החלטתו של הרמטכ"ל
אביב כוכבי, בעידודו ובברכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון
בנימין נתניהו, לקדם את תא"ל
עופר וינטר מעמדת ההקפאה שאליה הושלך על-ידי הרמטכ"ל הקודם איזנקוט, לאחד התפקידים המשמעותיים ביותר בחוד החנית של צה"ל – מפקד אוגדה 98 המובחרת – יש בה משום סטירת לחי לקודמו, שבימיו הגיע מספר חובשי הכיפות במטכ"ל לאפס.
תזכורת: במשמרות של קודמיו כיהנו במטכ"ל
אלעזר שטרן ויאיר נוה,
אביחי מנדלבליט ויעקב עמידרור, ואחרים שדתיותם לא עמדה להם לרועץ והכיפה שלראשם לא הייתה פקטור בסוגיית קידומם.
אין ספק שאיזנקוט הוא איש רב זכויות ומעללים בנושאי ביטחון ישראל. אבל היו לו גם חולשות. הוא זה שחסם בגופו את דרכם של חובשי כיפות למטכ"ל, מחמת אימת השמאל ו
עיתון הארץ. הקצין שהיה הכי קרוב לחצות את סף פורום מטכ"ל, היה תא"ל עופר וינטר, קצין מוכשר ומוערך, מח"ט גבעתי לשעבר, שאמור היה לקבל קידום לדרגת מפקד אוגדה, מינוי שהוא קרש קפיצה חיוני בדרך לחברות בפורום מטכ"ל.
אבל איזנקוט העדיף להקפיא את המינוי.
עיתון הארץ נשף בעורפו. היו שאמרו, שהרמטכ"ל איזנקוט פוחד מדברנֵי השמאל, ומעיתון 'הארץ', יותר מאשר מפני הערבים והאירנים. אכן, וינטר באמת עיצבן אותם, בעיקר בשל היותו שומר מצוות, בוגר מכינת עלי, בעל רקורד צבאי מרשים ומוכח, אבל חטא בכתיבת איגרת עידוד ללוחמי גבעתי במבצע צוק איתן בעזה, ברוח האיגרות שכתבו הגנרלים של מלחמת ששת הימים: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל (...). אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל, הייה נא מצליח דרכנו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויחב המנאץ שמך".
זה הספיק לאיזנקוט על-מנת לעצור את קידומו של מח"ט גבעתי, שהוכיח עצמו כאחד הסוסים היותר דוהרים וההתקפיים של צה"ל (שיש בו, כבכל ארגון, גם סוסים עצלים). הוונדטה האישית שניהל הרמטכ"ל, תחת חיפוי אווירי של השמאל והארץ, לא נעצרה גם מול העובדה שלאורך כל מסלולו האישי, החל מסיירת מטכ"ל, סיכן את חייו תמיד בחוד החנית; וגם לא תרומתו האישית הייחודית לחשיפת מנהרות הטרור ותשתיות החמאס, בשיטה חדשנית שבעטיה זכה בפרס מפא"ת לחשיבה יוצרת.
אנחת רווחה
נתניהו דווקא חשב אחרת וביקש לקבל את וינטר לתפקיד מזכירו הצבאי. אך איזנקוט פעל לסיכול המינוי, והזדרז להודיע לוינטר שישכח מזה. בסופו של דבר הובילה התעקשותו של נתניהו את וינטר לצידו, אבל רק השבוע השלים נתניהו את המעגל, בברכה ששיגר לוינטר: "ברכות למזכירי הצבאי כשר הביטחון (...), למינויו למפקד אוגדת עוצבת האש. תוביל אותם לניצחון. בהצלחה".
המינוי החדש סלל את דרכו של וינטר להצטרפותו בעתיד לפורום מטכ"ל, שכרטיס הכניסה אליו דורש לפחות פיקוד על אוגדה. כך שלא רחוק היום שהמטכ"ל, שיש בו קצין להט"ב מוצהר (הפצ"ר), ואלוף דרוזי (מפקד המתפ"ש), ועד לאחרונה גם מי שזיהה תהליכים נאציים בחברה הישראלית, יסתדר יפה גם עם אלוף אחד שכיפה לראשו.
אם להודות על האמת, היו לא מעטים שהגיבו באנחת רווחה על תום עידן ההשתבללות וההכלה, ההבלגה והסובלנות, שהנהיג איזנקוט, לצד מרגליות שהפיק פיו. למשל: "ילדה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין (...) לא הייתי רוצה שחייל ירוקן עליה מחסנית", או: "האמירה 'הבא להורגך השכם להורגו' היא רק סיסמה ריקה, לא מעשית".
איזנקוט גם ייזכר כמי שמאימת עיתון הארץ העביר את ענף תודעה יהודית מהרב"ץ לחיל החינוך, קיצץ בסמכויות הרבצ"ר והרחיב סמכויות היוהל"ם, לא חמל על זקניהם של חיילים שומרי מצוות, וחולל (יחד עם שר הביטחון דאז יעלון) את סערת
אלאור אזריה שהפכה אצלו מעבירת משמעת פעוטה לכדי שערורייה בינלאומית.
איזנקוט, שהוכיח גבורה בקרבות בהן נטל חלק, נפל שדוד מול השמאל ובטאונו הארץ. הרמטכ"ל כוכבי ביצע סיבוב פרסה, והוא דווקא מדרבן את הסוסים הדוהרים, מבלי להיבהל מכל אותם נמרים של נייר.
