בימים אלה, לובש הלא יאומן עור וגידים אל מול עינינו: שבוע אחרי הצטרפותו של
גל הירש לליכוד, ואחרי שהגיש את טופס ההתפקדות שלו, בנוכחות ראש הממשלה
בנימין נתניהו, ושבועיים אחרי הודעת המשטרה על סגירת התיקים בעניינו - ממליצה המשטרה להעמידו לדין... ואנו תוהים, האם חוזות עינינו שוב בעלילות משטרת ישראל ותהפוכותיהן? ואולי סתם חלם? האם פתחו מתפרה לתיקים במשטרה ו/או בפרקליטות/ואו ברשויות המס (מחק את המיותר)? הסיפור על תיקי גל הירש עוד יכנס לספרי הלימוד כמהדורת ב' של ספרי קפקא.
המלצת המשטרה שהפציעה פתאום יש מאין, בדיוק לאחר הודעתה כי נסגרו התיקים נגד הירש, והפעם בכ"ז להעמידו לדין, נסמכת על הטענה הנדושה שבנדושות: "גובשה תשתית ראייתית (וכי מה? לא גובשה תשתית ראייתית?), בחשד לביצוע עבירות מס בהיקפי ענק של מיליוני שקלים". טענה זו היא עלבון לאינטליגנציה ולכושר השפיטה שלנו, אבל גם הוכחה נוספת לנטייה מוזרה, שאיננה יודעת שובעה: ייצור תיקים. איזה תיקים? כאלה העוסקים אך ורק בנחקרים מהצד הימני של המפה הפוליטית. עייפנו כבר מלהזכיר את כל אותם לא-נחקרים שהיו אמורים לעניות דעתנו להחקר, עם כל הטקס המקובל קרי: מעצרים, עדי מדינה, פשפשים וכו', והם לא. ועכשיו - תֵרָאוּ מופתעים: הם כו—לם אבל כו—לם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
על הנפת הדגל ועל החוק - פטור מיוחד לביהמ"ש העליון?
בעקבות שורות שכתבתי כאן בעניין הנפת הדגל הכחול לבן על בניין ביהמ"ש העליון הלוא, הוא "היכל הצדק", הידוע, כתבו לי חברים למקלדת והעלו את השאלה שמא ההתייחסות לנושא הזה היא מוגזמת. לחברים אלה אשיב בציטוט מחוק: הדגל הסמל והמנון המדינה תש"ט-1949 ובו נאמרו במפורש הדברים הבאים: (ציטוט): "דגל המדינה יונף במקומות אלה: על המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק, על בניין המינהלה של המוסדות להשכלה גבוהה (כולל מועצות מקומיות - מ.ל.), על הבניין הראשי או בחזית הבניין הראשי של מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; על בנייני ציבור אחרים ובניינים של תאגידים המספקים שירותים לציבור, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת".
ובמילים אחרות, לא ניתן פטור ואין בסמכותו של איש ובוודאי לא של עובד ציבור, ליתן פטור מהנפת דגל ישראל על מבנה ציבורי כלשהו, אלא אם כן נטל מאן דהוא את הסמכות לידיו, בחוזק יד... ובלבד שאותו מאן דהוא יהיה מקרב 'משפחת השופטים העליונים'... שהרי להם הכל מותר.
וְאָהַבְתָּ לרעך כמוך? לא בפוליטיקה...
"אהבת" הדתיים הלוא היא כאש בעצמותיו של
יאיר לפיד... עד כדי כך שמצא לנכון לצאת בסרטון שבו, בין היתר מצוטטים כביכול דרעי: "עוד טריליון שקל לישיבות" וליצמן "אני רוצה את כל הכסף של ישראל". מיותר לציין שלא היו דברים מעולם. הם נשלפו אך ורק מדמיונו הקודח של לפיד. אבל אל תטעו. לפיד גם משרטט בכך את מבנה הקואליציה הבאה: ללא ישיבה משותפת שלו ושל החרדים.
ואכן סרטון זה, העושה שימוש בדימויים שאבד עליהם הקלח, והעוסקים בחיבתם כביכול של יהודים לכסף, עורר ביקורת קשה בחוגים בכירים בכחול לבן. ח"כ
בני גנץ תבע לאמץ סגנון שונה ו"להרבות באהבת חינם". ח"כ בוגי יעלון, אף אמר כי "זה לא הסגנון שלי ושל גנץ. נפלט ללפיד משהו שנצטרך לברר בינינו"... רמז דק ליחסים בין החברים ברביעיה השלטת במפלגה.
לפיד כבר הוכיח כי ללשונו המשולחת אין רסן. בסערת הקרב נראה לו שהכול מותר. אבל במקרה הזה תגובת ראשי כחול לבן, חשובה יותר. היא מרמזת על העתיד לבוא: מבנה אפשרי לקואליציה העתידית, כזה שיאפשר לכחול לבן לדלג ולהשתחרר מהמכשול הגדול בדמותו של איחוד המפלגות הערביות. לחבור לליכוד ול
איילת שקד. לשון מפויסת יותר היא הקדמה למו"מ על מבנה הקואליציה הבאה. גם איילת שקד רמזה על כך בראיון עמה בידיעות אחרונות, בדברה על אפשרות של תיקו פוליטי, פעם נוספת, בעקבות הבחירות: "לא נלך לבחירות בפעם השלישית. לא יהיה מועד ג'".
האם מסתמן קרע בכחול לבן אשר יכתיב חבירה של גנץ, יעלון ואשכנזי לנתניהו, שקד והחרדים, שיסתופפו יחדיו בקרון היוצא לדרכו, כאשר לפיד מנפנף להם לשלום מהרציף? ימים יגידו.