החשד נגד אהוד ברק

שובו של אהוד ברק לזירה הפוליטית מושך אחריו שובל ארוך בדמות עשרה מיליון שקלים שהוא קיבל בזמנו מקרן וקסנר בנסיבות שהוא מתעקש שלא לגלות לציבור על מה ולמה ניתנו לו. ברק לא נלאה מלהלעיט את הציבור במיני הסברים בדבר הסיבות שמונעות ממנו לגלות בגין מה ובאלו נסיבות הוא קיבל את עשרת מיליוני השקלים. והציבור מחויב כמובן להאמין לאהוד ברק, כי הוא הרי לא בנימין נתניהו... אלא שברק מבקש להניח את דעת הציבור וטוען שוב ושוב שהוא שילם מס כחוק על אותה הכנסה. האם דעת הציבור אמורה להירגע נוכח טענתו זו של ברק? ובכן, לא ממש. כי טענה זו של ברק יש בה משום הסחת דעת והולכת שולל וזריית חול בעיני הציבור. כי כידוע, עצם תשלום מס אין בו הוכחה שהמס שולם כתוצאה מפעילות כשרה. שהרי רשויות המס אינן מבחינות, בהקשר לחובה לשלם מס, בין הכנסתם של אנשים ישרי דרך לבין רמאים וגנבים ושודדים. אלה כאלה חייבים בתשלום מס על הכנסתם - בין שההכנסה נוצרה כתוצאה מפעילות כשרה, ובין שהושגה בדרכי מרמה ותחבולה. קובע בהקשר זה בית המשפט העליון בעניינו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, שכזכור הורשע ונדון למאסר ממושך בשל מעילה בכספים - להלן הדברים:

• "על-פי ההלכה הנוהגת במשפטנו, כספים שהופקו במסגרת פעילות בלתי-חוקית חייבים במס הכנסה, כשם שתקבולים שמקורם בפעילות חוקית חייבים בכך"

בית המשפט העליון מונה בפסק הדין הנ"ל מיני פעילויות בלתי חוקיות החייבות בתשלום מס ובהן מכירת רכוש גנוב, כספי שוחד, גניבות ופריצות וכיוצא באלה. יודגש, אין בכל אלה לטעון שאהוד ברק ביצע פעילות בלתי חוקית שכתוצאה ממנה הוא קיבל עשרה מיליון שקל. אבל גם להפך: טענתו החוזרת ונשנית שהוא שילם מס על ההכנסה האמורה, אין בה כשלעצמה הוכחה שמדובר בפעילות חוקית. עצם התעקשותו הנמשכת של ברק שלא לגלות את הנסיבות שבהן הוא גרף לכיסו עשרה מיליון שקל, וחזרתו, שוב ושוב, על הטענה - הבלתי רלוונטית - שהוא שילם מס על ההכנסה הנ"ל יש בה משום הסחת דעת מהעניין עצמו. עצם העובדה שברק משתמש בטענה מסיחת דעת ובלתי רלוונטית בעליל באשר לנסיבות ההכנסה שהפיק - אמורה לעורר תמיהות וחשדות בקרב הציבור שברק רוצה עתה לזכות באמונו.