לעבוד את השדה הציבורי והפוליטי, לזרוע גם בעת קושי, ואפילו בדמעה, אך לא נוותר ונזכור שיבוא היום, והוא לא רחוק, שבו ברינה נקצור. תודה לכם.
