ריקוד מושחת

ריקוד מושחת. לא נעים לעין. מעורר סלידה. בין פוליטיקאית צעירה, אופורטוניסטית, שאין בליבה אפילו שמץ של נאמנות למקום שבו היא עשתה את צעדיה הראשונים, לבין מניפולטור מזדקן. זה נראה דוחה - וזה היה באמת דוחה. רק בגלל שאף לא אחד מן המשתתפים במחזה האבסורד הזה לא באמת חשב שיש מן המשותף בין סתיו שפיר לבין אהוד ברק. לבד מן הרצון לשרוד פוליטית. "להתחבר" כדי להמשיך ולהשתלח בראש הממשלה. לא כדי לקדם רעיונות שיכולים לעשות, אולי, משהו טוב למדינה הזאת. גם לא לשם קידום אידיאולוגיה שפעם הייתה התשתית של התנועה הציונית ושעל יסודותיה בנו האבות המייסדים - שחלקם היו חלק ממפלגת העבודה - את המדינה היהודית. זה אפילו לא נדון במפגשים ביניהם. כל מה שהם רצו זה למצוא את הדרכים לחלוקת המקומות ברשימה המשותפת - ולקדם מיתווה שכותרתו "רק לא ביבי". אהוד ברק אפילו לא הסתיר את זה. סתיו שפיר, לעומתו, ניסתה לשוות למהלך מעין גוון אידיאולוגי - אבל שניהם נראו פתטיים. לא אמיתיים. מחופשים למשהו שהם לעולם כבר לא יהיו. שום דבר אמיתי לא נשמע מפיהם כשהם קיימו את "מסיבת העיתונאים" שלהם. הם עמדו על הפודיום, שבעי רצון מן החיבור המאולץ, כשמן הצד משקיף עליהם ניצן הורוביץ. מי שלא ישתתף, כנראה, באורח פעיל, במסע הבחירות האגרסיבי שהם מבקשים לנהל. בניגוד לשניים האחרים, הוא נמצא בפוליטיקה, להתרשמותי, מתוך אידיאולוגיה שאותה הובילו בזמנו דמויות מופת כמו שולמית אלוני ויוסי שריד. אבל כעת, נוכח כניעתו לשני משולחי הרסן שישבו לצידו בבית סוקולוב, שוב אין לראות בו את ממשיך דרכם של קודמיו בראשות מרצ. הוא התקפל בפני חברו של פדופיל, מי שהזרים לחשבונותיו מיליוני דולרים מושחתים. הורוביץ לא שאל שאלות. הוא לא רצה לשמוע את התשובות המפותלות, המתחמקות, של ברק. לא על המיליונים שהוא קיבל מקרן וקסנר תמורת "מחקר" שאף פעם לא התקיים. ולא על החלקים האפלים האחרים בהיסטוריה הפוליטית והעסקית של ברק. הוא גם לא רצה לדעת דבר על טיב הקשרים שלו עם מרטין שלאף ועל חמש מאות אלף הדולר שהוא קיבל ממנו כ"תרומה". ניצן הורוביץ בחר לרחוץ בניקיון כפיו - ולא לשאול שאלות. הוא ידע מראש שהוא לא יאהב את התשובות. הוא גם ידע שבהצטרפותו לאשמאי המזוקן הוא מוחל לו, למעשה, על אין ספור של מעשים רעים שהוא עשה בעבר. אינני יודע אם הורוביץ התרשם מן "הסליחה" המתחדשת של ברק כלפי הציבור הערבי - אבל אני יכול להבטיח לו שקודמיו בראשות מרצ היו משליכים אותה לפח האשפה של ההיסטוריה. וכנציג אוטנטי של הקהילה הגאה אפשר גם לומר שהוא בגד בה. קשה להתייצב קבל עם ועולם ולטעון בשמם של הערכים היפים שהקהילה הגאה מייצגת כשעל גבך טיפוס נאלח כמו אהוד ברק. מי שמבקר בדירתו של פדופיל כשהוא טורח להסתיר בכניסה את פניו בצעיף ובמשקפיים. הורוביץ הכתים, בפועל, את הקהילה כולה. לא כך צריך להיראות הנציג שלה.