נורמה ידועה בעולם האגרוף קובעת כי "טראש טוק", או "דיבור-זבל", הוא פריבילגיה השמורה למתאגרפים שרמתם המקצועית כמעט ולא מאפשרת מציאות של הפסד. אני אומר "כמעט", משום שאפילו קסיוס קליי, המתאגרף האגדי אשר העלה את ה"טראש טוק" לרמה של אומנות, למד על בשרו שלקרוא ליריב שלך "גורילה" לא בהכרח ימנע ממנו לפרק לך את הצורה.
מטרת ה"טראש טוק" היא כפולה, ומתבססת על העובדה שכל עימות הוא בראש ובראשונה מאבק פסיכולוגי. המטרה האחת הינה לזרוע בתודעתו של היריב, עוד בטרם תחילת הקרב, את זרעי הספק באשר ליכולתו לנצח, לערער את שיווי משקלו הנפשי, להזריק רעל רגשי לתוך מערכת השיקולים המנחה אותו, ולדאוג שפעולותיו יושפעו בראש ובראשונה מרגשות, כאשר הגרוע בהם הוא הכעס.
המטרה המשנית, השולית בהרבה, הינה העלאת המורל העצמי ויצירת תודעת ניצחון, אשר מעלה לכשעצמה את הסיכוי לניצחון במציאות.
מדובר באסטרטגיה עוצמתית: ידוע על כמה קרבות אגרוף אשר הוכרעו עוד בטרם צלצל הפעמון המבשר את תחילת הסיבוב הראשון. המתאגרף המעורער, המושפל, אכול הספקות, מפסיד עוד לפני שדרך בזירה. מנגד, הצד המנצח מצליח למחוץ את יריבו בנוסף לכך שלעג לו, עובדה הממצבת את עליונותו על יריבו במקום גבוה הרבה יותר.
בניגוד לאגרוף, כאשר מדובר במאבקים בין מדינות ושחקנים אזוריים, "דיבור זבל" הינו בדרך כלל נחלתו של המפסידן. לא זו בלבד שהדברן מוכה מכת מרדות בעימות עצמו, הוא גם חוטף מנה אחת אפיים לנוכח הדיסוננס בין התפארויותיו טרם העימות, לעומת המציאות הקודרת שלאחריו. כמובן הדבר מעצים כפל כפליים את צריבתו של הכישלון, ואף מערער את תודעת הקרב של המפסיד לקראת סבב העימותים הבא.
ברוסיה היה זה גרצ'ב, שר הביטחון בממשלו של ילצין, אשר טען כי דרושות לו שעתיים וגדוד צנחנים אחד בשביל למגר את המרד הצ'צ'ני בגרוזני. המלחמה, כמובן, נמשכה קרוב לשנתיים, והסתכמה בעשרות אלפי הרוגים, פצועים ונעדרים מקרב הכוחות הרוסיים.
ברמה המקומית, אין צורך להזכיר פוליטיקאים אשר התרברבו כי "נסראללה עוד יזכור" מי הם, וככל הנראה מוצאים את עצמם מתעוררים שטופי זיעה מסיוטים על המזכ"ל עד עצם היום הזה, או שרים המתפארים כי יבעירו את מעוזי הטרור בעזה כאש המנגל של יום העצמאות, בעוד הם עצמם שירתו כג'ובניקים בשלישות.
כישלון הפעולה בעזה אמור ללמד אותנו כי כיום, בשל זמינותן של טכנולוגיות מסחריות, הצטמצם הפער בין יכולותיהם של שחקנים מדינתיים לבין יכולותיהם של ארגוני הטרור. חמאס בעזה הדביק כבר מזמן את הפער בין רמתו הצבאית לבין זו של צבא מקצועי, כפי שהוכח בחדירה לחוף זיקים ב-2014. אחת ממשימותיו של צה"ל כעת הינה להדביק את הפער התודעתי, ולהתעדכן באשר ליחסי הכוחות החדשים. אסור לנו להאדיר את היריב או לפחד ממנו, אך עלינו לכבד את יכולותיו, על-מנת שנוכל להכניעו ולמגרו בעזרת ה'.
