שאלה: מה ההבדל בין דמוקרטיה ולפשיזם? התשובה: רק מה שאומרים בשמאל הליברלי-רדיקלי... לכאורה, לפי זעקות השבר שלו, אנחנו נמצאים במעבר החצייה מדמוקרטיה לפשיזם – מהלך שאותו יוזם ומיישם רק ימין קיצוני, חסר הגיון – כביכול...
פשיזם, לא תאמינו, מוצאו ופריחתו בשמאל, מובילו במאה ה-20 היה מוסוליני שמוצאו בשמאל הסוציאליסטי באיטליה, שחבר בתקופה האדומה לסטאלין. השמאל בוחר לייחס את הפשיזם לתנועות לאומיות ימניות כאות גנאי על ביטויי קיצונות, לאומנות, גזענות, ניאו-נאציות, אנטי-שמיות, קולוניאליות, קפיטליסטיות, דיקטטוריות וכדומה. הכל, כדי להרחיק את העדות על מקורותיו ושורשיו שבתוך קרביו.
מצד שני, השמאל הליברלי-דמוקרטי-סוציאליסטי-רדיקלי בוחר להתחבר לתנועות זוועה של איסלאם רדיקלי ואנטישמי מלידה. יש להזכיר את חיבוריו בעבר ל'תנועות שחרור לאומיות' של רוצחים מובהקים כגון סטלין, צ'ה-גווארה, באדר-מיינהוף ודומיהן. ביננו – סטלין וחבריו היו פשיסטים בדיוק כמו היטלר ומוסוליני. הפשיזם של הגרמני והאיטלקי היו מסוג לאומני וזה של האדומים מסוג המפלגתי. כמו שגרמניה (המדינה) הייתה מעל לכל – גם המפלגה (הקומוניסטית) הייתה מעל לכל.
שמאל היה דיקטטורי כמו הימין באותם ימי אירופה האפלים עד סוף שנות ה-90. בארצנו הקטנטונת השמאל העריץ את החבר סטלין וכינה אותו 'שמש העמים'. מעשי הרצח שלו כובסו ונסלחו כהכרח בל יגונה מהסוג שהמטרה מקדשת אותם בזריזות לשון, או שהוגדרו כטיהורי גיליוטינה הכרחיים מהסוג הרובספיירי. אבל תמיד ידענו - זה בהחלט לא היה פייר.
שאלה: מה מוביל אנשים (שמאלנים) נאורים, משכילים, מתורבתים, ליברלים, אמידים, דמוקרטים - לבוסס בתוך שלוליות בוץ, חלאה ודם כמו שחזינו מאז המהפכה הצרפתית הנאורה שהולידה גיליוטינה? תשובה: אידיאלים. איזה כיף אנושי משחרר ללכת שבי בעקבות נושאי לפיד האידיאליזם. כמה רומנטי, מוסרי, איכותי, אנושי, מרומם וערכי לאדם המחפש בכל כוחו משמעות - בעיקר בבתי-קפה. כל האחרים הם זרים, מוגבלים, מטומטמים, מטורפים, שועלים, כלבים, זאבים, חזירים וקפיטליסטים.
אגב, 'בעלי המשמעות' דורשים ממך, לפי חוקים שחוקקו, ל'קבל' את האחר, השונה, המתריס והפוגעני. גם את המהגרים הבלתי חוקיים... אלה חסידי דמוקרטיה לפי פרשנות שמשרתת את מטרתם. ראוי להזכיר שוב ושוב כי סיסמתם הפופולרית הינה בולשביקית במהותה: "המטרה מקדשת את כל האמצעים". להזכירכם את הטהרן, העיתונאי גיבור ישראל
אמנון אברמוביץ', שאיתרג במו פיו וידיו ראש ממשלה מתויק בכבדות שהבטיח לשמאל חבירה לשם הינתקות, נסיגה, כניעה לערבים תמורת אי-הפללה. זה לא אי-ממש כמו האי היווני... מלחמות בעולם הרחב פרצו אך ורק כתוצאה של מאבק (לגיטימי, כמובן) למען עוד זכויות. מישהו שמע על צד כלשהו שנלחם למען חובות?
היכן ניצבים היהודים?
במשך 2000 שנה רבצה עלינו גלות מעיקה והחריכה (לשון חריכה) אותנו לשרוד בכל מחיר. הקהילה שימשה מעוז ומבצר קיומי, והיהודי שיעבד את עצמו ואת משפחתו לצרכיה כי רק היא הבטיחה את קיומו, גם המפוקפק ביותר. לאורך ההיסטוריה התרחש נס בלתי נתפש והקהילה, בניהול ועד-הקהילה, הביאה את עם ישראל אל חוף מבטחים בארץ ישראל. בגולה היינו 'דייר-משנה' מזופת, שלא לומר – כינה, קרצייה על הכלב המדינתי התורן. לא היה שלטון, לא הייתה ריבונות... עכשיו יש לנו אפשרות לממש סוף-סוף ריבונות ראויה (אור לגויים) בארצנו.
למרבה ההפתעה, האפליקציה שפעלה אלפים שנות גלות בשם 'ועד-קהילה' עדין פועלת ומתקתקת במלוא אונה האבולוציוני. לא השגנו ריבונות כי הד.נ.אי הפרימיטיבי שלה נמחק בקרבנו לאורך מסע ההישרדות הנורא. מרוב תסכול נלחם היישוב החדש בארץ מזה 100 שנים (שמאל, קיבוצים, מושבים, אידיאליסטים טהרנים, אקדמאים, עמותות חסד) דווקא בגולם - גלות (שנכחדה) ובמותג הלאומי שלה, ועד הקהילה - כאילו הוא האויב השנוא של העם היהודי. הנה, עשרות ברנרים בררנים ממשיכים גם היום להלהיט יצרים ברחוב כאילו זיהו גם פה את הגלות השנואה.
'ועד-הקהילה' עשה את שלו, כמל והתפוגג ברגע שהוכרזה מדינה. מוסדות המדינה והממשלה נטלו ממנו את העול כבר לפני 70 שנה. הגיע הרגע להשמיש אפליקציה תחבורתית חדשה מהסוג של
אמזון. כיום ועד הקהילה הינו מעין פוחלץ דחלילי במוזאון. רק ציפורי-נפש מקננות בתוכו וטסות משם הלוך-חזור ל'יד ושם'. כשלנו. במקום להחליפו במערכת מודרנית (בוב-ספוג) של ריבונות, השמאל ממשיך להמטיר אש-גופרית על הקהילה, לרסק את קישוריה, לגוז את מחלפות ראשיה המתחלפים, לשלוף מתוכה את עוקץ המסורת היהודית, התורה והמשפט העברי, לקרוע את זהות רבדיה ומרכיביה לגזרים, להציגה ככלי ריק של אמונה תפלה. חבר'ה, יש לנו מדינה לנהל – תרדו מעץ האפונים!
הגויים שתו לנו את התנ"ך, תרגמו אותו ליוונית, לטינית, ערבית – כרצונם וכהבנתם. שפעת הדמים שנשפכה בהיסטוריה המודרנית מאז המהפכה הצרפתית נבעה מרצונו של הגוי לשנות את ההיסטוריה בכל מחיר. דגלם נשא ביטוי מקראי מובהק: "ואהבת לרעך כמוך". הבסיס הוא אהבה. כן, זה הבסיס גם למשפך הדם המרקסיסטי-לניניסטי... גם לכנסייתי. היה ממש כיף להיווכח כיצד גויים (בעצת יהודים) מיישמים תורה בציבור. מי נותר יהודי אוטנטי? זה ששוחט בפסח ילד (רצוי גוי) ומערבב את דמו במצות.
השמאל בארץ רוצה להיות כ'כל הגויים', מדינה כמו אנדורה. לכן הוא משתדל לשחוט את ועד-הקהילה ולשפוך מתוכו גם את התינוק. ריבונות הוא לא יודע (ולא רוצה) ליישם... לא לפני שיקים בארץ-ישראל מדינה ערבית נוטפת צדק האבסולוטי של ערבים. גם אין גבולות - כי קביעתם עלולה להרגיז (באותו צדק) את המוסלמים. הוא לא יגן על הצדק היהודי הרופף גם על קו החוף המערבי – כי הוא נעדר ריבונות. בנינו פה, לתפארת, תחום-מושב בדיוק במתכונת שעליו הכריז הקונגרס הציוני הראשון - "הציונות שואפת לרכוש מקלט בטוח... לעם ישראל בארץ ישראל". אבל מדינה, ריבונות?
ב-1995 פנה האלוף בני פלד, מפקד חיל-האוויר בשנים 73-77 אל
שמעון פרס, כתב לו בין השאר: ...שאם אומנם תחום מושב ומקלט בטוח הוא כל מה שהרוב היהודי רוצה, וגם זה לא בכל מחיר, הרי שאני חייב לנבא שימיה של הישות היהודית האוטונומית בפלשתינה במונחים היסטוריים – הם ספורים....". (בני פלד, ימים של חשבון, עמ' 583). תשובתו של מר שמעון פרס עדין סטירה מצלצלת: "...בכל אופן דעתי היא, שישנם ערכים נצחיים אך אין מצבים נצחיים. למשל, המושג ריבונות לא נולד אלא במאה ה-16. הוא לא היה קיים בימי הבית הראשון או השני.... המדינות מתארגנות לקהילות כלכליות ואסטרטגיות, שכן הכלכלה שוב אינה יונקת את כוחה מהאלמנטים הטריטוריאליים או המטריאליים או הלאומיים, אלא מהמרכיבים האינטלקטואלים – המדע, הטכנולוגיה, המידע. למדע אין גבולות, לטכנולוגיה אין ריבונות ולמידע אין דגלים. הם אוניברסליים ואינדיבידואליים יותר משהם ארציים ולאומיים"(שם).
האם תחושת סיאוב ומיאוס מפני שמץ של לאומיות (פשיזם?) גרם גם לבני נוער שעמדו לפני גיוס בסוף שנת הלימודים לסרב להצעתו של רפול לקחת נשק ביד ולהגן על בתי-הספר שלהם במקום לשכור שומרים? מה פתאום? הגיבו השמיניסטים, זה לא התפקיד שלנו... ישנו משורר ידוע, רב תהילה ורושם, אַמּוֹת הַסִּפִּים, שכתב במפגיע כי אם תהיה התקפה של הערבים – הוא הולך לישון. תעירו אותי רק כשהם יגיעו לירקון.... המשורר הפוליטי, פרופסור מאיר ויזלטיר כתב, לרגל שחרורה של
טלי פחימה: "גַּם אַתְּ הִתְעַלַּמְתְּ מִגְּבוּלוֹת שֶׁסֻּמְּנוּ --- עַל מַפּוֹת שֶׁאֵינֶנּוּ קוֹרְאוֹת --- שָׁרוֹת צִפּוֹרִים בִּשְׁמֵי רַמְלֶה --- וְכָמוֹנוּ עָקַפְתְּ מַחְסוֹמִים וְשׁוֹמְרִים --- חֲמוּשִׁים וְשָׂשִׂים לִירוֹת".... האם מדובר בציפורי נפש?
כל מלחמות ישראל נומקו על-ידי ראשי-העם כמלחמות קיום, המשך מאבק הישרדותו של היישוב בגלות ארץ-ישראל. היה פחד בלב שבני-העם אינם מוכנים להילחם ולהיהרג רק למען המדינה ומוסדותיה, כדברי המשורר שהלך לישון. כי מי מאתנו, היהודים הנאורים, רוצה למות על מזבח לאומי, לאומני, ריבוני, פשיסטי? רק לפני שנה, בערך, גנרל בצה"ל זיהה מעמדת תצפיתו התרחשות של תהליכים שאפיינו את שנות ה-30 בגרמניה...
מלחמת לבנון הראשונה הוסוותה (גם בממשלה) כפעולת תגמול מהסוג של 101. למצביא אריק שרון לא היה אומץ לומר את האמת לעולם בקולו הגדול: לאזרחי מדינת ישראל, גם במטולה, יש זכות ריבונית מטעם המדינה שלהם – לחיות! בסופו של דבר יצא השמאל עם 4 אימהות בראשו בתנופה אדירה נגד המלחמה והציף את כל הכיכרות בניו-יורק, בלונדון ובפריז – מאשים את בגין ושרון בהתכנסות לשם רצח-עם. גם היום פועל בלבנון ארגון טרור פרטי ומאיים להשליך עלינו מאתים אלף טילים ורקטות. מי לדעתכם אשם בכך שאין תגובה ריבונית בצד שלנו? הייתה 'תגובה' ב'לבנון-השנייה'. מהוססת, מובלגת, מבולגנת, שלומיאלית, אוטיסטית - והיא לא כוונה נגד האיום האסטרטגי המרכזי, הדחוס – טרור הטילים. כי אין בנו שאיפה לריבונות... אנחנו משלימים וחיים בשלום-עכשיו עם כל עוולה שצצה...
נקודה קטנה לסיום. לריבונות יש מחיר כבד מאוד. נכתב בתחילת ספר בראשית: ...ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם...ויעשו להם חגורות... זו תחילתה של ריבונות. אדם וחוה מגורשים מגן עדן - זה המחיר שהם משלמים. ויעש ...לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם... לשון - בושה.
