על פיטר-פן נאמר שהוא לא רוצה לגדול, רוצה להישאר רק ילד (כמאמר השיר). מנתונים שמסרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עושה רושם שגם הצעירים והצעירות בישראל רוצים להישאר ילדים עד כמה שניתן.
אל הצעיר החילוני נשוב עוד מעט. נתחיל בצעירים המשתייכים לזרם הדתי-לאומי, או לזרם החרדי.
צעירים המשתייכים לזרם הדתי-לאומי והזרם החרדי הנתונים מראים כי ההכשרה המסופקת לצעירים אלו על-ידי צבא ההגנה לישראל גורמת לדחיית לימודים אקדמיים (בדומה למה שקורה לצעירים החילונים).
ניתן לראות כי צעירים ערבים מסיימים תואר ראשון בגיל 24.7 בממוצע, נשים חרדיות לעומת זאת מסיימות תואר ראשון בגיל 24.8.
אם ניקח בחשבון שלימודי תואר ראשון נמשכים שלוש שנים בערך, ניתן לראות כי בשני המקרים מדובר בשני מגזרים שונים המתחילים ללמוד פחות או יותר באותו גיל (22) ובהשוואה לצעירים ממרבית מדינות העולם, מדובר בפער של ארבע שנים לפחות.
מצבם של הגברים החרדים עם זאת, יש אוכלוסייה אחרת שגיל הכניסה שלה ללימודי תואר ראשון הוא המאוחר מכולן, גם היא בעיקר בגלל הגבלות שמטילה עליה המדינה — הגברים החרדים.
המעט שעושים כן, מסיימים תואר ראשון בגיל 31.4 בממוצע, כאשר הם מתחילים ללמוד לתואר ראשון בגיל 28.4 בממוצע. ניתן לראות כי זהו הגיל שבו כל שאר האוכלוסיות כבר סיימו תואר ראשון.
נשאלת השאלה: למה הציבור החרדי מתחיל ללמוד בגיל מאוחר כל-כך? הנתונים מראים כי עד גיל 24 הם נאלצים ללמוד בישיבות בגלל הגבלות של חוק טל. זהו הגיל שבו הם מקבלים את הפטור מגיוס לצבא, ולכן הם יכולים לעזוב את הישיבה ולהתחיל לנסות ולהשתלב בשוק הלימודים והעבודה. רק בגיל הזה הם יכולים להתחיל ולהשלים את לימודי הליבה החסרים להם, להשלים בגרויות, להתקבל למכינה קדם אקדמית, ורק אז — אחרי גיל 28 — להתחיל ללמוד לימודים אקדמיים.
בשלב הזה כמעט כולם כבר נשואים, ומטופלים בהרבה ילדים. ולכן, הסיכוי שלהם לצלוח את המכשולים ולשרוד את כל תקופת הלימודים הוא אפסי.
נתונים על-אודות הציבור החילוני ניתן לראות כי תקופת התבגרות של ארבע שנים, היא הכרחית במדינת-ישראל, אך בפועל נראה שרוב האוכלוסיות מאריכות תקופה זו מסיבות שונות. כך, למשל, ניתן לראות כי הנשים החילוניות מסיימות תואר ראשון בגיל 27.1.
בהנחה שמדובר בשלוש שנות לימודים, ניתן לראות כי הנשים החילוניות מתחילות ללמוד רק בגיל 24.1. אילוצי הצבא, שירות של שנתיים, אמורים היו לדחות את גיל התחלת הלימודים של נשים ל–20, רק שהן מתחילות ללמוד רק אחרי גיל 24. כלומר, מדובר בהארכה של שנתיים לפחות מן המינימום הנדרש לכך.
אצל הגברים החילונים המצב קיצוני עוד יותר — הם מסיימים לימודי תואר ראשון בגיל 28.7, כלומר הם מתחילים תואר בגיל 25.7.
הנתונים מראים כי במקום שהגבר הישראלי יחל את לימודיו בגיל 21, מיד אחרי הצבא, הם דוחים את הכניסה ללימודים בעוד כחמש שנים המורכבים מארבע שנים, ועוד אחת נוספת.
כלומר, בסך-הכל הם מפסידים שלוש שנות צבא, ועוד חמש שנות דחייה, ונכנסים לשוק הלימודים באיחור של כמעט שמונה שנים.
סיכום ניתן לראות כי הגיל המאוחר של כניסה לשוק העבודה, בגלל הצבא, פוגע בפריון המשק ובפוטנציאל ההשתכרות של המשרתים בצבא. עם זאת, מהנתונים של מלאך עולה בבירור כי כל האוכלוסיות בישראל מתעכבות בכניסה לשוק הלימודים והעבודה — ארבע שנים זה זמן הדחייה של כל האוכלוסיות, וכי המשרתים בצבא לוקחים לעצמם שיהוי נוסף מעבר לשנים שנגזלו להם בצבא.
ניתן לראות כי הרצון להתבגר ולנסוע לטיול הגדול יותר חשוב מהשתלבות בשוק העבודה.
הפתרון לבעיה לגבי הציבור החילוני, אין ספק שהפתרון הטוב ביותר הוא קיצור השירות הצבאי (שקוצר לאחרונה בחודשיים, ומשרד האוצר תובע להוריד חודשיים). הבעיה היא שלא יהיו לנו חיילים בקצב הזה, לכן נכון יותר יהיה לקצר את הטיול לשנה במקום לשלוש שנים, ולהתחיל ללמוד בגיל 23-22.
לגבי הציבור החרדי צריך לקצר את משך שהייתם בישיבה כך שהם יוכלו ללכת ללמוד בגיל 22-21. כך נרוויח צעירים משכילים ואיכותיים שיתרמו רבות לשוק העבודה.