X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  פסיקה

בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ
עו"ד אריאלה סגל-אנטלר
עו"ד שרון הר ציון
נ ג ד
הנאשם
קהלני אביגדור
ע"י ב"כ
עו"ד ויסגלס דב
עו"ד פטמן מיכה
הכרעת דין
מר אביגדור קהלני (להלן-"הנאשם") הואשם בעבירות לפי ס' 244, 284 ו-117 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-"החוק").

א. הנאשם

הנאשם ציין בחקירותיו במשטרה ובעדותו בביהמ"ש שתי הזדמנויות שונות במהלכן העביר מידע לנמרודי ומרעיו.
ההזדמנות הראשונה התקיימה בתקופה בה שימש הנאשם בתפקידו, שר לבטחון פנים של מדינת ישראל. ההזדמנות השניה התרחשה מספר שבועות לאחר סיום תפקידו.
למען הבהר התמונה העובדתית לפרטי פרטיה, אפרט העדויות והראיות בנושא:
בתמליל חקירתו מיום 8.3.00 (קלטת מס' 1) מספר הנאשם, כי ביום מסוים בחודשים אפריל-מאי 99 טלפן אליו יוסי כהן וביקש ממנו לקפוץ אליו. הנאשם נענה לבקשה ובשיחה צויין בפניו שפרידן שלח שליחים :
"...והוא דורש 5 מיליון דולר מעופר. אני קטעתי את השיחה בשלב זה ואמרתי שאינני רוצה להכנס לפרטים ואסור לי להכנס לפרטים אני גם לא מכיר את כל פרשיית האזנות ואני לא מכיר את הפרטים, מה שהיה בזמנו עם פרידן, שיסלחו לי שיבינו את מצבי כשר שלא רשאי להתערב בחקירות ומעולם לא התערבתי בחקירות. תגידו לי מה הם רוצים ממני הם אמרו לי שניהם אנחנו מבינים אותך ואז אמרתי אם כך מה אתם מבקשים הם אמרו אנחנו מבקשים פגישה כפי שכבר אמרתי עם המפכ"ל אני זוכר...מפכ"ל או ראש אח"ק אמרתי להם..זה אני מוכן לעשות לפנות למפכ"ל...
באותו שבוע בישיבה מסודרת אצלי בלשכה מסרתי למפכ"ל על הפגישה ואמרתי לו שהם טוענים זאת אומרת עו"ד יוסי כהן ועופר נמרודי טוענים שהם, שעופר נסחט. אני לא מכיר את הפרטים אמרתי למפכ"ל זה לא מענין אותי בנוכחות אנשים בנוכחות אמי פלנט ויוסי לוי כי כל הפגישות היו עם יוסי לוי...אמי היה בחדר ויוסי לוי, הייתה פגישה שבועית כזו שאנחנו עושים. אמרתי למפכ"ל אינני מכיר את הפרטים זה לא מענין אותי אני משאיר את זה לשיקולך אני לא ביקשתי ממנו שיעשו את הפגישה אני אמרתי לו שאני משאיר את זה לשיקולך המקצועי האם אתה מאשר להם פגישה עם ראש אח"ק או שאתה תפגש אתם. מה שאני מבקש תנו להם תשובה אני אפילו לא ביקשתי תשובה לא הספקתי אני הודעתי שהיתה פגישה...
אני לא זוכר יכול להיות פרט לא חשוב כזה עודכנתי שהמפכ"ל החליט שהם יפגשו עם ראש אח"ק אהה...נמסר להם אני לא זוכר יכול להיות שאפילו אני אמרתי ליוסי שהמפכ"ל אישר או הודיעו להם בכל אופן ידעו משאושר להם ושיתקשרו לראש אח"ק זה מה שהם ידעו נמסר ל נמסר ל אני לא זוכר אם זה אני אני לא זוכר פרטים אני כ"כ עסקתי היה לי גם מערכת בחירות על הראש אז צריך להבין איפה אני הייתי בתקופה הזו..."
בחקירתו הראשית בביהמ"ש, מתאר הנאשם את התגלגלות האירוע מתחילתו בצורה דומה. אביא את מלוא דבריו בנושא זה:
"...אני כבר שנתיים וחצי מחכה לספר את גרסתי. אני רוצה לומר את גרסתי עד הסוף. ואז אני אומר ''מה אתם רוצים?'', והם אומרים ''אנחנו רוצים עם
המפכ"ל או עם ר' אגף החקירות, כדי להסביר לו שהוא הולך להעליל עלינו'', להעליל על עופר, עופר בשבילי עורך מעריב. אדם מכובד. אני לא מתייחס לעבר
שלו, הוא נשפט. אני אומר לו ''בסדר, אני מוכן לבדוק את זה''. יש ישיבה שלי, החד-שבועית. יושבים בישיבה עם המפכ"ל, יושב יוסי לוי, יושב צוות שלם של
אנשים, איזה עשרה אנשים בערך, יושבים. גומרים את הישיבה על כל בעיות המשטרה, ואחרי זה אנחנו יושבים על שיבוצים. בשיבוצים אני זורק את כולם,
סליחה, אני מוציא את כולם החוצה, נשארים ארבעה אנשים: המנכ"ל, יוסי לוי, ר' המטה המבצעי, והמפכ"ל. ואז אנחנו דנים בשיבוצים, ואחרי זה אני אומר
למפכ"ל ''שמע, יש איזו בעיה'', אני מספר לו את הסיפור אחד לאחד, בדיוק כמו שהיה. אומר לי המפכ"ל על פרידן ''השקרן הזה? הוא כבר שנה מנסה לעשות
משא ומתן והשופטים חרצו את דינו'', אומר לי המפכ"ל ''תעזוב את האיש הזה, מי זה בכלל? אנחנו לא רוצים להאזין לו בכלל, הוא כבר מנסה ליצור איתנו קשר הרבה זמן, יש חוות דעת של שופט על הדבר הזה, שהאדם הזה אסור להאמין לו בכלל''. אני אומר לו ''תשמע, בכל אופן, מישהו אצלך מנהל משא ומתן, מישהו מנהל משא ומתן על זה. אתה לא יכול להגיד לי לעזוב את זה. תחליט אתה, זה שיקול שלך, אבל עופר נמרודי מבקש, עם עורך דינו, להפגש עם אדם אצלך
שיחליט, אני חושב שר' אגף חקירות, אם לא, תפגוש אותו אתה''. אומר לי המפכ"ל ''אתה יודע מה? תן לי לחשוב''. נגמרת הישיבה. אני לא עוסק בענין
הזה. אחרי זה אני מקבל מיוסי, הוא מסר תשובה ליוסי, אני זוכר במעורפל, הוא אומר שהפגישה מאושרת, יוסי מעדכן אותי שהפגישה מאושרת.
ש. איזה יוסי?
יוסי לוי. אני בטלפון, נדמה לי עם יוסי כהן, אני אומר לו ''שמע, המפכ"ל אישר את הפגישה''. אמרתי את זה, יכול להיות שאני מפליל את עצמי, אני לא יודע. אמרתי לעופר, ליוסי כהן, אמרתי את זה בעדות שלי, אמרתי ''המפכ"ל אומר שזה לא על הפרק, אבל אם אתם רוצים פגישה, אז יש פגישה''. זה אשר אמרתי. המפכ"ל אמר ''לא על הפרק, שקרן''. אבל אם אתם רוצים פגישה, הוא מאשר את הפגישה. אדוני השופט, שלושה חודשים לא נגעתי בענין. אני עוסק במערכת בחירות, אני מותש. נגמרת מערכת הבחירות, הדרך השלישית מתפרקת, אני עוסק בפירוקה, לא עוסק בענין בכלל. אין טלפונים. עופר נמרודי לא מדבר אתי, שימצאו. שיחה אחת, שאני לא יודע בדיוק ממה היא היתה. אין טלפונים, לא עוסק בענין ולא עולה לי בכלל, אני עוד שלושה חודשים שר. לא נמצא על שולחני, לא עוסק בענין. ראיתי את הביקורת הציבורית שהיתה אחרי החתונה של עופר נמרודי. רשימה של נאשמים. יש בר מצווה, אני מקבל הזמנה. מה אני צריך לעשות כדי להגן על עצמי? אני שואל, האם יש משהו? אני שואל את יוסי ''יש משהו עם עופר? התפתח משהו?'', מה אני צריך לעשות כדי להגן על עצמי, אם לא לשאול?! אז אני שואל את יוסי, ויוסי אומר, בודק, לא בודק, אני לא יודע מה הוא עושה עם הדבר הזה. יכול להיות שיוסי חושב על חקירה ואני לא מבין בכלל שזו חקירה. על מה מדובר בכלל. אני רוצה להגן על עצמי. אז אני שואל את יוסי, והוא אומר ''תן לי לבדוק, אני חוזר'' והוא אומר שאין כלום! אז מה? אני דיווחתי על זה למישהו? הלכתי עם אשתי, נסענו באוטו לבר מצווה, היינו בבר מצווה, שבעה ימים אחרי זה אני כבר לא שר. מה חטאתי? מה חטאתי? אני הלוא אדם שמקבל אלף החלטות ביום. אני מתעסק בדברים הכי רגישים במדינת ישראל. אני רוצה להבין, אדם אחד, שהחבורה הזאת תגיד לי, שיגידו סיבה, שאחרי ארבעים שנה שאני איש ציבור, שאני הולך לשרוף את עברי במכה אחת, על מה?! על מה?! איזו טובת הנאה?! מה קיבלתי?! למי עשיתי טובה כאן?! למה שאני אלך לכל הדברים במכה אחת לשרוף, על מה?! ואני מושמץ כבר כמה שנים בדבר הזה, ואני מחכה לרגע הזה שמישהו אחד ישמע את ה, אין דבר כזה, לא היה דבר כזה, אני אמסור מידע?! אני עברתי תחנה תחנה במשטרה. אני עברתי על, לא היה שר כזה במדינת ישראל, על כל מטר מרובע, בכל בית סוהר הייתי ארבע פעמים, נכנסתי למרבית התאים. עסקתי יום ולילה, נפלה לי המפלגה בגלל הדבר הזה, בגלל שאני הייתי מעורב, הייתי בלילות הולך לתפוס סמים, הייתי בלילות עושה מארבים עם החבר'ה שעושים מארבים לגניבות כלי רכב. כל ענין הייתי. כל עיריה במדינת ישראל הייתי, כל מועצה איזורית הייתי, כל יישוב הייתי. עברתי יום יום, חרשתי את המדינה הזאת. אני אלך לחבל במשטרה?! על מה?! לחבל במשטרה?! זו חוצפה ועזות מצח לומר את זה עלי, את החיים שלי נתתי לשוטרים האלה. כמה כסף הבאתי להם, קרוב ל3000 תקנים אני הוספתי לדבר הזה, שאני אלך לחבל במשטרה?! ואני הולך לבר מצווה ואני נמצא בבר מצווה, אני גומר, אני לא עוסק בשום דבר. נוסע לחו"ל, חוזר מחו"ל, אני לא זוכר תאריכים, במעורפל, בערך אני זוכר, שלושה שבועות או חודש אחרי, לפי הטלפונים שנתנה הפרקליטות, חודש אחרי מדבר אתי נמרודי. הוא אומר לי ''אביגדור, מה שסידרת לא סודר''. הרגשתי לא נעים, הרגשתי כאילו,
ש. זה כבר כשאתה לא שר?
לא שר, חודש אני בחוץ. אתה צריך להבין, אדוני השופט, שאני
יוצא החוצה, על המשמעות שאתה לא שר, איך אתה נכנס לחיים האזרחיים, להכנס לבנק זה בעיה, לחפש משרד זו בעיה. לחפש מקום שתוכל לעבוד ולפרנס את המשפחה שלך זה בעיה. אני לא מדבר על כל הבושה הזאת שנחלתי בבחירות. אחרי חודש מתקשר אלי עופר נמרודי ואומר לי ''אביגדור, מה שהבטחת לא בוצע''. אני אומר לו ''למה?'', הוא אומר לי ''לא, יודע, ניסו לתאם, היו תיאומים, לא בוצע''. מה אני אעשה? אני מרים טלפון ליוסי לוי, שהוא, אנחנו כל הזמן בקשר, אני אומר לו ''יוסי, אתה יודע? אומרים לי שלא בוצע''. אז הוא אומר לי ''תשמע, מה עכשיו כל כך הרבה זמן'' וכן הלאה, הוא לא כל כך רצה להכנס לזה. אני אומר לו ''יוסי, אבל דבר עם המפכ"ל על זה. הלוא הוא אישר את זה, זה לא ענין, שנינו יודעים שהוא אישר ''תסגור את זה'', אני הרגשתי לא נעים כי זה כאילו משהו שלא ביצעתי. הבטחתי להם על הפגישה הזו. אני לא ידעתי מה מתחולל מאחורי. היום עופר נמרודי הוא הפושע מספר אחת של המדינה, הכותרות עליו הוא, על נורמנדי ב6/6/44 לא היו כותרות כאלה. בעולם כולו. אצלי עופר הוא עורך עיתון, הוא אדם מכובד. הוא מבקש ממני, אז אני מתקשר ליוסי ואומר לו ''אני מבקש ממך, תסגור את הענין הזה''. אני לא מדווח לעופר נמרודי שום דבר. אני אומר, כשאני מדבר עם יוסי, בתום לב, מה, אני כל מילה חושב?! בתום לב, אני אומר לו ''תגיד לי, חתמו עד מדינה?'', אני לא יודע, אני לא בקיא בכלל, אני בכלל לא חושב שזה ענין מסווג. אף אחד לא אמר לי להתרחק. תיכף אני אוכיח לך פה, איך פה שניים במקום הזה, שאומרים שהם צריכים להזהיר אותי והם לא מזהירים אותי, שעמדו כאן על הבמה הזו, ולא מזהירים אותי והם יודעים שאני מתעסק עם הענין הזה. ואז אני אומר לו ''חתמו עד מדינה?'', והוא אומר לי ''לא''. אז אמרתי ''יש מקום להגיע'', כי הם רוצים להגיע לפני שחותמים עד מדינה. ואני לא יודע. אני לא יודע ש, השיחת טלפון הזו, לפי הטלפונים זה ב5/8, ב2/8 חתמו חוזה עד מדינה. שלושה ימים קודם חתמו חוזה עד מדינה. והחקירה מתחילה בזמני, כשאני הייתי שר, אני שמעתי את זה כאן על ידי ר' אגף חקירות. על מה מדברים? התחילה החקירה כשאני הייתי השר לבטחון פנים, ואף אחד לא אמר לי ''תתרחק מהענין הזה'', כי הראש שלי היה מונח על השולחן, ואני תיכף אראה לך את הדבר הזה. כי הראש שלי היה מונח על השולחן, כמו שבעדויות שאני מקבל מהפרקליטות כתוב שפרידן אמור להגיע לחתימה, והוא מביא אתו את החומר על קהלני. ולא יכלו להגיד לי?! מה אני, פושע?! תגידו לי, ''תתרחק מהענין הזה''. הלוא אתם יודעים שיש את הפניה של השר. הלוא אומר, איך קוראים לו, אילן פרנקו, כל הזמן ''אני יודע שלשר יש את המידע הזה''. מה זאת אומרת שר, את בן עמי? אז גם אותו תכשיל. זה הנושא. אחרי זה מבקש ממני עופר. אני מחפש עבודה, מחפש עבודה, זכותי לחפש עבודה במדינה הזו. אני פוגש את כל מנהלי החברות הגדולות במדינת ישראל. אני הולך לר' הממשלה, אני נפגש עם ארבעה שרים, אני מבקש להיות דירקטור עד שאני אעבור את התקופה הזו. אני פוגש בעלי חברות וכן הלאה, בין היתר, עופר מדבר אתי וכן הלאה, אני מספר לו שאני עדיין מחפש עבודה, ''מצאת משהו? לא מצאת?'', אחרי זה הוא מתקשר אלי ואומר לי ''תשמע, יש לי להיות דירקטור ב...'', אמרתי לו ''מה זה?'' הוא חזר אלי, עוד טלפון, אני חזרתי אליו. הוא אומר לי ''זו חברת קניונים'', אמרתי לו ''חברת קניונים? מה, אני הולך להיות אחראי על המכירות שם?!'', אמרתי, עוד פעם, הוא אומר ''אני אשלח לך מישהי שתלמד אותך את הענין''. עוד טלפון, זה, בסדר. כשאני משוחח עם יוסי, ואני מדבר איתו יום יום, אני גם מדבר איתו על עופר נמרודי, אמרתי לו , ''שמע, הוא בכה לי אתמול'' וכל מיני. ואני אומר לעופר נמרודי ''עזוב, יש לנו משטרה טובה, למה אתה אומר שמזרחי שונא אותך? הוא בסך הכל קצין טוב, הוא עושה את העבודה שלו. אני בטוח שלא יפתחו את הכל מחדש. זאת תחושה שלי''. אני אומר לו, ''לא יפתחו את הדבר הזה עוד פעם מחדש, את כל הדברים האלה, מה, על ''. הוא כל הזמן בלחץ, אני לא יודע מה עובר עליו, עוברת עליו מהפכה פנימית, אני לא יודע. אני מדבר עם יוסי ''תגיד לי, הכל שקט שם בגזרה?''. אפשר לתרגם את זה לחקירה. אני לא שאלתי מילה על חקירה, בי נשבעתי. אין דבר כזה, אם הייתי אומר ''חקירה'', זאת אומרת הייתי מבין שכבר חוקרים, זאת אומרת שאם חוקרים כבר יש ממצאים, כלומר שמישהו כבר בודק את הדבר הזה. אני שואל את יוסי אם הכל שקט, והוא אומר לי ''אין כלום, הכל שקט'', אז אני מסכים להיות דירקטור שם''. ואם הייתי יודע שישנה חקירה, הייתי מסכים להיות דירקטור?! מה אני, דפוק בראש?! ועובדתית, אחרי זה אני מבקש לעזוב. והנושא בסוף, אני שומע על ה, ואני כל הזמן יודע שיש משא ומתן, יחתמו עוד מעט, כל הזמן זה ברקע, זה נמצא. זה בכלל לא סודי הענין הזה. אני יודע איך הסודיות במשטרה ובפרקליטות, אני יודע, מתחרים מי יגיד קודם. אבל אני בכלל לא מתייחס לענין הזה. באחת השיחות שלי, כבר פורסם בעיתון גלובס ש'הכשרת היישוב' נופלת, ובאינטרנט זה מופיע. באחת השיחות, אני הולך בבוקר, אני מתעמל בבית הלוחם, אני הולך וכל אחד שואל אותי על המשטרה. כל אחד, חושבים שאני עדיין שר המשטרה, לא שמו לב שהתחלף השר. ואחד מספר לי שהוא קרא באינטרנט שהמשטרה הולכת לפתוח את הפרשיה נגד נמרודי. אני אומר ''רגע, מה זאת אומרת?'' הוא אומר לי ''עד מדינה'' וכן הלאה. נכון, לא סיפרתי את זה בחקירה, כי אני עניתי לשאלות הספציפיות בחקירה. אני מדבר עם יוסי, ואומר לו ''תגיד לי, חתמו עד מדינה?'' והוא אומר לי ''כן''. לא אמרו לי מילה אחת. לא אמרו לי שזה סודי. שום דבר. לא הרגשתי בכלל שהוא מגלה לי איזשהו סוד לאומי. באותו יום, למחרת. בכלל, כשהייתי בחקירה, לא יכולתי, אדוני השופט, שאני מפליל את עצמי בכלל. אני יכול להגיד שאני שמעתי את זה בתקשורת. אמרתי בכנות וביושר, בכלל לא הבנתי שישנה כאן בעיה, רק למחרת קראתי בעיתון, שאביגדור קהלני מפליל את עצמו. אמרתי ''על מה?'', אני הייתי בטוח שאני מגיע לחקירה על התפקיד של הדירקטור, על קבלת טובות הנאה. אני חיכיתי לחקירה שלהם. הרמתי טלפון, סיפרתי את זה בכנות וביושר, אף אחד לא אומר את הדבר הזה. לא עם יוסי לוי ולא עם יוסי כהן, ולא כל היוסים, ולא עופר נמרודי, אף אחד. אני, אביגדור קהלני, אומר את זה בכנות. אומרים לי ''מה עשית עם הענין?'', ''סיפרתי ליוסי, כי אנחנו מדברים על זה חצי שנה, ליוסי כהן''. יוסי יודע את הדבר הזה. באותו יום, למחרת זה התפרסם. לא קיבלתי בשום חקירה, כבר חתמו ב2/8, אני מדבר, לא יכול להיות שזה סוף, לפני מעל המחצית של אוקטובר. גם יוסי לוי אומר שבאותו יום, יום אחרי או יומיים אחרי זה התפרסם. אני זוכר שמשום מה חשבתי שלא שמעתי חדשות. הרמתי טלפון ליוסי לחלוק את החוויה, לא להעביר לו מידע בכלל. אנחנו מדברים על זה כבר חצי שנה. ''יוסי, שמעת שחתמו?'' הוא אומר לי ''כן, אני יודע...''.
בחקירתו הנגדית מאשר הנאשם לתובעת:
"...עו"ד סגל: הוא גם אומר עוד משהו. הוא אומר, שנמרודי ויוסי כהן אמרו לו, אנחנו רוצים להגיע לראש אח"ק כדי למנוע את החתימה.
העד: נכון הכל בסדר.
ש: זה אתה מסכים איתי?
ת: ...שניהם רותחים על פרידן ואומרים, הוא הולך להעליל ונמרודי אומר לי, אני הולך לעבור עוד פעם את אביה דלרוזה שעברתי עם כל התקשורת, הלא אני אמות הוא אומר, אני לא אוכל לעמוד בדבר הזה והוא אומר הוא מעליל עלינו הוא סוחט אותי 5 מליון,מה עושה השר? הולך למפכ"ל, כמו שצריך, כתוב בכל הנוהלים שלא כתובים הוא עושה את זה בהגיון הכי בריא ואומר את זה למפכ"ל זה הכל, אני אמרתי את הדבר הזה מאוד ברור, לא הסתרתי את הדבר הזה..."
התובעות המלומדות, עו"ד אריאלה סגל - אנטלר ועו"ד שרון הר-ציון הפנו בסיכומיהן בכתב לתיאורים נוספים של הנאשם על קשריו עם נמרודי בנושא:
בחקירתו מיום 8.3.00, מציין הנאשם, כי שאל את יוסי לוי :"...אם נחתם חוזה עם פרידן שלא מתוך סקרנות אלא מתוך זה שעופר רצה להגיע לראש אח"ק לפני שיחתמו, אם בכלל, על ההסכם..." (קלטת מס' 3 עמ' 13 למעלה).
בחקירתו באותו יום (קלטת 4) מציין הנאשם, כי עופר לא שמע ממנו על היות פרידן עד מדינה, אלא יוסי כהן. זה היה בצמוד לפרסום הרשמי (קלטת 4 עמ' 22-23).
כמו כן הנאשם מטעים, כי: "...אני אמרתי לו אתה תספיק להגיע לראש אח"ק כי כל המטרה שלו היתה להספיק להגיע לראש אח"ק לפני החתימה". (קלטת 4 עמ' 26). הנאשם אינו מפריד בין עופר נמרודי ויוסי כהן, ובלשונו: "..שלא נחתם הסכם עם פרידן, והם יספיקו, להגיע לראש אח"ק לשיחה איתו...". (קלטת 4 עמ' 27 באמצע).
בחקירתו מיום 8.3.00, (קלטת מס' 4 עמ' 42-43) חוזר הנאשם ומציין, כי נמרודי רצה להגיע לראש אח"ק עוד לפני חתימת הסכם עד המדינה מתוך רצון לשכנע את ראש אח"ק שהוא זה שנסחט.
הנאשם מדגיש בחקירתו, כי לא התעניין בנושא החקירות, אלא: "...שאלתי בנושא פרידן האם יש כוונה שהוא יהיה עד מדינה ואם זה קיים יכול להיות שנמרודי יפגש עם ראש אח"ק רוצה להפגש עם ראש אח"ק, זה הכל זה כל הבעיה..." (קלטת מס' 2 עמ' 15 באמצע).
בהמשך : "...אמרתי לו שלדעתי הוא צריך לפנות למפכ"ל ובהמשך למה שדיברתי איתו כשהייתי שר, אם הוא יאשר שראש אח"ק יזמין אותם לגפישה . אין לי שום תפקיד בדבר הזה. אני לא, אני מודה ששאלתי את יוסי אם יש כוונה לחתום חוזה עם פרידן." (קלטת מס' 2 סוף עמ' 19) ועוד, (קלטת מס' 2, עמ' 20) מציין הנאשם טלפון או שניים בו נשאל על חוזה עם פרידן:"...כי רוצים לפגוש את ראש אח"ק לפני החוזה יכול להיות שזה ישפיע עליו על ראש אח"ק בהחלטה..." (הדגשות שלי, ד.ר.). לדבריו (מייד בהמשך עמ' 21 לקלטת מס' 2) תשובתו היתה שהוא יכול לסדר את הפגישה המבוקשת: "...כי הם רוצים להגיע לפני החתימה זה כל מה שהם רצו זה לא שאני ביקשתי מידע אם חתמו, זה לא מה שענין אותי..." (הדגשות שלי, ד.ר.).
מייד בהמשך:
"...קודם כל אני בשיחה הזו אני אזרח פשוט. תרשום את זה בשיחה שבה פניתי ליוסי פניתי אליו כאזרח פשוט. שנית, אני מבין שאני לא חלק ממשרד לבטחון פנים ואני יודע שאינני רוצה להיות מעורב בכל מה שקורה שם. מכאן שאינני נותן הוראות...עכשיו לעצם השאלה. פנה אלי יוסי כהן ועופר נמרודי, הם רצו לדעת מספר חודשים לאחר שסיימתי להיות שר הם רצו לדעת אם יוכלו להפגש עם ראש אח"ק כפי שסוכם עם המפכ"ל כאשר הייתי שר לבטחון פנים. לטענתם, אלי האזרח אביגדור קהלני, שהם רוצים להקדים את פרידן ולפני שיחתום חוזה עד מדינה עם המשטרה חשוב להם שעופר, שעופר יפגש עם ראש אח"ק ועורך דינו לפני החקירה...
מבקשים ממני שהמפכ"ל יאשר את הפגישה עם ראש אח"ק שעורך דינו של נמרודי ואולי עופר נמרודי באופן אישי. זה תפקידי בענין היה לתווך בין עופר נמרודי ויוסי כהן מול המפכ"ל...לא שאלתי על החקירה שאלתי האם פרידן כבר חתמו איתו לא מתוך חטטנות אלא מתוך זה שרצו להספיק לפגוש את ראש אח"ק לפני שחותמים. זה מה שהטריד אותם... "
בעמ' 23 עד עמ' 24 למעלה לאותה קלטת 2, מציין הנאשם: "...אני אמרתי להם שאני מציע לכם להרים טלפון ליוסי ותסגרו את זה...כי הם היו בלחץ להספיק אמרתי את זה כמה פעמים להספיק להגיע לראש אח"ק לפני שחותמים. ואז אני חושב שאני אמרתי להם בהגיון שהתקשרו ליוסי והוא יארגן להם את הפגישה..." .
בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, מסכם הנאשם, לבקשת התובעת, את הפעמים בהם העביר לנמרודי מידע בענין הסכם עד המדינה:
"...הייתה פנייה אלי בסוף מרץ תחילת אפריל, הנשוא הזה, אמרתי את זה לכב' השופט בפעם הקודמת בצורה מאוד ברורה, שאלתי את הדבר הזה, אני מודה ששאלתי והתקשרתי אליהם אחרי זה להגיד להם שהמפכ"ל אישר את הפגישה ובזה זה נגמר.
(דברים דומים ציין הנאשם עמ' 135 שורות 12-15).

ב. תת ניצב אילן פרנקו

על פי פרוטוקול עדותו מיום 5.3.01, ציין תת ניצב אילן פרנקו כדלהלן:
"...בחודש יולי 1999 התחיל ראש המטה המבצעי, ניצב בגמלאות יוסי לוי ביוזמתו לפנות אלי ושאל אותי לפרטים לגבי אותה פרשה שנקראת פרשת נמרודי. צריך להבין שהחקירה כפי שאמרתי, היתה חקירה סמויה, היו לה מעט מאוד שותפי סוד... שאלתי מספר פעמים במספר שיחות בתכיפות של אחת לתקופה, עשרה ימים, שבועיים : האם החקירה מתקדמת. והשאלה המרכזית שעניינה את יוסי לוי, לאורך כל התקופה ועברה כחוט השני לאורך כל השיחות, היתה האם חתמה משטרת ישראל על הסכם עד מדינה עם העד רפי פרידן. עדכנתי אותו בחקירה הזו כפי שעדכנתי אותו בחקירות רבות ונוספות במשטרת ישראל וזהו, הדיווחים היו דיווחים שוטפים..."
תת ניצב פרנקו העריך בהערכה גסה, כי יוסי לוי פנה אליו בין חמש לשבע פעמים: "משהו כזה" (שם, עמ' 26 שורה 20).
לשאלת עו"ד פטמן, הדגיש העד כי השאלה המרכזית שנשאל על ידי לוי היתה האם נחתם הסכם עד מדינה בין משטרת ישראל והפרקליטות לבין רפי פרידן (עמ' 27 שורות 22-24).

ג. ניצב (בדימוס) יוסי לוי

בעדותו בביהמ"ש מיום 7.3.01, מסר יוסי לוי, בין השאר, את הדברים הבאים :
"...לקראת סיום כהונתו של מר קהלני כשר, סוף מאי, יוני, יולי, היו אלי שאלות על ידי מר קהלני האם יש חקירה נגד עופר נמרודי, והאם יש איזה שהוא חוזר או הסכם או הסדר אם פרידן בענין הזה. אני לא ידעתי, לא הייתי...פניתי לעוזר המפכ"ל, אילן פרנקו, ששאלתי אותו את השאלות...אם מתקיימת חקירה נגד עופר נמרודי, אם יש איזה שהוא הסדר עם פרידן, ונעניתי בשלילה. הפניה הזו...פעם או פעמיים, באותם פעמים האלה קיבלתי מאילן פרנקו תשובה שלילית, שאין עדיין חקירה . אין הסדר או הסכם, חוזה או כל דבר אחר"
יוסי לוי תיאר פגישתו עם יוסי כהן. האחרון הביא בפניו מטענות עופר נמרודי, על כך שמאיימים עליו. יוסי לוי חייג בטלפון ללשכת ראש אגף החקירות, ותשובת ניצב סדבון היתה: "...שלא צריך פרוטקציה של לשכת השר כדי להתקבל אצלי, אני מוכן לקבל את יוסי כהן. תן לו את מספר הטלפון של הלשכה, לשכת ראש אגף החקירות ושיתאם פגישה, אני אקבל אותו בחפץ לב. בזה מסרתי את מספר הטלפון לעו"ד כהן בזה סיימתי את חלקי בענין הזה..." (עמ' 64 שורות 5-10).
יוסי לוי תיאר את מערכת יחסיו עם הנאשם לאחר סיום כהונתו של האחרון בחודש יולי, קשרי חברות, פגישות ושיחות טלפוניות. יוסי לוי זכר עוד שתיים או שלוש פניות של הנאשם אליו, ובלשונו: "...שיחות טלפון מאוד כלליות, חבריות ובתוכן שאלה אם אני יודע, אם דיווחו לי או אם ידוע שנפתחה חקירה נגד עופר נמרודי ואם יש איזה שהוא הסדר עם פרידן בפרשה הזו . אני לא ידעתי פניתי לעוזר המפכ"ל אילן פרנקו . לאחר בירור שלו הוא חזר אלי ואמר יש דיבורים ואין שום דבר בענין הזה... לקראת סוף ספטמבר-אוקטובר, משהו כזה, אם אני זוכר מר קהלני היה בחו"ל הוא חזר מחו"ל אז חידשנו את הקשר הטלפוני הוא פנה אלי פעם נוספת בשאלה זהה, דומה, אז אני פניתי פעם נוספת ללשכת המפכ"ל לאילן פרנקו לאחר יום או יומיים לא זוכר בוודאות, לא יכול למקד, אילן פרנקו חזר אלי ואמר לי פרידן הוא עד מדינה נגד עופר נמרודי וזהו. אני הרמתי טלפון למר קהלני, בפשטות רבה אמרתי לו שזו תמונת המצב..."
(שם עמ' 65 שורה 14 עד עמ' 66 שורה 4).
בחקירתו הנגדית לעו"ד וייסגלס, ציין יוסי לוי, כי שיחותיו עם הנאשם בנושא היו קצרות מאוד, כלליות מאוד ומשובצות בתוך שיחות בהם עלו עניינים רבים אחרים נוספים, ובלשונו: "...לפי מיטב זכרוני השאלה היתה מורכבת משני חלקים. אני כבר אמרתי שבמשטרה לא אמרתי את הכל. חלק אחד היה מורכב מעצם יש חקירה נגד עופר נמרודי אם מתקיימת חקירה ואם יש איזה שהוא הסדר, הסכם, חוזה עם פרידן. בשלוש או ארבע פעמים בתוך השאלות, אם מדברים על 5, רק בפעם האחרונה אני קיבלתי את התשובה החיובית, קיבלתי תשובה שלילית. שאין חקירה. פעם אחת הוא אמר לי יש הרבה דיבורים, אבל עוד אין שום דבר..." (הדגשות שלי ד.ר. שם, עמ' 91 שורות 11-5).
יוסי לוי העיד על נוכחותו שלו בפגישת עבודה בין הנאשם למפכ"ל, במהלכה פנה הנאשם למפכ"ל, וביקש כי תוסדר פגישה והמפכ"ל אמר כי העד, יוסי לוי, יטפל בנושא: "...אני אדבר עם ראש אח"ק או אני אטפל בענין" (שם, עמ' 94 שורות 1-2).
לאחר פרישתו של הנאשם מן הממשלה פנה הוא אל יוסי לוי ב-2 או 3 פניות נוספות:
"... בין יתר הדברים ששוחחנו, זה אם יש איזשהו חדש בעניין הזה של פתיחת חקירה נגד עופר נמרודי ואם יש איזו שהיא התקדמות של חוזה, הסכם עם עד המדינה".
(שם עמ' 97 שורות 12-19).

הזדמנויות נוספות :

על פי עדות תת ניצב אילן פרנקו בחודש יולי 1999 התחיל ראש המטה המבצעי לפנות ולשאול אותו לגבי פרשת נמרודי. תת ניצב פרנקו העריך כי מדובר בין 5 ל-7 פניות של יוסי לוי אליו.
אמור מעתה : על פי העובדות המוסכמות העולות מעדות תת ניצב פרנקו, כל פניותיו של הנאשם בנושא שעל מדוכת דיוננו היו, ככל הנראה, לאחר שחדל מלכהן שר בממשלת ישראל.
אם יטען הטוען שבתחילת חודש יולי 1999, שימש הנאשם בתפקיד שר לבטחון פנים, יושב לו, כי מוצג ת/14 מלמד שחור על גבי לבן, שהחל מיום 29.6.99, ועד יום 6.7.99, לא נתקיימו שיחות טלפון, כלשהן, בין הנאשם לבין כהן-נמרודי.
יושם אל לב, תת ניצב פרנקו לא העיד בפני. העובדות העולות מעדותו מוסכמות לכל דבר וענין.
התובעת המלומדת בסיכומיה בכתב מציינת לגבי עד זה: "...פרנקו הוא האובייקטיבי מבין העדים. באשר אין לו קשר עם המעורבים בפרשה ואין לו כל אינטרס אישי. עדותו בביהמ"ש, עדות מדויקת וזהירה, תוך נסיון לדייק בתיאור האירועים ומועד התרחשותם. בלי להגזים, בלי להתלהב או להתלהם, ויש לקבל את דבריו, מילה במילה, כלשונן, באשר יש בהן הגיון רב" (הדגשות שלי, ד.ר.).
העובדות העולות מעדות זו, הינן עובדות שאין בלתן.
משתת ניצב פרנקו לא העיד בביהמ"ש, אין בכוחי לפלג העדות ו/או להעדיף עדויות אחרות על פני עדותו.
רוצה לומר, עדותו של תת ניצב פרנקו מובילה בהכרח למסקנה : פניותיו של יוסי לוי לפרנקו בנושא הנדון התקיימו לאחר פרישת הנאשם מתפקידו.
עדות ניצב (בדימוס) יוסי לוי בבית משפט ביום 7.3.01, בפני כב' השופט עודד אל-יגון, הונחה בפני בהסכמה. כמובא לעיל, העיד העד על פניות של הנאשם אליו בנושא שעל מדוכת הדיון.
מטבע העניינים, העד אינו זוכר את מספר הפניות.
העד ציין 4 או 5 פניות סה"כ של הנאשם אליו בנושא. 2 או 3 פניות היו לאחר פרישתו של הנאשם מן הממשלה.
על פי עדות מוסכמת זו, לא ניתן לקבוע בביטחון מספר הפניות של הנאשם אל יוסי לוי בתקופת כהונתו של הנאשם כשר לביטחון פנים. בכל מקרה, על פי עדות זו יכול ומדובר בפנייה אחת, ויכול ומדובר בשתי פניות בתקופה הנ"ל. כל אחת משתי האפשרויות נוחה לא פחות מרעותה.
ועוד, התובעת המלומדת, עו"ד אריאלה סגל - אנטלר חקרה את יוסי לוי ביום 7.3.01, בקשר לאותו תיאום פגישה בין ניצב סדבון ליוסי כהן. יוסי לוי השיב לשאלות התובעת וסיים את דבריו בנקודה זו: "... בזה סיימתי את חלקי בעניין זה. אני לא יודע אם התקיימה פגישה או איך התגלגלו העניינים בהמשך. בזה תמה התשובה הזאת של העניין הזה ...". (שם, עמ' 64 שורות 11-8).
לאמור, העולה מדבריו שבעת היות הנאשם שר התקיים "ארוע" בודד אחד בו היה מעורב בנושא.
בהמשך מספר יוסי לוי, לשאלות התובעת ,כי בתקופה בה הנאשם לא היה שר, אז היו עוד שתיים - שלוש של הנאשם בשיחות טלפון מאוד כלליות, חבריות. (ראה שם עמ' 65 שורות 16-4).
לאמור, על-פי עדותו המוסכמת של יוסי לוי לא ניתן לשלול את האפשרות שהייתה רק פנייה אחת בנושא בתקופה בה שימש הנאשם כשר.
צא ולמד, העובדות הנתונות בעדויות הנ"ל, אין בכוחן לערער גירסת הנאשם בביהמ"ש, כי בתקופת כהונתו כשר פעל בערוץ יוסי לוי-אילן פרנקו רק באותו מקרה שתואר על ידו.
מן הראוי להוסיף בנקודה זו עוד, שהסכם עד המדינה עם פרידן נחתם ביום 2.8.99.
על-פי העדויות, בסמוך ליום זה נתעצמה "התעניינותו" של נמרודי בנושא. עובדה זו מתיישבת, גם כן, עם המסקנה, כי העברת המידע על ידי הנאשם לנמרודי היתה לאחר סיום תפקידו בממשלת ישראל (למעט המקרה הראשון שנדון במפורט לעיל).
התביעה הגישה את תדפיס התקשרויותיו הטלפוניות של הנאשם עם המעורבים (ת/14).
התובעת המלומדת, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, גזרה וניתחה את העולה מן המוצג ת/14 ומגיעה לכלל דעה : "צירוף המקרים הוא שנמרודי מתחיל להתקשר לקהלני רק מ 5.8. וכלה ב 13.10 - להזכיר, ב 2.8 נחתם הסכם וב 13.10 מפורסם באינטרנט - זו
התקופה 'הכי בוערת' מבחינת נמרודי ולכן הוא 'מסתפק' ביוסי כהן כצינור מידע, הוא צריך אישור 'רשמי' ישיר ומיידי, לחשדותיו..."
התובעת בלמדנותה מוצאת קורלציה, בין התקשרויות של נמרודי-כהן לקהלני ומשם ללוי. לגישת התובעת מדובר בקורלאציה בעלת משקל ראייתי מפליל. לדוגמא, במועדים 9.9., 14.9, 15.9.
ניתוחה של התובעת המלומדת בסיכומיה בכתב משתזר במסקנתי דלעיל.
על-פי מוצג ת/14, שיחות הטלפון - ה"קורלציה...בעלת משקל ראייתי מפליל" (אליבא דתביעה) - התקיימו בתקופה, שאליבא דכולי עלמא, הנאשם היה אזרח מן השורה.
אמור מעתה: העובדות המוסכמות שהונחו בפני על ידי ב"כ הצדדים. עובדות המושתתות על עדי התביעה, ניצב (בדימוס) יוסי לוי ותת ניצב אילן פרנקו, אין בכוחן להוכיח, כי הנאשם העביר מידע לנמרודי - מעל למקרה שתואר על-ידו - בתקופת כהונתו כשר לבטחון פנים של מדינת ישראל.
באותו מקרה לא חרג הנאשם מגדרות החוק , כמצויין לעיל על ידי .
הנאשם העביר לנמרודי מידע, כאמור, במספר הזדמנויות שונות, בתקופה שלאחר יום ה-6.7.99. בתקופה בה היה הנאשם אזרח מן השורה.
מה משמעות משפטית לקביעה זו. אבחן ואבדוק סעיפי האישומים שיוחסו לנאשם.

טענה שלא נדונה:

ניתן לטעון, כי עדויות ניצב (בדימוס) יוסי לוי ותת ניצב אילן פרנקו, מלמדות על פניות חוזרות של הנאשם אליהם בנושא. אבל, אין בכך להוכיח, במידת הוודאות הצריכה במשפט פלילי, כי לאחר שפנה הנאשם, כאמור, הוא העביר את שנמסר לו לנמרודי.
עוסקים אנו במשפט פלילי. לא ניתן להשלים תמונה עובדתית על דרך השערות ומיני הנחות.
כמו, שיכול - אליבא דתביעה - כי כל פנייה של הנאשם אל יוסי לוי ומזה אל אילן פרנקו הסתיימה בהעברת התשובה לנימרודי/ יוסי כהן. כך קיימת אפשרות, שבעקבות אותן פניות ליוסי לוי- אילן פרנקו, לא סגר הנאשם את המעגל המיוחס לו על ידי התביעה, והותיר את המידע אצלו.
כמו כן, לא הובאה ראיה לביהמ"ש, כי נמרודי - בעצמו או באמצעות יוסי כהן - פנה אל הנאשם בנושא, מעבר למקרים אותם ציין הנאשם בעדותו בביהמ"ש, ובחקירותיו במשטרה.
טענה זו מקבלת משנה תוקף והבלטה נוכח העובדה המכרעת, שהנני רחוק מלקבוע, כי עדותו של הנאשם בביהמ"ש, על כל חלקיה - אינה נאמנה עלי.
במאמר מוסגר אציין עוד. ב"כ הצדדים הקדישו פרק נרחב בסיכומיהם לעובדה, שהנאשם לא הוזהר, ולו קורטוב של אזהרה, על ידי המפכ"ל, ראש אגף החקירות, הרמ"ט המבצעי, או תת ניצב פרנקו, בכך שהמידע הניתן לו, בנשוא ענייננו, הינו לידיעתו בלבד.
לגישת התביעה, העובדה כי הנאשם לא הוזהר, אינה אומרת דבר.
מנגד, דיבר הנאשם בביהמ"ש בהתרגשות, שבאה ממעמקי תוכו, כיצד נמנעו האישים הנ"ל מלהזהירו, כפי שעשו במקרים רבים קודמים. מדובר באישים שהינו מכבד ומוקיר. אלה לא רמזו לו, שמתעניין הוא בנושא לא לו. לא אמרו לו "הנח ידך" או "לידיעתך בלבד".
לגישת ההגנה, אותם אישים נכבדים נמנעו מאזהרת הנאשם, מפני שלא סברו שמדובר במידע מיוחד המצריך אזהרה, או שמא חששו פן גם הם יוחשדו בשיבוש חקירה...
לאור קביעותיי דלעיל, אינני נדרש להכרעה בסוגיה זו. רק אומר, שעקת ליבו מובנת. בוודאי משליכה על עצם תמו, היקף הבנתו וכוונותיו בתיק זה.
הטענה היא טענה. טענה שיש בכוחה להוביל לזיכוי הנאשם מחמת הספק כבר עתה.
עם זאת, בכוונתי לבחון עמדת התביעה בהתעלם מטענה זו.

ס' 117 (א) לחוק.

ס' 117 (א) לחוק קובע, כהאי לישנא:
"(א) עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים."
אדון בקצרה ביסודות העבירה :
"עובד ציבור" - הנאשם בתקופת כהונתו כשר לבטחון פנים בממשלת ישראל שימש "עובד ציבור", כמשמעות הגדרת הביטוי בחוק.
כמפורט לעיל, בתקופת כהונתו כשר בממשלה לא חרג הנאשם כמלוא הנימה מתפקידו, פעל בסבירות ובהתאם לחוק. בתום תקופת כהונתו, חדל הנאשם מלהיות "עובד ציבור". סעיף זה אינו רלוונטי עוד לתקופה זו.
"שמסר ללא סמכות כדין" - התובעות המלומדות מציינות בסיכומיהן שבכתב בנקודה זו: "אין במדינת ישראל שום הסדר נורמטיבי הקובע בדרך של חקיקה את מערכת הסמכויות על פיה השר רשאי למסור או לא למסור ידיעה שהגיעה אליו. המדיניות מבוססת הלכה למעשה על שיקול דעתו הבלעדי של השר, ואת שיקול הדעת הזה יש לבחון".
דברים נוקבים אלה היו צריכים להוביל את התובעות להסכמה עם ההגנה. הנאשם פעל על פי שיקול דעתו, וגם אם שגה, אין הדבר עולה כדי עבירה פלילית. התובעות אינן סוברות כך.
משהוחוור בעליל, כי היסוד הראשון בעבירה, "עובד ציבור", אינו מתקיים בענייננו, הרי אינני נזקק לדיון ביסוד זה. עם זאת, לא אוכל שלא לציין, כי מצאתי טעם רב בעמדת ההגנה (ראה עמ' 20-21 לסיכומים בכתב).
"ידיעה שהגיעה אליו מתוקף תפקידו"- הסניגור המלומד, עו"ד מיכה פטמן, סבור כי: "אין כלום" - היא "הידיעה". (עמ' 21 לסיכומי ההגנה).
לא אוכל לקבל עמדת הסניגור המלומד.
בעדותו בביהמ"ש נשאל יוסי לוי על ידי כב' השופט אל-יגון: "בשלב זה הסכם עד המדינה היה עדיין בחזקת חומר חקירה" תשובת העד: "היה חומר חסוי. בזה מבחינתי נגמר הענין". (הדגשות שלי, ד.ר. עמ' 66 לפרוטוקול מיום 7.3.01).
מדובר בפרוטוקול מוסכם לכל דבר וענין. הילכך, חומר החקירה היה חומר חסוי. הנאשם העביר מידע מתוך חומר חקירה חסוי. מידע זה חוסה בצל התיבה" ידיעה".
יחד עם זאת, דנים אנו בתקופה בה חדל הנאשם מלכהן כשר. בתקופה זו ה"ידיעה" לא הגיעה אליו מתוקף תפקידו.
"לאדם שלא היה מוסמך לקבלה" - גישת התביעה מקובלת עלי בשלמותה. נמרודי ומרעיו לא היו רשאים, בשום פנים ואופן, לקבל מידע הנוגע לחקירה שהתקיימה באותה עת.
כללו של סעיף, יסודות העבירה 117 (א) לחוק לא הוכחו בכל הנוגע למידע שהועבר, כמפורט לעיל, על ידי הנאשם לנמרודי לאחר יום 6.7.99.
הילכך, אינני נזקק לדיון בענין הלך נפשו של הנאשם בכל הנוגע ליסודות עבירה זו.

ס' 284 לחוק

סעיף 284 לחוק העונשין קובע, כהאי לישנא:
"עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד , דינו-מאסר שלוש שנים".
מוכן הייתי ליילך עם התובעת המלומדת, לצורך הדיון, בכל ניתוחה המשפטי את הוראת החוק (להבדיל מהשלכות הניתוח המשפטי על נשוא ענייננו). התובעת הסתמכה על אסמכתאות שיצאו מלפני ביהמ"ש העליון, אסמכתאות המורות הלכה פסוקה ברורה ובהירה .
רכיב נסיבתי אחד בהוראת החוק מהווה מכשלה גם על פי גישת התביעה. הרכיב הנסיבתי הינו: " העושה במילוי תפקידו " .
על-פי העובדות, שניתן לקבוע בביטחון, הנאשם העביר מידע לנמרודי, כמצויין לעיל, לאחר שחדל להיות שר. הנאשם קיבל את המידע, שעל מדוכת דיוננו, בהיותו אזרח מן השורה, ואחר כך העבירו לנמרודי. לא ניתן לומר שעשה כן "במילוי תפקידו"- לא נתמלאו יסודות הוראת חיקוק זו .

עבירה לפי סעיף 244 לחוק

סעיף 244 לחוק קובע כהאי לישנא:
"העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לעניין זה, 'הליך שיפוטי' - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט".
בניתוח הפרשה השניה (ראה להלן: "פרשה שניה-שיבוש חקירתו שלו"), הגעתי לכלל מסקנה, כי חשוד הדולה פרטים מחקירתו שלו, אינו עובר, בהכרח, עבירה פלילית (הנאשם על פי התביעה, פעל כאן, כידו הארוכה של נמרודי).
השקפתי זו מובילה למסקנה: בתקופה בה חזר הנאשם להיות אזרח מן השורה, לא נתגבשו בעניינו היסודות העובדתיים של עבירה לפי ס' 244 לחוק.
באשר ליסוד הנפשי : אין ספק, מדובר בעבירה התנהגותית ולא תוצאתית. יסוד נפשי של כוונה.
לשון הסעיף הינה רחבה. התיבות: "בדרך אחרת" מאפשרות שורה ארוכה של התנהגויות העולות כדי גיבוש היסוד העובדתי של העבירה.
עם זאת, היסוד הנפשי דורש גם : "כוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין". כוונה מיוחדת, רצון בהתממשות התוצאה. דהיינו, רצון ושאיפה של הנאשם לפגוע בחקירה.
כמוטעם על ידי, לא ניתן לקבוע, כי הנאשם היה מודע לטיב פעולותיו, לקיום נסיבות העבירה לפי סעיף 244 לחוק. בוודאי ובוודאי, הנאשם היה חף מכל כוונה להפריע, לחקירה שהתנהלה בעניינו של נמרודי, להפריע לעבודת המשטרה, לשבש הליכי חקירה בצורה כלשהי קלה כחמורה.
הנה כי כן, העברת המידע לנמרודי בימים שהנאשם היה אזרח מן הישוב, לאחר שסיים כהונתו כשר בממשלת ישראל - אינה עולה כדי גיבוש עבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט.

עבירת שרשרת: עבירה רבת פריטים

התביעה בקוראה נכוחה התמונה העובדתית ביקשה להסתייע בקונסטרוקציה המשפטית של עבירה רבת פרטים.
התביעה ביקשה להתגבר על "אבן הנגף" שניצבה בפניה. אבן שבאה לעולם ונתקשתה מרגע שחדל הנאשם לשמש כשר. תקופה בה המידע שקיבל לא היה מתוקף תפקיד כלשהו שמילא.
התובעות המלומדות ביקשו להתבסס על דבריו המאלפים של פרופ' פלר בספרו, ועל שורת פסקי דין שיצאו מלפני בהמ"ש העליון בהעמדת עבירה זו במשפט ארצנו.
לגישת התביעה: "קהלני ביצע חלק מהמעשים עת היה השר לביטחון פנים, בכך השלים באופן מלא את חוליות השרשרת הראשונות. אולם שרשרת זו הנה בעלת חוליות, חוליות אשר בוצעו באותו שיטה ממש, תחת אותו הלך נפשי ועבור אותה מטרה. חוליות אלו כוללות את מעשיו של קהלני לאחר סיום כהונתו".
התובעות המלומדות סבורות, שמעשיו של קהלני לאחר סיום כהונתו אינם עומדים בפני עצמם, אלא מצטרפים למעשיו החל מחודש אפריל-יוני 1999, עת היה שר לביטחון פנים. לגישתן, המעשים כולם יחד מהווים מסכת אחת, ובכך מושלמת העבירה במלואה, כשכל אחד מהמעשים מהווה חלק אינטגרלי מאותה מסכת.
פסק הדין המנחה הינו דנ"פ 4603/97 אהרון משולם נ' מדינת ישראל פורסם פד"י נ"א(3), 160.
כב' הנשיא ברק קובע בפסק דינו לבטל את מה שמוכר בשם "עבירת שרשרת" למשפט הקונטיננטלי. נשיא בית המשפט העליון מבכר את העבירה: "רבת פריטים", שלדעתו נותנת ביטוי הולם לאותה מציאות עבריינית, בלא שתסיק ממנה את מלוא המסקנות העולות מתוך עבירת השרשרת. לעבירת השרשרת תורה נוקשה. לא כן העבירה רבת פריטים. בין השאר, מאבחן הנשיא בין שתי התורות וקובע לעניין עבירה רבת פריטים: "... על פי התורה של עבירת השרשרת, כל חוליה בה מאבדת מאופייה כעבירה עצמאית. לא כן בעבירה רבת פריטים. כל פריט עשוי לעמוד בפני עצמו. ניתן להעמיד לדין בגינו בלבד. כל הפריטים יחד עומדים בפני עצמם. ניתן להעמיד לדין בגין הפריטים בהצטרפם לאחדות אחת.
עניין הוא לשיקול-דעת אם לפצל את האירוע העבריני לפרטיו (כפי שנעשה בע.פ 104/89) או לראות בו אחדות של אירוע רב פריטים...".
(שם, עמ' 187-188).
בנשוא ענייננו, לא נדרש ממני לבחון האם חלה הקונסטרוקציה המשפטית המוצעת על ידי התביעה.
על פי התמונה העובדתית שנתונה בפני, בתקופת כהונתו של הנאשם כשר בממשלה, לא בוצעה על ידו כל עבירה פלילית. באירוע בו העביר הנאשם מידע לנמרודי, בתקופה בה כיהן כשר, לא חרג מגדרות החוק, כמצוין לעיל.
הילכך, לא ניתן לגשר על התקופות, לא ניתן לחלוף ולעבור מעל "קו הגבול" באמצעות הקונסטרוקציה (בלשון התובעות המלומדות) של עבירה רבת פריטים.

פרשה ראשונה - הנגזר מן העובדות:

על פי התמונה העובדתית שתוארה לעיל, ניתן לקבוע, כי לפחות בשני מקרים העביר הנאשם מידע לנמרודי בנושא חתימה/ אי חתימה של הסכם עד מדינה עם פרידן.
פעם אחת היתה לאחר פנייתם הראשונה של נמרודי ויוסי כהן, בתקופה בה כיהן הנאשם כשר לביטחון פנים במדינת ישראל.
הפעם השנייה היתה לאחר שחדל לשמש בתפקיד זה. הנאשם הודיע ליוסי כהן כי נחתם הסכם עד מדינה עם פרידן.
ראשית לכל, אדון בראשונה.
הנאשם נפגש עם נמרודי וזה מספר לו על פרידן המנסה לסחוט ממנו מליוני שקלים. נמרודי מעוניין להיפגש עם המפכ"ל או עם ראש אגף החקירות, על מנת שיוכל להביא לידיעתם נתונים, מנקודת מבטו, קודם חתימת הסכם עד המדינה עם פרידן.
כמצוטט לעיל, מעלה זאת הנאשם בישיבה עם המפכ"ל, בו נוכחו אנשים נוספים.
יוסי לוי - שעדותו מוסכמת על הצדדים לכל דבר וענין - מעגן עדות הנאשם בנקודה זו, כמפורט לעיל.
יוסי לוי הוסיף וציין, כי בעקבות הדברים האלה נפגש עם יוסי כהן, ובעת הפגישה התקשר אל ראש אגף החקירות, ניצב סדבון, וביקשו לקבל את יוסי כהן. ניצב סדבון השיב בחיוב (כמצוטט לעיל).
הנה נא, הנאשם נתבקש על ידי נמרודי לעשות מעשה. הנאשם נענה לבקשה במלואה. הנאשם ששימש בתפקיד השר לבטחון פנים מביא את בקשת נמרודי לפני המפקח הכללי של משטרת ישראל. הנאשם מבקש מראש המטה המבצעי לקדם את הבקשה שביקשו נמרודי, בקשה לה נענה המפקח הכללי, כמו גם בהמשך, ראש אגף החקירות, ניצב סדבון.
לא ניתן לטעון ברצינות כנגד פועלו של הנאשם בשלב הזה.
הנאשם פעל, לפי תומו. הנאשם הציג את הדברים לפני גורמי המשטרה הנוגעים בדבר.
יתר על כן, עו"ד יוסי כהן ועופר נמרודי הציגו לנאשם תמונה עובדתית מגמתית וחד מימדית לטובת נמרודי. על פי התמונה שהוצגה בפני הנאשם, נמרודי אינו מצטייר כ"עבריין מוביל", אלא "קורבן מוכה ומאוים". חרף זאת, הנאשם לא חוקר בנושא ולא נוקט עמדה.
הנאשם מקבל את הבקשה בתצוגה המיוחדת שהוצגה לו בבית חברו, ומעבירה אל הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל.
הנאשם לא עיווה דבר, לא נקט בצעד מפולפל או נפתל כדי לקדם עניינו של חברו האישי, שאליו חובר מו"ל עיתון מעריב, עופר נמרודי.
הנאשם נטל את בקשת יוסי כהן, ארוזה באריזתה המקורית, והניחה בפני המפכ"ל.
ועוד, ראש המטה המבצעי, יוסי לוי, עשה שנים לא מעטות בתפקידי חקירה במשטרת ישראל. יוסי לוי סיים תפקידו במשטרת ישראל כראש אגף החקירות.
הנאשם פנה אל יוסי לוי, על כלל רקעו באגף החקירות, ולא בהיחבא. הנאשם ביקש את יוסי לוי לפעול אצל גורמי המשטרה הבכירים, הנוגעים בדבר.
יוסי לוי לא נקשר לפעול בקשר הטעיה שהוא. יוסי לוי לא נדרש, ולו ברמז קל, לתחבל או "להסתבך" בדרכו. ראש המטה המבצעי נתבקש לעשות מעשה בצורה רשמית וגלויה מול גורם משטרתי רשמי.
הוראתו של הנאשם ליוסי לוי לפעול מול גורמי המשטרה המתאימים לקידום הפנייה הינה הוראה לגיטימית. מדובר בטיפול מיניסטריאלי שגרתי, טיפול שיכול ומתחייב מתפקידו של שר לבקשה המונחת לפניו.
אמור מעתה : למרות שכתוצאה מטיפולו של הנאשם בפנייתו הראשונה של נמרודי, למד נמרודי לדעת, כי לא נחתם כל הסכם עד מדינה עם פרידן, לא נראה פגם בטיפולו של הנאשם בפניה ראשונה זו.
הנאשם נטל הבקשה והעבירה בערוצי העבודה הרגילים לידיעת הגורמים המשטרתיים המוסמכים. כל שעשה הנאשם, בשלב זה, עומד במבחן הסבירות.
הנאשם הודה בעדותו בביהמ"ש, כי העביר בחודש ספטמבר-אוקטובר 99, לידי נמרודי עובדת חתימת ההסכם עם פרידן.
אין חולק, העברת מידע זו היתה בתקופה בה הנאשם לא נשא בכל תפקיד שהוא (משמעות משפטית של העברת מידע על ידי אזרח - ראה בהמשך).
הנה נא, הוכח בפני, כי לפחות בשני מקרים שונים הועבר מידע לנמרודי בנושא חתימה/אי חתימה של הסכם עד מדינה עם פרידן.
בחנתי את שני המקרים. לא באחד מהם, נתגבשו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בפרשה הראשונה.
התביעה סבורה, כי הנאשם העביר מידע לנמרודי בנושא חתימה/אי חתימה של הסכם עד מדינה עם פרידן במספר הזדמנויות נוספות.
עמדת התביעה מושתת בעיקרה על עדויות ניצב (בדימוס) יוסי לוי ותת ניצב אילן פרנקו.

פרשה שניה - שיבוש חקירתו שלו

על-פי כתב האישום במהלך ימי החקירה בתיק זה, בחודשים פברואר-מרץ 2000, שמע הנאשם פרטים על החקירה מלוי ואח'. לגישת התביעה, מסר הנאשם מתוך החקירה פרטים לנחקרים פוטנציאליים ותאם עמם גירסאות. כמו כן, הורה הנאשם לחברו רוני אלוני, לא לגלות לחוקרים, כי שוחח עמו אודות חקירה זו.
אכן, בחודשים הראשונים של שנת 2000, נודע לנאשם על חקירה משטרתית הנוגעת גם לו.
הנאשם לא ידע נושא החקירה. הנאשם מטבע העולם, הרהר בנושא וגם שוחח בו עם חברים, שנחקרו או עמדו להחקר על ידי המשטרה.
שאלה ראשונה שיש לבחון, הינה האם אזרח היודע על חקירת משטרה המתקיימת בעניינו, חייב לשקוט על מקומו ולא לעשות דבר לעצמו.
האם אותו אזרח רשאי להכין הגנתו, או שמא מחויב הוא להאלם דום ולהתכרבל דומיה בפינתו.
לגישת התביעה, במעמד פתיחת החקירה יורדות חומות אטומות ובלתי חדירות סביבה. אין שיח ודיבור בין הנמצאים מחוץ לחומות (החוקרים טרם פנו אליהם) לאלה שבתוכן. לגישת התביעה, שומה על מועמד לחקירה לגזור על עצמו שתיקה בכל נושא חקירתו. אסור עליו בתכלית האיסור להחליף דברים בנושא עם מי מהמעורבים, גם אם מדובר בחברים קרובים ביותר ו/או בני משפחה.
גישה זו, עם כל הכבוד, אינה מקובלת עלי.
חקירת משטרה אינו הליך מקודש. לא מדובר במעין צו טבעי עליון, הליך נעלה ורם שהכל מצווים בשתיקה רועמת סביבו.
המחוקק לא הורה כך, ולא בכדי.
המחוקק העניק סמכויות רחבות לחוקרי המשטרה על מנת לאפשר להם למלא תפקידם בנאמנות. הסמכויות כרוכות לעיתים בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות. זכויות המעוגנות עלי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוקי יסוד אחרים.
המחוקק לא מצא להורות את שדורשת המשטרה בתיק זה.
יתר על כן. האזרח השומע בדרך השמועה, מפי חברים וקרובים, על חקירה משטרתית בעניינו, אינו יודע נושא החקירה, ולא פחות חשוב, גבולות הנושאים הנחקרים.
על פי עמדת התביעה, אסורה על הנאשם מרגע היוודע לו על חקירה בעניינו, כל שיחה עם מי מקרוביו באחד הנושאים שעלולים להחקר על ידי המשטרה. נושאים נעלמים העלולים להתפרש על שטחים רחבים ועמוקים כמעט ללא מיצרים. משמעות ידיעה שכזו, ידיעה שהגיעה אליו מפי השמועה, אליבא דתביעה - הינה גזירת שתיקה על האזרח, ובמידה רבה פרישה מן הציבור והחברה שסביבו.
תוצאה שאין הדעת סובלתה.
צריך לדעת, אזרח המדינה בשלב המתואר, טרם נקרא לחקירה. האזרח אינו יודע מה החוקרים מבקשים לדעת, וממילא אינו יודע מהי התלונה ומהן החשדות שהתעוררו בעניינו.
על-פי גישת התביעה, אב אסור בשיחה עם בנו, כשהאחרון זומן לחקירה בעניינו. כך חבר עם רעהו, ונער עם נערים בני גילו, משאלה זומנו לחקירה בעניינו.
הדעת אינה נותנת, כי אסור על אזרח לקיים שיג ושיח בכל נושא, שעלול לגעת, באופן כלשהו, בחקירה עליה שמע בצורה מעורפלת או אחרת בדרך השמועה.
המשטרה מוסמכת על פי חוק לזמן חשוד אליה ולהטיל עליו ערובה על פי סמכותה בסע' 41, 42 (4) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1986.
סמכות הקצין הממונה על פי חוק מוגבלת לתקופה של 30 ימים.
הוראה שכזו לא באה לעולם בנשוא ענייננו.
הסמכות לפגוע ולכרסם בחירות אזרח במדינה, נתונה לקצין הממונה בתחנת המשטרה על-פי התנאים והמגבלות הקבועות בחוק.
לא ניתן להטיל הגבלה שכזו על אזרח, שלא בדרך הנקובה בחוק.
אין לקבל גישת התביעה, לפיה הגבלה שכזו קיימת מכללא, בכל מקום וזמן, גם שלא עוגנה בחוק החרוט.
המשמעות המעשית של עמדת התביעה, הינה שחשוד המשוחח ושואל פרטים על חקירה שנחקר אחר בעניינו, עובר עבירה פלילית לפי ס' 244 לחוק. זאת למרות שלא נאסר עליו לשוחח עם מעורבים אחרים, על ידי הקצין הממונה, שבחן ושקל התקיימות התנאים הקבועים בחוק להטלת האיסור הנ"ל.
עמדה זו של התביעה אינה מתיישבת עם עקרון החוקיות.
ועוד, ס' 172 לחסד"פ קובע, כי עד בהליך שיפוטי לא יהיה נוכח - לפני מתן עדותו - בגביית עדותו של עד אחר.
הוראה זו באה לעולם על מנת למנוע השפעה על עד, השומע באוזניו ורואה בעיניו עד אחר על דוכן העדים. הוראה זו באה למנוע התאמת עדויות וגירסאות.
ס' 172 לחסד"פ משמש בסיס לכלל לפיו עד לא יעיין בהודעה במשטרה, שמסר עד אחר. בדומה לעד השומע עדות קודמת ועלול להתאים עדותו בהתאם, כך עד המעיין בעדות רעהו, טרם עלותו על דוכן העדים.
להדגיש, על-פי ס' 172 לחסד"פ הכלל אינו חל על נאשם.
ס' 172 לחסד"פ מוצא להבדיל את הנאשם מעדים אחרים. לנאשם זכויות שאינן נתונות לעדים אחרים. הנאשם רשאי לשמוע עדים אחרים, עדי תביעה כמו עדי הגנה, טרם עלותו על דוכן העדים, בוודאי ובוודאי רשאי לעיין ולבחון כל עדות ועדות הנמצאת בחומר החקירה.
לאמור, הוראת ס' 172 לחסד"פ מכוונת למסקנתי דלעיל. כמו שדינו של הנאשם שונה מדין עד אחר, כך דינו של חשוד שונה. אדם החשוד בביצוע עבירה, רשאי ללמוד ולדעת מה העידו אחרים בחקירת המשטרה בעניינו.
אם יטען הטוען, כי התוצאה של מסקנתי עלולה להכשיל חקירת משטרה, ולהפריע לגילוי האמת, שכן הדבר מתנגש עם מטרת חוקרי המשטרה להפריד בין נחקרים לסכור זרימת מידע ביניהם, פן אלה יתאמו גרסאותיהם - יושב כי למשטרה הוענקו סמכויות בחוק. הקצין הממונה על החקירה רשאי, בהתמלא התנאים הצריכים, על פי שיקול דעתו, לאסור על נחקר ליצור קשר עם מעורב אחר.
יתירה מזו, גילוי האמת אינו תמיד האינטרס של המתלונן ראשון במשטרה. האמת יכולה להיחשף גם כתוצאה מסיועו של החשוד, ששמע על החשדות נגדו מפי נחקר אחר, והזדרז להוביל את חוקרי המשטרה בנתיב הנכון.
למותר לתאר משמעות פתיחת חקירה פלילית נגד אזרח מן השורה.
עצם פתיחת החקירה מנחיתה מכה המערערת יסודות שגרת החיים. הימים שלפני החקירה אינם כמו הימים שלאחריה.
מאזרח רגיל נקי כפיים, הופך הוא לחשוד. חשוד מוכתם שהושם בסד חברתי.
האזרח מבקש להגן על עצמו. מבקש הוא להסיר את שהובא עליו שלא מרצונו.
צריך הוא לדעת נושא החקירה ומהותה, על מנת להערך לקראת חקירתו שלו במסמכים ובראיות שיוציאו במהרה כנגה צדקו, ושמו ינוקה לתמיד.
אין זה מן המידה למנוע מן האזרח להכין הגנתו ולהוכיח למשטרה בזמן קצר ביותר, כי אין קורטוב של אמת בחשדות נגדו. מבקש האזרח לפורר את החשדות במהרה ולחזור לשגרת ימיו.
אין זה מן המידה לדרוש מאזרח להפקיר הגנתו ולהותירה לחוקרי המשטרה בלבד. זאת, לתקופה ממושכת הנמשכת לעיתים שבועות, ולפעמים חודשים ארוכים ושנים.
האזרח מבקש לדעת על מה החקירה., ומה חוקרים בעניינו.
אין כל רע ברצונו ללמוד על חקירתו, כדי שיוכל לסייע, לדידו, לחקירה ולגילוי האמת בעניינו.
ועוד, ס' 248 לחוק, מורה, כי באישום של הדחה בחקירה תהיה לנאשם הגנה: "...אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר".
המחוקק מקנה הגנה לאזרח, כאשר זה הניע אחר לחזור בו מהודעתו במשטרה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת.
למותר לציין, אדם יכול להניע אחר לחזור בו מהודאתו במשטרה למען גילוי האמת, רק כאשר יודע מה אותו נחקר מסר בחקירתו במשטרה.
בס' 248 מלמדנו המחוקק, כי למען גילוי האמת חשוב לדעת, לעיתים, מה נחקר אחר מסר בחקירתו. בכל מקרה, ס' 248 לחוק מתיישב להפליא עם זכותו הטבעית של אדם להגן על עצמו, להגן על שמו וכבודו, כמפורט לעיל.
משאמרתי כל שאמרתי, המסקנה המשפטית ברורה : חשוד רשאי לשוחח עם נחקר במשטרה על חקירתו, כשזו נוגעת לו.
עם זאת, ראוי להדגיש. שיחה זו מעצם טבעה מחייבת שימת לב מיוחדת.
אדם חייב להשמר מכל משמר מלומר דבר או חצי דבר ממנה עלולה להשתמע השפעה או נסיון לשבש הליך חקירה. שיחה שכזו נושאת עמה, איפוא, סיכון. שומר נפשו יקפיד וידקדק בהנעת לשונו, כך שכל תיבה ומילה תהא מדודה וזהירה.
המבחן הינו, בעיקרו של דבר, מבחן מהותי.
לאמור, לא עצם קיום השיחה עם הנחקר במשטרה, אלא תוכן הדברים ומהות העניינים שלובנו בה.
במצב דברים זה, אבחן מהות שיחותיו של הנאשם עם הנחקרים.
מני ויצמן העיד בפני כב' השופט עודד אל-יגון ביום 8.3.01 כעד תביעה. פרוטוקול עדותו הוגש בהסכמת הצדדים.
מני ויצמן סיפר בביהמ"ש על היכרותו את הנאשם מזה 20 שנה ממגורים קרובים בעיר נס ציונה. העד העיד על פגישה עם יוסי לוי, בה סיפר לו האחרון על חקירתו במשטרה, בנושא של עופר נמרודי.
מני ויצמן דיווח לנאשם על אותה פגישה ועדכן אותו בכך, שחוקרי המשטרה ביקשו מיוסי לוי לא לדבר עמו בנושא.
לדברי העד: "אביגדור קצת כעס, אמר שמתחולל איזה מחול שדים, זימנו כל מיני חברים שלו מהפרלמנט לחקירה. די כעס על הנושא הזה שבכלל חוקרים את יוסי לוי בנושא שלו...באותה הזדמנות אני חושב שביקש ממני להודיע ליוסי כהן שלא יצור איתו קשר. אבל כל מיני סיבות לא יודע לא יצא הסיפור. לא הודעתי ליוסי כהן, מה שיוסי לוי אמר שאביגדור לא ידבר יותר עם יוסי כהן." (הדגשות שלי, ד.ר., שם, עמ' 161 שורות 1-8)
לבקשת התובעת, התייחס מני ויצמן להאזנת סתר מיום 7.3.00 שעה 17:53, בינו לבין הנאשם. הנאשם : "רצה להתעדכן מה קורה עם יוסי לוי בחקירה שלו" (שם עמ' 164 שורה 3). בהמשך ציין, שיוסי לוי אמר לו: "...תמיד שחוקרים אותי אני אומר את האמת ורק את האמת אני אומר שאני ביצעתי את עבודתי נאמנה, זה התפקיד שלי." (שם, עמ' 164 שורות 9-12).
מני ויצמן סיפר בעדותו, כי הנאשם לא היה מוטרד מהחקירה, הוא היה יותר מוטרד מזה שמזמנים חברים שלו וחוקרים אותם. הוא לא הבין בעצם מה קורה (שם עמ' 160-170).
מני ויצמן אישר, כי הנאשם מעולם לא ביקשו לדבר עם יוסי לוי או להעביר לו מסר.
הנאשם אמר לו: "כן. הוא אמר אין לי בעיות, אני צח כמו שלג כל הזמן. אני בסדר. לא יודע למה מנסים בכלל." (שם, עמ' 174 שורה 21).
התובעת המלומדת הפנתה בסיכומיה בכתב לציטוטים נרחבים מתוך האזנות סתר של שיחות, שהתקיימו בין מני ויצמן לנאשם (ראה למשל ת/8 א'; ת/8 ב'; ת/9 א'; ת/9 ב').
התובעת בסיכומיה ציטטה מחקירתה הנגדית את הנאשם בו הטיחה כלפיו, כי בחקירה במשטרה ביקש להרחיק את עצמו מיוסי לוי, הנאשם השיב לשאלתה:
"איפה השיבושים כאן? לא שיבשנו, לא ידעתי מה הוא אמר, שמעתי שהוא נחקר, זה הכל. אני רציתי לדעת אני כמו חיה שסוגרים עליה מכל הכיוונים או כמו אדם שמציצים לו לתוך ביתו והוא רוצה לדעת מה קורה איתו, אני אזרח במדינה הזו. לא קיבלתי אזהרה במשטרה, מרגע זה אתה בחקירה. אני מבקש ממך אל תיצור קשר עם איש, אני רק מריח כל הזמן ואוסף נתונים. האם שיבשתי? לא שיבשתי. נכון אמרתי את זה גם בחקירה הראשית, שזו היתה בעיה של לפגוע בחבר ובמושגים האלה זאת בעיה בשבילי, יש לי בעיה."
יפה ציטטה התובעת בסיכומיה. הנאשם דיבר בביהמ"ש בדם ליבו. הנאשם תיאר את תעוקת תחושתו ש"סוגרים עליו". לא הזהירו אותו והוא לא יודע מה רוצים ומה חוקרים בעניינו. לכן דיבר עם חברו, ובשום פנים לא שיבש חקירתו.
קשה שלא לקבל את תום ליבו. קשה מאוד שלא לקבל את חפות כוונתו.
לאחר זאת, סיכמה התובעת המלומדת תת פרק זה בסיכומיה בכתב. אביא חלקים מדבריה :
"קהלני מבקש ממני, ומקבל ממנו, דיווח לגבי החקירה של יוסי לוי...ההגבלה היחידה שקהלני שם על עצמו בפרשה זו: הוא לא מדבר עם מי ששוחררו במשטרה באיסור לשוחח עמו. עם זאת לא הגביל עצמו קהלני לקבל באמצעות צינורות עקיפים מידע מאותם נחקרים. מה שמגלה קהלני מהדיווח של יוסי לוי והוא לא פחות חושב מהתיאום הוא ווידוא בשאלה מה נושא החקירה: העברת המידע לנמרודי ! עד אותו רגע יכול היה קהלני לחשוב שחוקרים אותו על האזנות הסתר ו/או על הענין של הדירקטור, אבל אחרי הדיווח ממני ויצמן תופס את הכיוון הנוסף שבו הולכת החקירה והוא עושה בידיעה זו שלו שימוש, לדוגמא, בשיחה עם רוני אלוני, שם הם 'סוגרים' היטב את ההתקשרויות של קהלני - נמרודי...מני מוסר 'בונוס' נוסף: אזהרה מפני שיחה בטלפון, אזהרה אותה לוקח קהלני ברצינות : מדבר בקודים ומשתדל לקבוע פגישות 'לקפה'...".
דבריה של התובעת המלומדת ברורים ונוקבים. עם זאת, אין בהם כדי להוכיח גיבוש עבירה פלילית.
כמצויין לעיל, הנאשם היה רשאי לשוחח עם חברו מני ויצמן. הנאשם היה רשאי לשוחח עם חברו מני ויצמן אף בנושא עליו סיפר לו מני, דיווחו של יוסי לוי מחקירתו.
התובעת המלומדת יוצאת נגד אמינותו של מני ויצמן. למרות, שכל מה שבא מפי עד תביעה זה הוגש בהסכמה?!
ניתן לגרוס שאמינותו מותחמת. ברם, מדובר בעד תביעה שעתירת התביעה נשענת על דבריו.
לא למותר לצטט מדבריו של יוסי לוי בבית משפט (ישיבה מיום 7.3.01), המוסכמים לכל דבר ועניין. יוסי לוי מצהיר כי לא ביקש ממני ויצמן: "לא. לא ביקשתי ממנו להעביר מסרים". (שם, עמ' 111 שורה 17).
מיד בהמשך: "... למני ויצמן לא מסרתי פרטים על תוכן החקירה, אני רק אמרתי שמתקיימת חקירה, ומה נושא שלה באופן כללי ... מבחינתי לא הייתי צריך, לא חשבתי שהייתי צריך, לא רציתי לתאם גירסאות... אני אמרתי למני ויצמן שקהלני ימנע משיחות איתי ". (שם, עמ' 112 שורות 12-2).
וראה בהמשך ביתר הדגשה , מציין יוסי לוי בבית המשפט, כי מדובר בשיחות תמימות ורגילות ללא כל כוונה להעבירן לנאשם, ללא כל כוונת תיאום, ובוודאי שיבוש. (ראה שם, עמ' 113).
התובעת המלומדת מציינת את ההגבלה ששם לעצמו הנאשם לא לשוחח עם נחקרים עליהם אסרו החוקרים לשוחח עמו.
דברים אלה אינם עומדים לנאשם לרועץ.
מצב עובדתי זה המצויין על ידי התובעת המלומדת מצביע על התנהגותו ומלוא כוונתו של הנאשם בזמן הרלוונטי. הנאשם נמנע מלשוחח עם חברים פן יכשילם בעבירה של הפרת הוראה.
הנאשם לא התכוון להפריע לחקירת המשטרה. בוודאי לא לשבשה.
משנאסר על חברים לשוחח עמו, לא הוא זה שיסייע בהפרת ההוראה.
בתת פרק זה של הסיכומים, ממשיכה התביעה ומצביעה על הקשר עם חגי הרצל-יעקב בר.
התובעת המלומדת מפנה לקלטות האזנות סתר, והתייחסות הנאשם אליהן בביהמ"ש.
בסיום סיכומיה, גורסת התובעת המלומדת: "...מתוכן השיחות גם ברור שקהלני מצפה לדיווח לא רק על עצם החקירה, אלא על תוכנה."
התובעת המלומדת מניחה הנחה וניתן לצורך הדיון לקבלה בשלמותה.
כמצויין לעיל, הנאשם ביקש לדעת על החקירה המתנהלת בעניינו. הנאשם ביקש לדעת פרטים על תוכן החקירה - בכך לא גילה הנאשם רצון לשבש את החקירה. בכל אלה אין כדי לגבש עבירה של שיבוש הליכי חקירה.
אביא מספר דוגמאות מתוך המוצגים :
מוצג ת/19 הינה שיחה מיום 1.3.00, בין קהלני לחברו, חגי הרצל. השניים משוחחים בשפה ששזורים בה תיבות מוצפנות. הנאשם מלין על מעגלים שסוגרים אותו מכל הכיוונים. הנאשם מלין על כותרות בעיתונות.
כמו :
"...חגי : זה שבחו"ל?
הנאשם: כן. שאלו עליו. אבל הכל קשור אלי. טוענים שהוא כאילו בדקו שהוא שאני מתקשר אליו, הוא מתקשר זה, אני מקבל טלפון מהשמן.
חגי: כן.
הנאשם: זה הכל, אתה מבין. אז, וכאילו סוגרים מעגלים.
חגי: כן.
הנאשם: אבל מה זה, עבדנו כל הזמן רגיל, מה אתם רוצים לבוא למפכ"ל. אבל כאילו סוגרים מעגלים. זה מה שהם עושים אני מניח, אני לא יודע, אבל אני מבין שכתוצאה בשבועיים האחרונים עשו לו פעמיים, זה שבחו"ל. אז כנראה שהם ניסו לסגור מעגלים. עכשיו שזימנו את החבר שלנו, אז יכול להיות שגם זה עוד סגירת מעגלים.
חגי : כן.
הנאשם : ובשבוע הבא יעשו לי קריאה. או יעשו לי קריאה מהיום להיום. אתה מבין.,
חגי : חוצפה.
הנאשם: ויקבלו את הכותרות שלהם.
חגי: כן.
הנאשם: אין להם. הם לא יכולים, אני באמת שלא עשיתי שום דבר.
חגי : נכון מה אני יודע.
הנאשם: לא עשיתי שום דבר רע. האזנתי לו כשטלפן אלי, האזנתי לו. אז מה, מידע, לא שום מידע אמרתי לו, מה אני יכול לעשות כאילו. אתמול ישב כאן יאיר יצחקי .
חגי: אה כהן.
הנאשם: הוא בא אלי לבקר.
חגי : כן.
הנאשם: הוא, יש לו תחושה מתפלל בשבילך. אומר לו, תאמין לי, אני שום דבר לא אמרתי, שום דבר נכנס באמת לא. הוא לא שאל אותי אפילו, הוא אמר תשמע, תגיש תלונה זה הכל, אני מציע לך פשוט, אז הוא אומר, כל יום פונים אלי אנשים ושואלים אותי, אני אומר להם מה לעשות.
חגי: כן
....
חגי: אה, אתה אומר שצריכים שיהיו להם כותרות.
הנאשם: הם חייבים. הם חייבים לחזור לכותרות.
חגי : יש להם מספיק. יש להם עמותות יש להם זה. יש להם נשיא, מה הם רוצים.
הנאשם: אתה תקבל דיווח.
חגי :אני מעריך שכן, כן, הוא היה מאוד, הוא לא ידע מאיפה פתאום זה בא. אתה מבין. מצחיק כזה.
הנאשם: זה כנראה הם התחקירים של זה שיושב בכלא כל הזמן.
חגי : כן, כן, כן, ההוא כן הזמן עם, גם החבר שלו, והחבר של שגיא אתה מבין. שהוא גם מחמם כל הזמן.
הנאשם: אה ההוא כן.
חגי: כן.
...
הנאשם: לא , אני לא מודאג, באמת שאני לא מודאג.
חגי: מגעילים, מחטטים בגועל נפש. מחטטים מתחת לאדמה.
הנאשם: כן.
חגי: גועל נפש..."
(הדגשות שלי, ד.ר., ת/19)
התובעת המלומדת, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, מבתרת ההקלטה ועדויות הנאשם וחגי הרצל בביהמ"ש בנושא לקטעי קטעים. התובעת מטיחה בעדים ומבקשת לערער אמינותם.
בסיום ניתוחה גורסת התפתלותו והתחמקותו של הנאשם בולטת. הנאשם, לדידה, מתחמק ומיתמם. בסופו של ניתוח, קובעת : "מתוכן השיחות גם ברור, שקהלני מצפה לדיווח לא רק על עצם החקירה, אלא על תוכנה".
הבאתי קטעים נרחבים מתוך השיחה.
גם אם אבקש לקבל מסקנת התובעת המלומדת, עדיין אין בכך, לגישתי, כדי להביא לגיבוש יסודות העבירה המיוחסת לו.
רוני אלוני הינו חברו של הנאשם מזה 20 שנה.
רוני אלוני חפץ לקבל משרת ניהול באחד ממלונותיו של נמרודי. רוני אלוני סבר שהמלצת הנאשם יכולה לקדמו.
אביא מעט מתוך קלטות האזנות סתר של שיחות השניים.
בהקלטה מיום 29.2.00, מספר רוני אלוני לנאשם על זימונו לחקירה :
"רוני:...זה קצת מגוחך לי. מה לי ולדברים האלה. מה אין לי שום מושג חוץ מזה שאני חושב שבעיקרון זה לא בסדר שהוא פנה אלי היו אצלי אנשים באוטו ומציג את עצמו וזה עוד יחשבו מי יודע מה מה אני, אתה מבין.
הנאשם : כן, תראה בוא נחשוב מה יכול להיות יכול להיות השמן...היה שום דבר שיש לך איזשהוא בעיה איתו.
רוני : בוודאי שלא. מה נפגשתי איתו במחשבה שהוא יציע לי תפקיד אבל למה אני חשבתי אולי הם מנסים לקשור את זה אתה יודע ל...
הנאשם: אלי?
רוני : כן.
הנאשם: תבדוק את זה זה כמעט בטוח, מה שאני יודע שהם מנסים לסגור עלי כמה דברים..."
(ת/10 א' עמ' 5-6).
בהמשך:
"הנאשם :...יכולים ללכת לשני כיוונים אחד הם יכולים לשאול נאמר...קודם כל הכיוון שלו אם הוא היה כל זה זה בסדר היה וסידרתי לך פגישה איתו וזהו.
רוני : מי שסידר את הפגישה זו הידידה שלי שהיא המזכירה שלו.
הנאשם : לא אבל גם אני דיברתי איתו.
רוני: אה, כן?
הנאשם: בטח אני דיברתי איתו .
רוני : לצורך הענין.
הנאשם : לא זה אמיתי. זה לא אני דיברתי איתו עליך שיפגש איתך.
רוני : לא לא הבנת, בסדר אז לצורך הענין להגיד שזה
הנאשם: תגיד, כן כן כל האמת.
רוני: אה, כן?
הנאשם : אין פה מה זה אני סידרתי לך פגישה איתו ביקשת ל... זה והרמת טלפון שאתה מבקש שאתה ואם אני יכול לסדר את הפגישה וסידרתי לך פגישה איתו ביקשתי שיקבל אותך וזהו.
רוני : בסדר.
הנאשם : אין בזה שום טובת הנאה. מה אני גם לא עשיתי שום דבר. הוא ראיין אותך אם הוא יכול לקבל אותך למנכ"ל.
...
רוני: מה, טוב אני יודע מה להגיד.
הנאשם : לא לא צריך לעסוק בזה, לא צריך כי יכול להיות שאפילו יכול להיות שאפילו לא צריך להגיד את האמת את כל האמת.
רוני : יכול להיות שהם ציטטו לשיחות.
הנאשם: לא לא זה יכול להיות שהם שאלו אותו אה איזה קשר היה לי אליו אז יכול להגיד שהוא אמר שהוא הפנה את החבר שלו אלי הוא דיבר על החבר שלו שיבוא למנכ"ל אז פתאום אתה תגיד דבר אחר. לא. זה אמיתי אבל זה לא פשע.
רוני : לא בוודאי שלא.
הנאשם : זה הכל. גם לא עשיתי שום עבירה. גם לא ביקשתי שיראה אם הוא צריך מנכ"ל. יש לי מישהו שאני ממליץ עליו שיראיין אותו זה הכל.
רוני : כן.
הנאשם : לא מכחיש שהיו לי קשר איתו. אני לא מכחיש את זה.
רוני : הבנתי.
הנאשם: לא אני לא מכחיש.
רוני : זאת אומרת אין לך בעיה שאני אגיד את זה.
הנאשם : תגיד את זה וזה האמת.
רוני : בסדר. או.קיי.
הנאשם: יכול להיות שישאלו אותך על הכיוון של ישנתי, למה ישנתי, אני ישנתי אני יודע מה.
רוני : זה שטויות אני אשלח אותו לכל הרוחות אני אגיד לו שלא יבלבל את המוח מה, אני לי לא
הנאשם : כן. לא. אתה מכיר את זה אתה יכול להגיד לא לבלבל את המוח ותגיד לו שכל פעם ששילמנו ושילמתי.
רוני: איזה שאלה מה פתאום.
הנאשם : הם יכולים לעשות דבר כזה...
רוני : להיפך. לא אני אגיד לו שאם יש מישהו שיותר ישר מהאפיפיור זה אתה.
הנאשם : או.קיי.
רוני : אתה לא, אתה סמוך עלי מה.
הנאשם : בסדר. לא זה גם אמיתי וזהו.
רוני : כן.
הנאשם : או.קיי זה רק הדברים שיכולים להיות תרים לי טלפון תעדכן אותי מחר בפלאפון.
רוני : בסדר.
הנאשם : או בפלאפון או ב...דבר איתי בקודים וגמרנו ואם לא אז הטלפון הישיר למשרד...
...
רוני : כן בסדר מה יש לי להסתיר.
הנאשם : אין לך שום דבר לא אבל אני אומר שלא.
רוני: מה אני יודע מי עשה אצלי מה במלון. מה אם יש פה
הנאשם : לא בסדר.
רוני : כן
הנאשם : והחברות בינינו תגיד אנחנו כמו אחים וזה הכל.
רוני : אני לא מסתיר את זה.
הנאשם : בסדר לא אני אומר אם הא, לא צריך להגיד רק את האמת לדעתי.
רוני : או.קיי.
הנאשם : זה הכי קל זה הכי נוח.
רוני : רציתי קודם כל לעדכן אותך.
הנאשם : בסדר.
רוני : ולדווח לך כי מעבר לזה שנהיה מתואמים זה הכל.
הנאשם :או.קיי תעדכן אותי מחר אפילו אם אתה לא הולך.
...
הנאשם: ...עשיתי לו תרגיל...נסעתי לירושלים ועשרים דקות לפני שהייתי במשרד שלו אמרתי לו אני כבר נכנס אליך, הבנת מה שעשיתי לו. הוא לא הספיק להביא את העיתונאים.
רוני: אה הבנתי
הנאשם : עשיתי לו תרגיל. אמרתי לו בבוקר חכה אני מזיז פה זה יש לי סיור בגולן יש לי זה יש לי זה ובסוף אמרתי לו עד הצהריים זה בסדר יצאתי לירושלים בכיוון ירושלים ב 20 דקות לפני שהגעתי לירושלים אני אמרתי לו שאני עוד 20 דקות אצלו. אז הוא לא הצליח להביא את העיתונאים.
...
הנאשם:...הם אין להם הם לא יעשו שמיניות באויר הם יכולים להראות שכאילו היה קשר בינו לביני. אני לא אחרי הבחירות אני לא יודע שום דבר גם לא ידעתי שום דבר אני גם לא הייתי מעורב בשום דבר.
רוני : לצורך הענין השיחה היתה לפני...כל זמן שהיית שר.
הנאשם: אני חושב שכן אני לא זוכר. יש להם את הכל תראה הם מוציאים קלטות שלא תחשוב שהם מוציאים כרטיסים.
רוני : הבנתי.
הנאשם : מה, מה לא בסדר. אמת אמת ואמיתה.
רוני : אני אגיד את כל האמת אני גם אגיד שאני קשור גם למזכירה.
הנאשם : אה בסדר או.קיי..."
(הדגשות שלי, ד.ר., ת/10 א' עמ' 11 עד עמ' 27)
בהקלטה מיום 1.3.2000, משוחחים הנאשם ורוני אלוני על החקירה, כשהם מנסים להבין במה חושדים החוקרים.
"הנאשם: ... הוא אמר שהוא חבר שלו והוא רוצה לבקר אותו כמו כל אדם, זה דבר אחד, דבר שני הם זימנו היום עוד מישהו שעבד איתי בבחירות ב 92.
רוני: אאמ
הנאשם: 92 אתה מבין על מה מדובר
רוני: ב-93 הוא דיווח לך
הנאשם: מה
רוני: הוא דיווח לך
הנאשם: לא. זה אני יודע , אני לא את הדברים
רוני: טוב, אתה רוצה שאני אשאר עם מה שסיכמנו אתמול
הנאשם: בטח , רק זה. את האמת הכי קל. אין אין לך יותר טוב מזה.
רוני: בסדר אני לא. מה.
הנאשם: כן. כן הכי קל.
רוני: אבל אמרתי אני לא זז מטר בלי לשמוע אותך קודם.
הנאשם: לא בסדר טוב אתה מעדכן אותי ואנחנו זה. גם אם ישאלו אותך אם דיברת איתי תגיד לא . דיברת.
רוני: שמה
הנאשם: אה אם ישאלו אותך אם דיברת איתי, זה מה שהם עושים , דיברת איתי ביומים האחרונים דיברנו על הא ... אנחנו מדברים כמעט כל יומים שלושה אבל לא על הדבר הזה. כלומר, שעדכנת אותי שאתה הולך ואמרתי בסדר. אני לא יודע אפילו על מה מדובר.
רוני: אה
הנאשם: אבל הם עשו עלי מעגלים כמה פעמים הם עשו אפילו שהייתי שר הם עשו עלי מעגלים
רוני: אני לא מאמין.
הנאשם: כן. הם ככה עובדים, הם זימנו את החבר הכי טוב שלי את שמעון
רוני: כן.
הנאשם: ואלצו אותו, שאלו אותו אם אני הפעלתי האזנות בבחירות ב-93 ואני הייתי שר.
רוני: מה אתה אומר.
הנאשם: כן. כמו שאתה שומע. ושמעון מה הוא אמר. מה אתם רוצים ממנו, הוא גם הגיב בזלזול. מה אתם רוצים ממנו. הוא אמר מה אתם רוצים ממני. אני קם והולך כאן מהחדר ...
...
רוני: תאמין לי הם מנוולים
הנאשם: כן, אז הם שני חוקרים צעקו עליו וכל זה אמר להם אל תבלבלו את המוח, אני קם והולך ... אני אומר לך רק מכיר את האופי של האיש הוא בחיים לא יעשה דבר שהוא לא חוקי ושל סטיית תקן. על מה אתם מדברים. תחקרו אותו...".
[ת/10 ב' עמ' 5-8).
רוני אלוני העיד מטעם התביעה בדיונים שהתקיימו בפני כב' השופט עודד אל-יגון ביום 12.3.01. פרוטוקול עדותו הוגש בהסכמה על ידי הצדדים.
העד סיפר בביהמ"ש כיצד זומן לחקירת המשטרה. אשר כך : "...הטלפון השלישי היה לאביגדור, היות וידעתי שגם הוא מבין בענייני משטרה בתוקף היותו שר משטרה לשעבר. במהלך השיחה הזו אביגדור קודם כל אמר לי, רוני תרגע, אין לך שום סיבה לדאוג ואני חושב שזה יכול להיות קשור באיזה שהיא צורה אלי או משהו שמחפשים אותי ואולי זה קשור לעופר נמרודי השמן הזה. משהו מהסוג הזה..."
(שם, עמ' 195 למטה)
לגופו של ענין :
"...לאחר מכן העלינו אופציות כאלה ואחרות במה דברים יכולים להיות. הועלתה אפשרות שיכול להיות קשור לענין עופר נמרודי. ואני שאלתי את אביגדור, אוקיי אז מה עושים במקרה שכזה. ואביגדור אמר לי, חזור ושנה במהלך כל השיחה, עשרות פעמים, ורוני אין לך שום סיבה, תאמר את כל האמת ורק את האמת ואני אמרתי, אביגדור אני עוד בתומי אמרתי לאביגדור, אביגדור אבל לא אתה זה שחיבר לי את הפגישה הראשונה אלא מי שיצר את הקשר זה המידע שהגיע אלי ואיך מאיר בדרי ואיריס המזכירה. אמר לי רוני, אין לי שום בעיה, בכל מועד בכל עת להמליץ עליך בפני כל אדם ואדם. אני חושב שאתה אדם מוכשר..."
ובחקירתו הנגדית לשאלה מפורשת של הסניגור, מציין רוני אלוני:
"...לא אתה ולא תתייחסו למשפט זה או אחר. במהלך השיחה חד וחלק שמעתי את התמליל ביום שישי, הרבה מאוד פעמים אביגדור הרגיע אותי ואמר לי, רוני אין לך שום סיבה בעולם, תאמר לי את כל האמת ורק אמת האמת מה שישאלו אתם יכולים לבדוק את זה בתמליל..."
בחקירתו הראשית בביהמ"ש מספר הנאשם היאך הרים טלפון לעופר נמרודי וביקשו לראיין חבר בשם רוני אלוני לתפקיד ברשת מלונותיו. (עמ' 97 שורות 12-18).
בקשה זו שלו מנמרודי, שימשה ציר בשיחותיו עם רוני אלוני. שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, כמצוטט לעיל.
רוני אלוני היה מאוד לא רגוע. הנאשם הרגיעו:
"...אני אומר לו 'רוני, תפסיק, בסך הכל סידרתי לך ראיון איתו. אין יותר פשוט מאמת' אני אומר לו את זה 'אין יותר פשוט מאמת' אני אומר לו . בסה"כ סידרתי לו ראיון 'תגיד להם את האמת'. אנחנו עדיין לא יודעים שהוא הולך להחקר על עופר נמרודי. שנינו משערים...תשמע את הקלטת אדוני השופט ושלא ישמיעו לך רק את השלוש מילים האלה, כי אי אפשר לבקש מבן אדם נורמלי, ב 12 בלילה, שהוא מדבר עם החבר שלו, כל מילה לדבר בפרוטוקול וכל מילה, אני בכלל האמנתי שמאזינים לי? הלא הבושה הזו, שתלך איתי עד לקבר עם האזנות הסתר. חודשיים וחצי האזינו לי. אדוני השופט, מה אני? פושע? קרימינל? סוחר סמים? הולך לרצוח? חודשיים וחצי האזינו לכל שיחה לאשתי, לכל שיחה לילדיי, הכל מוקלט. הכל מוקלט. חודשיים וחצי. לבן לאדן לא האזינו ככה. אני לא מאמין, במדינה מתוקנת, חודשיים וחצי . ומה הם מצאו? והתעסקו עם זה, אני יודע מיום חמישי 10 שעות על הדבר הזה ואני יענה על הכל בחיוב . חודשיים וחצי ומצאו שאני אומר מילה כזו או מילה כזו, ישבו לחטט לי בדבר הזה. לא קיימתי עם אף אחד חקירות ולא עשיתי שום דבר. אז אני אומר לו 'תגיד להם' כתוב שמה, 'תגיד להם שדיברתי איתי ועדכנת אותי ועל זה אל תגיב' על זה, תאמין לי, אני עכשיו. מנסה לחשוב מה זה ' על זה' אני אומר לו 'תגיד להם שדיברת איתי' אז יכול להיות שאיתרנו שזה מדובר בנמרודי. מה הפשע כאן?...אני אומר לו 'תגיד את כל האמת', אין לך מה להסתיר' תשמע את הקלטת הזו שומעים את מגוון קולי, אין פה שום נסיון להסתיר. שנינו מנסים לנחש מה קורה בחקירה וזה רוני אלוני, שאני מואשם, בהתחלה הואשמתי בנושא הזה בהדחת עד. הדחתי עד. הסכימו, אחרי שלושת רבעי שנה לשנות את זה לשיבוש הליכי משפט, אחרי שביקשנו עשרות פעמים שיבוש הליכי משפט, על זה אני נאשם, על השיחה הזו שאני אומר לו כמה פעמים..."
ובהמשך:
"...לא, אני מוקלט. הטלפון, הפלאפון שלי הוקלט. כל הטלפונים של העבודה מוקלטים, שלושה הטלפונים שלי בבית מוקלטים. הכל מוקלט. הכל מוקלט. כל מילה שלי. כל מילה שלי. אדוני השופט, נכנסו לי לבנק. נכסנו לבנק. פעם ראשונה שאני יודע מה קורה בבקנ שלי זה מהחקירת משטרה. נכנסו לי לבנק בטענה חותמים להם. אשתו של אביגדור קהלני, אני מספר את זה, אולי זה לא קשור, זה קשור לאווירה שמחפשים ראש, אלוהים יעזור להם. אשתו של אביגדור קהלני מדברת, הוא כותב לשופט, מדברת עם בנה דור והיא אומרת שמצבנו הכספי לא טוב היום, מצבנו הכספי לא טוב, אנחנו חיים מהפנסיה של האבא. הוא לוקח ציטטה שהוא מאזין לאשתי, ואז הוא פונה לשופט "אדוני השופט, אנחנו לא מאמינים למה שהיא אומרת", הוא מאזין לה, "לא מאמינים למה שהיא אומרת והנה כך "אין ספק, הם חזרו מחו"ל, אין ספק שיש לו כסף זר". נכנסים לי לתוך הבנק, אבל שולחים לא גם לבנק שלי, שולחים לכל הבנקים במדינת ישראל מכתב אזהרה להעביר כל חומר על אביגדור קהלני, ואני רואה את כל המכתבים מגיעים אלי. כל המכתבים, היום אני רואה, ומכתב בתיק אחד ולוקחים כל צ'ק. אמא שלי בבית חולים, אשתי כל חודש מכניסה, מנתחים אותו.
היא נתנה לבן שלי 500 ש"ח, מנתחים את זה. עושים מה שעשו ממני עבריין, שאני לא מסוגל להאמין. אתה יודע מה? - באשמתי. באשמתי, כשאני הייתי שר לא התעסקתי בענין הזה. זה חלק מההשוואה. אני לא מאמין בחודשיים וחצי האזינו ואתה תראה, ביום חמישי יפרטו לך את הכל. חודשיים וחצי לכל טלפון שלי, לכל ילד האזינו. ויביאו לך את הממצאים של הדחת עד. אין הדחה, אדוני השופט, לא היה ולא יהיה. לא היתה הדחה. שיגידו מקרה אחד, מישהו אחד. כל העדים עמדו כאן, אמרו שלא היה. מקרה אחד, היו מביאים את העדים. אני אומר את זה בכנות, אני נחקר בכנות, אני אומר להם ביושר את כל הדברים. נכון שאחרי 9 שעות חקירה, אני נחקרתי 10 שעות, הם הוציאו את הקלטות, שוק כזה לא חטפתי כשנפצעתי, כשהם הוציאו את הקלטות. אני לא האמנתי. אמרו לי חברים "תשמע, מקליטים אותך" וכן הלאה, אמרתי "לא יכול להיות, לא יחתום שופט במדינת ישראל על דבר כזה", על מה? בגלל ... חודשים בבית? הוציאו לי את הקלטות, לא הצליחו להפעיל אותן, חצי שעה הם התעסקו עם הטייפ שלהם, הם לא הצליחו. לא שמעתי את הקלטות, אז הוא הקריא לי קטע, הוא אומר לי חצי משפט וזה, תגיד לי. אני יושב, אני בשוק מהענין הזה. אתה מתאר לעצמך, אדוני השופט, את הרגע הזה שבו כל אחד מאיתנו, ולא משנה אם אנחנו בקטגוריה או בסנגוריה, אנחנו בכלל מדברים על בני אדם כבני אדם, כל אחד מאיתנו היה חוטף שוק על כל השיחות הפרטיות, אני עכשיו מתחיל לדמיין מה אמרתי, אולי דיברתי עם אישתי, אולי אמרנו, אולי זה. הכל בחוץ? הוא אומר לי "כן, הכל בחוץ". ואני בשוק והוא אומר לי את הדבר הזה והוא מתחיל להקריא לי קטע מתוך שיחה שזה אמר לך ככה וזה אמר לך ככה, כי הוא לא מצליח להשמיע לי את הקלטת. אני אומר לו "יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אני לא מסוגל". אחרי 9 שעות של חקירה, 10 שעות נחקרתי. חודשיים וחצי האזינו לבן אדם, כמה כסף זה עולה? הלתמלל את הכל? חודשיים וחצי. כשרוצים, במדינה הזו, לתפוס מישהו - אין שום בעיה. על מה? על מה? הלכתי לפוצץ את מגדל עזריאלי? על מה? לחקור אותי, בסדר, אין לי שום בעיה, לא שמעת ממני מילה אחת שלא יחקרו אותי, התנהגתי בנימוס עם כל החוקרים.
ש. אני חוזר רגע לנושא של האדון רוני אלוני. בכל זאת יש פה את האמירה שלך לרוני אלוני "אל תספר להם על זה" ואני שואל אותך למה אתה התכוונת כשאמרת את זה?
ת. אני מניח שהתכוונתי לזה שאיתרנו שזאת החקירה, או משהו כזה.
ש. מה זה "זאת החקירה"? מה זה זאת? על מה אתה מדבר?
ת. שעלינו על זה שזה על נמרודי, אבל אמרתי לו "תגיד להם, דווח להם", אני אומר את זה שם בקלטת. אני אומר "תגיד להם שדיברנו ועידכנת אותי שאתה הולך לחקירה.
ש. מר נמרודי, על אותה שליחה שלך אותו לראיון אצל נמרודי, תפסו אותכם. למה לא רצית שאת זה יספר להם האדון רוני אלוני?
ת. אני רציתי להגן עליו. אני הרגשתי ממש נבוך שכל רגע מתגלה לי עוד חבר ועוד חבר שחוקרים אותו בגללי. האדם הזה, רוני אלוני, זה אדם - צריך לראות אותו, פשוט נעים הליכות כזה. הרגשתי לא נעים, מזמנים אותו בגללי ורציתי להגן עליו, רציתי להגן עליו כדי שהוא ידע שיבוא למחרת יגידו לו שהוא שיבש הליכי חקירה, שהוא עשה משהו שלא בסדר. אני הרגשתי בענין הזה לא טוב. אני כל רגע שומע עוד חבר מזומן, עוד חבר מזומן. והיה עוד מקרה..."
(שם עמ' 100 שורה 10 עד עמ' 103 שורה 17).
בחקירתה הנגדית את הנאשם, דחקה התובעת המלומדת, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, לגבי דבריו : "...גם אם ישאלו אותך אם דיברת איתי תגיד לא..." (ראה ציטוט מודגש לעיל מתוך ת/10 ב') והנאשם:
"...כי רציתי להגן עליו, מטבע הוא היה מאוד נרגש ורציתי להגן עליו כי ידעתי שאם הוא יבוא, זה יכול להישמע שהוא תיאם אתי מה שהוא לא תיאם ורציתי להגן עליו. הוא גם עמד כאן על הבמה הזו ואמר שהוא הבין את זה שאני רוצתה להגן עליו. אני רוצה להוסיף ולומר, שאני במשטרה בפתיח שלי אמרתי, שרוני אלוני ... ורוני אלוני בפתיח שלו אמר שהוא דיבר אתי וכן הלאה, כלומר לא ניסינו להסתיר את זה בכלל. אני אמרתי למשטרה שהייתי יום למחרת או יומיים אחרי זה, אני אמרתי להם, אתם חקרתם את רוני אלוני, מה אתם רוצים מהחבר שלי, זה מה שאמרתי למשטרה, זה נמצא בכל הפרוטוקולים ואני הרגשתי שאם הוא הולך למשטרה ואומר אני דיברתי, הוא עלול להיפגע. הלא כל הזמן ביקשתי ממנו, תגיד את כל האמת ורק את האמת. הדבר הזה, עכשיו כשאני חושב, ואנשים מדברים בשיחה רגילה, לא ניסיתי להסתיר, אמרתי לו, תגיד, אני גם אומר לו שם, תגיד שעדכנת אותי, אז פשוט רציתי שהוא לא יגיד שדיברנו או על השמן או על המאפייה או משהו כזה, אבל תגיד שעדכנת אותי, אני אומר לו את זה, אני לא מנסה להסתיר את זה בכלל, אין פה, צריך להבין, השופט וגם גברתי התובעת, חודשיים וחצי האזינו לי וחשבתי שמדינת ישראל יפה תעשה אם תסתיר את זה במרתפים האפלים שלה, את כל התקופה הזו, אבל מוציאים את זה כרגע, חודשיים וחצי האזינו לבן אדם בבית. אם יאזינו לך, יאזינו לכל אדם פה, הלא כל אחד מאתנו קרימינל בנושא הזה שהוא מדבר. מה אני מבקש ממנו, אני מבקש ממנו, תגיד להם שהם דיברנו ותגיד את כל האמת ותגיד להם שעדכנת אותי שאתה הולך לחקירה, אני אומר את הדברים האלה, זה לא שאני מסתיר, אז מה המילה הנוספת שנמצאת, המילה הנוספת זה שלא, אני אומר שהוא עדכן ועלינו על זה שאתם הולכים ... לשמן, זה הכל..."
התובעת המלומדת מנתחת בסיכומיה בכתב את מכלול שיחותיו של הנאשם עם חבריו. התובעת מדגישה את השפה בה בחר הנאשם לשוחח עם חבריו, שפת "קודים", שפה המקנה נופך "מיוחד" לשיחות. התובעת בלמדנותה מציינת, שהנאשם שקל עם חבריו נושאים אפשריים שעליהם עלול הוא להחקר.
בסיכומיה הסדורים מציינת התובעת המלומדת, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, כי בשעה ששוחח הנאשם עם חברו רוני אלוני היה מצוי ברשותו מידע "עצום". הנחייתו של הנאשם לחבר היתה מאוד מתוחכמת. התובעת המלומדת תמהה : "...והאם עצם העובדה שמשוחח על נושא החקירה, באופן כללי ופרטי, גם אם לא נאסר עליו בכתב שחרור לשוחח עמו, אין בכך משום שיבוש לאור העובדה שהחקירה בעיצומה והם עוד עלולים להיות מוזמנים לחקירות נוספות? ובסופו של דבר חוזר קהלני למנטרה שלו, אני לא שיבשתי כי לא הזהרתם שלא לדבר עם אלוני!".
אכן, הנאשם שוחח עם חבריו הקרובים בנושא שהעסיקו יותר מכל, באותה תקופה.
כפי שהבהרתי לעיל, שיחות אלה היו טבעיות, והרבה יותר חשוב, לגיטימיות. הנאשם רשאי היה לפנות לחבריו ולשוחח עמם בנושא זה. הנאשם היה רשאי ללמוד פרטים עניינים מתוך חקירות חבריו במשטרה הנוגעים לעניינו.
שאלת השאלות בנשוא דיוננו הינה : מהותן של השיחות.
ציטטתי קטעים נכבדים מתוך תמלילי האזנות הסתר של שיחות הנאשם עם רוני אלוני.
השיחות מלמדות על התעמקות השניים בחקירה הצפויה. רצונם של השניים לדעת לאן פני החוקרים, המבקשים לצור ולסגור על הנאשם . השניים מעלים קשת של אפשרויות לחקירת המשטרה. אפשרות שתפסה מקום כבוד בשיחותיהם היתה ההמלצה שהמליץ הנאשם לרוני אלוני, משזה אבה לקבל משרת ניהול ברשת מלונות נמרודי. הנאשם נשמע אומר את המשפט : "...גם אם ישאלו אותך אם דיברתי איתי תגיד לא..." (כמצוטט לעיל).
ראוי לציין, המלצת הנאשם לרוני אלוני - לא נחקרה בעת ההיא על ידי המשטרה.
גדולה מזו, נושא זה לא היה בסדר היום המשטרתי. הנושא לא נחקר ולא תוכנן לשמש נושא חקירה בעתיד.
על סמך הראיות והעדויות שהוצגו בפני, ניתן לומר בוודאות : השיחה של הנאשם עם רוני אלוני בנושא זה, לא נגעה לחקירה משטרתית כלשהי בזמן כלשהו, עבר, הווה או עתיד.
הילכך, משחקירה משטרתית בנושא אף לא היתה צפויה - לא ניתן לדבר על שיבוש חקירת משטרה.
ועוד, רוני אלוני העיד בביהמ"ש ביום 12.3.01 בפני כב' השופט אל-יגון.
על פי הסכמת הצדדים, פרוטוקול ביהמ"ש הוגש על ידי הצדדים, כמוסכם לכל דבר וענין.
התובעת המלומדת גורסת, שאין ליתן אמון בדברי העד בביהמ"ש. אחרת גורס הסניגור המלומד. מבחן ההתרשמות הבלתי אמצעית אינו בידי, משלא זומנו העדים להעיד בבית המשפט.
לאור הסכמת הצדדים: לא ניתן לנכות ולהמעיט ממשקל דברי עד זה בביהמ"ש.
לדברי רוני אלונו בביהמ"ש, שאל הוא את הנאשם מה לעשות בחקירתו במשטרה, וזה חזר עשרות פעמים ואמר לו: "...תאמר את כל האמת ורק את האמת..." (כמצוטט לעיל).
על-פי דבריו המוסכמים של רוני אלוני בביהמ"ש, הנאשם לא ביקשו לסטות מן השורה, והוא הבין את דברי הנאשם כלשונם ורוחם: לומר את האמת בחקירתו במשטרה.
דברים מוסכמים אלה, משמיטים נשמת בסיס האישום בו הואשם הנאשם.
ועוד, בחינה מדוקדקת של שיחות הנאשם - ציטוטים נרחבים לעיל - עם חברו מני ויצמן תוביל למסקנה דומה.
הנאשם מוטרד מחקירת חבריו. הנאשם כועס על עצם פתיחת החקירה. יחד עם זאת, ציין מני ויצמן בביהמ"ש (פרוטוקול מוסכם על הצדדים): "הנאשם מעולם לא ביקשו לדבר עם יוסי לוי או להעביר לו מסר" (ציטוט לעיל).
יתר-על-כן, הארכתי במובאות, ציטטתי פרקים נכבדים מתוך פרוטוקול ביהמ"ש והמוצגים שבו - לא בכדי.
דבריו המלאים של הנאשם בחקירתו הראשית בביהמ"ש ובחקירתו הנגדית יש בהם להוכיח ולשכנע, כי חף הוא מכל כוונה לשבש או להפריע לחקירת המשטרה.
מדובר בהאזנות סתר שנפרשו על פני שעות ארוכות. לא ראוי לבור וללכוד מתוך שעות רבות של האזנת סתר מספר מילים, ולדון בהן, כאילו היו עומדות לעצמן מנותקות מתוך רצף שיחות והערות שהוחלפו בין השניים.
עיון מדוקדק בשיחות שביקשתי להציג בהרחבה, והסברי הנאשם להן בביהמ"ש, הביאו אותי לכלל מסקנה חד משמעית : הנאשם לא התכוון לשבש את חקירתו. הנאשם לא נשא עמו בעת ההיא כל כוונה פלילית להפריע או להכשיל את חקירתו במשטרה בדרך שהיא.
הנה כי כן, בחינה מהותית של שיחות הנאשם עם חבריו, מצביעה על חפותו של הנאשם.
כללו של דבר: לא נתגבשו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם.
הנאשם זכאי מכל אשמה.
ניתנה היום כ"ב באב, תשס"ב (31 ביולי 2002) במעמד הצדדים
דוד רוזן - שופט

פתח דבר

בתקופה שבין 18.6.96-6.7.99 שימש הנאשם בתפקיד שר בטחון פנים בממשלת ישראל. בשלהי תקופת כהונתו כשר בטחון פנים, התנהלה ביחידה הארצית לחקירת פשעים בינלאומיים (להלן-"יחב"ל") חקירה סמויה כנגד עופר נמרודי. החקירה החלה בעקבות פנייתו של מר רפי פרידן (להלן-"פרידן"), מי ששימש עד תביעה מרכזי במשפטו של עופר נמרודי, שטען לביצוע עבירות ע"י עופר נמרודי ואח'. במהלך חודש מאי-אוגוסט 1999 התקיים מו"מ עם פרידן לענין עריכה הסכם עד מדינה עמו. ההסכם עם פרידן נחתם ביום 2.8.99, על פיו התחייב פרידן למסור עובדות המסבכות, לכאורה, את עופר נמרודי בביצוע עבירות פליליות.
על פי כתב האישום נענה הנאשם לבקשות נמרודי והעביר לו פרטים על החקירה הסמויה. הנאשם דלה פרטים מתוך החקירה הסמויה והעבירם לנמרודי [ישירות או באמצעות עו"ד יוסי כהן (להלן-"כהן")]. עוד מואשם הנאשם, כי לאחר שנפתחה החקירה בפרשה כאן בחודשים פברואר-מרץ 2000, מסר מי שהיה ראש המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים, ניצב בדימוס יוסי לוי, פרטים מתוך החקירה לאחר כדי שיעבירם לנאשם. הנאשם, שידע על פרטים מתוך החקירה מלוי ואחרים, מסר פרטים מתוך החקירה הנ"ל לנחקרים פוטנציאליים ותיאם עמם גירסאות. בין השאר, הורה הנאשם לחברו, רוני אלוני, לא לגלות לחוקרים, עובדת שיחתו עמו אודות החקירה.
כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 5.11.00. ביום 29.3.01, הורה כב' השופט עודד אל-יגון, על זיכוי הנאשם, טרם שמיעת פרשת ההגנה. ביום 25.10.01 ציווה ביהמ"ש המחוזי (ע.פ. 70643/01 - טרם פורסם) על החזרת התיק לשמיעת פרשת ההגנה.
במצב דברים זה, הובא התיק בפני.
בראשית הדיון הודיעוני ב"כ הצדדים, כי הסכמתם נתונה לפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו בפני כב' השופט אל-יגון. ב"כ הצדדים הודיעו, כי הסכמתם נתונה לעדויות שנגבו בביהמ"ש בפני כב' השופט עודד אל-יגון, ואין כל צורך ועניין להשיב העדים לדוכן העדים.
לציין, משמעות הסכמת ב"כ הצדדים - להגשת העדויות כולן בשלמותן, מבלי שבכוחי להתרשם מהעדים, התרשמות בלתי אמצעית, בשעת עמידתם על דוכן העדים בביהמ"ש - הינה אחת : העובדות העולות מהעדויות הנ"ל מוסכמות לכל דבר ועניין.
הדבר היה ברור מאליו לפרקליטים המלומדים, ואם לא כך, הבהרתי זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. בהמשך לכך, ביקשתי הגשת מסגרת עובדתית מוסכמת, שתתבסס על פרוטוקול הדיון. הוסכם, שפרוטוקול הדיון יוכל לשמש את ב"כ הצדדים לחקירת העדים ולסיכומים.
במצב דברים זה אביא את עיקרי המסגרת העובדתית שהונחה בפני על ידי הצדדים.
תת ניצב אילן פרנקו שימש כעוזר המפכ"ל בין השנים ינואר 98 למרץ 2000.
תת ניצב פרנקו ציין, כי קשר העבודה בין המפכ"ל לשר קהלני היה קשר ישיר. העד היה בקשר ישיר עם ראש המטה המבצעי של השר, יוסי לוי. השר עודכן מעת לעת בנושא חקירות המתקיימות במשטרת ישראל, כמו כן הועברו אלפי דיווחים בין עוזר המפכ"ל לרמ"ט המבצעי.
בחודש יולי 99, יוסי לוי פנה אל העד ושאל אותו לפרטים לגבי הפרשה שכונתה "פרשת נמרודי". העד נשאל על ידי הרמ"ט המבצעי, יוסי לוי, מספר פעמים במספר שיחות, של אחת לתקופה 10 ימים - שבועיים: האם החקירה מתקדמת. השאלה של יוסי לוי, אם נחתם הסכם מדינה עם פרידן, נשאלה בין 5-7 פעמים. השאלה המרכזית שעניינה את יוסי לוי, לאורך כל התקופה, ועברה כחוט השני לאורך כל השיחות, היתה האם חתמה משטרת ישראל על הסכם עד מדינה עם העד רפי פרידן. הסוגיה המרכזית שעניינה את יוסי לוי, היתה שאלת חתימתו או אי חתימתו של הסכם עד המדינה עם רפי פרידן.
תת ניצב פרנקו עידכן את יוסי לוי בחקירה זו, כפי שעידכן אותו בחקירות רבות נוספות. בחודש ספטמבר הודע לעד על חתימת הסכם עד מדינה עם רפי פרידן. בשיחתם הטלפונית הבאה עידכן העד את יוסי לוי בנושא.
תת ניצב פרנקו מסר ליוסי לוי מידע, שהיה ברשותו.
תת ניצב פרנקו מסר ליוסי לוי מידע, שלמד מישיבות העידכון.
תת ניצב פרנקו ענה ליוסי לוי על שאלותיו. רמת המידע שהיתה ברשותו, לדידו, היתה משמעותית למדי.
תת ניצב פרנקו ציין, כי בעיקרון ניתן לעדכן את השר לבטחון פנים : "בכל מידע שקיים במשטרת ישראל". כל האינפורמציה שמונחת על שולחנו של עוזר המפכ"ל, היא אינפורמציה חסויה. הדיווחים לרמ"ט הם דיווחים שאמורים להיות דיווחים חסויים. אין ערוץ עדכון בין העוזר לבין הרמ"ט. הדברים מיועדים לשר. היו מקרים שבהם הוספה הערת אזהרה, שהדברים יועברו לידיעתו של השר בלבד. למידע שנמסר ליוסי לוי בפרשת נמרודי לא הוספה הערת אזהרה.
ניצב (בדימוס) יוסי לוי שירת כרמ"ט המבצעי של השר לבטחון פנים. קודם לכן שימש כראש אגף חקירות במשטרת ישראל. תפקיד ראש המטה הינו לנהל את מטה השר, ולהיות איש הקשר והדיווח של השר. יחסיו של לוי עם הנאשם היו יחסים חבריים קרובים מאוד.
לקראת סיום כהונתו של הנאשם כשר לביטחון פנים, החל מסוף חודש מאי ובחודשים יוני יולי, פנה הנאשם אל מר לוי ושאל אותו, האם יש חקירה נגד עופר נמרודי והאם יש הסכם או הסדר עם פרידן בעניין הזה. יוסי לוי פנה בנושא לעוזר המפכ"ל, אילן פרנקו, ושאל אם קיימת חקירה נגד עופר נמרודי, אם יש איזה שהוא הסדר עם פרידן. השאלה נענתה בשלילה. למיטב זכרונו של יוסי לוי השאלה היתה מורכבת משני חלקים: חלק אחד, אם יש חקירה נגד עופר נמרודי, החלק השני, אם יש איזה שהוא הסדר/הסכם עם פרידן.
להערכת יוסי לוי, פנה כ-5 פעמים לפרנקו בנושא, רק בפעם האחרונה קיבל תשובה חיובית, בשאר הפעמים קיבל תשובה שלילית.
לאחר פרישתו של הנאשם מתפקידו כשר לביטחון פנים ביום 6.7.99, פנה הנאשם אל יוסי לוי עוד ב2-3 הזדמנויות נוספות בנושא הנדון. הנאשם שאל האם נפתחה חקירה נגד עופר נמרודי, ואם יש איזה שהוא הסדר עם פרידן בפרשה הזו. יוסי לוי פנה אל אילן פרנקו ואת תשובתו של האחרון העביר לנאשם. פנייה דומה של הנאשם בסוף חודש ספטמבר-אוקטובר, תשובה שנענתה בחיוב, תשובה לפיה נחתם הסכם עד מדינה עם פרידן. מספר ימים אחר כך, פורסם הדבר בכלי התקשורת.
מני ויצמן הינו חברו של הנאשם. על רקע חברות זו נרקמה מערכת חברות טובה בין יוסי לוי לבין מני ויצמן.
לאחר חקירתו של יוסי לוי במשטרה ביום 10.02.2000, יזם מני ויצמן פגישה עימו. השניים נפגשו לארוחת צהרים, במהלכה סיפר יוסי לוי למני ויצמן, כי נחקר במשטרה.
יוסי לוי נחקר במשטרה פעמיים נוספות בימים 24.02.00 וביום 12.03.00. יוסי לוי סיפר על החקירה בשיחת טלפון חברית למני. יוסי לוי אמר למני ויצמן, כי על הנאשם להימנע משיחות עימו. ליוסי לוי היה ברור שהוא עצמו אינו יכול לדבר עם הנאשם.
מני ויצמן תיאר בבית משפט את פגישתו עם יוסי לוי. באותה שיחה ביקש ממנו יוסי לוי למסור את הדברים לנאשם, או נתן לו להבין שאת הדברים הללו ניתן להעביר לידיעת הנאשם. מני ויצמן הבין, שיוסי לוי רוצה למסור לנאשם את שהתרחש בחקירתו שלו.
מני ויצמן סיפר את הדברים לנאשם.
הנאשם כעס, התבטא, ש"מתחולל איזה מחול שדים".
האזנות סתר בוצעו לשיחות טלפון בין הנאשם לבין ויצמן.
בשיחה מיום 7.3.2000, שעה 17:53, ת/8, ביקש הנאשם להתעדכן מה קורה בחקירתו של יוסי לוי.
שעה אחר כך, שוחח מני ויצמן עם הנאשם, בהמשך השיחה התבטא הנאשם כמו: "...יש קרינה במכשירים, אני לא מדבר יותר מדי". יוסי לוי אמר לעד, כי מפטפטים יותר מידי בטלפונים. מסר זה הועבר על ידי ויצמן לנאשם.
רוני אלוני הינו חברו של הנאשם מזה כ-20 שנה.
רוני אלוני שימש כמנהל מלון וביקש את סיועו של הנאשם לזכות בתפקיד מנהל באחד מהמלונות שבבעלות נמרודי.
ביום 29.2.00 זומן רוני אלוני לחקירה במשטרה. רוני אלוני שוחח בנושא עם הנאשם, שאמר לו לומר את האמת בחקירה. בפעמים אחרות ששוחחו בנושא התבטא הנאשם: "...הם סוגרים עלי הם מחפשים אותי הם סוגרים עלי כמה דברים". הנאשם הנחה אותו לדבר בקודים. בשיחתם מיום 21.3.00, אמר לו הנאשם: "טוב שאתה מעדכן אותי (בעניין החקירה) ואנחנו זה גם אם ישאלו אותך אם דיברת איתי, תגיד לא". כמו כן: "אם ישאלו אותך אם דיברת איתי , זה מה שהם עושים, דיברת איתו ביומיים האחרונים, הא, אנחנו מדברים כל יומיים שלושה אבל לא על הדבר הזה."
רוני אלוני הבין, שהנאשם מנסה כחבר לא לסבך אותו בעניין לא לו. סה"כ הוא מנסה לעזור לו כחבר. במהלך השיחה הנאשם חזר עשרות פעמים על כך, שעל רוני אלוני לדבר אמת בחקירה.
משהונחו בפני הראיות והעדויות בפרשת התביעה, כפי שהוצגו בפני כב' השופט עודד אל-יגון, עלה הנאשם לדוכן העדים.
הנאשם סיפר על הנסיבות שגוללו אותו לפרשה.
בחודש מרץ-אפריל 99, ביקשו חברו, יוסי כהן, לפוגשו. בבואו לביתו של יוסי כהן, פגש את האחרון סועד ארוחת בוקר בצוותא עם עופר נמרודי. יוסי החל לספר על מעשה סחיטה שמבקש פרידן לסחוט את עופר נמרודי. יוסי כהן ונמרודי ביקשו: "אנחנו רוצים עם המפכ"ל או עם ראש אגף החקירות, כדי להסביר לו שהוא הולך להעליל עלינו" (עמ' 63 שורות 5-6).
בהמשך לבקשתם, פנה הנאשם למפכ"ל, בסיום ישיבה שגרתית, וסיפר לו על הנושא.
הנאשם שאל על פגישה של עופר נמרודי עם ראש אגף החקירות. לאחר זמן הודיעו יוסי לוי, כי הבין שהמפכ"ל אישר פגישה זו.
הימים היו ימים הבחירות בכנסת. שלושה חודשים לא נגע בנושא. לקראת חודש יולי קיבל הזמנה לחגיגת הבר מצווה של בנו של עופר נמרודי, ולשם הזהירות שאל את יוסי, אם יש חדש בענייננו של עופר. חודש אחר כך, כשהוא כבר אזרח מן השורה, פונה אליו עופר ואומר לו: "אביגדור, מה שהבטחת לא בוצע." (עמ' 67 שורה 4).
הנאשם הרים טלפון ליוסי לוי ושואל מדוע לא סודרה פגישה, הרי המפכ"ל אישר אותה. לדבריו : "...אני הרגשתי לא נעים כי זה כאילו משהו שלא ביצעתי. הבטחתי להם על הפגישה הזו..." (עמ' 67 שורה 12-13). הוא ביקש מיוסי לסגור את העניין.
השיחה התנהלה:
"בתום לב, אני אומר לו 'תגיד לי חתמו עד מדינה?' אני לא יודע, אני לא בקיא בכלל, אני בכלל לא חושב שזה עניין מסווג. אף אחד לא אמר לי להתרחק. תכף אני אוכיח לך פה, איך פה שניים במקום הזה, שאומרים שהם צריכים להזהיר אותי והם לא מזהירים אותי, שעמדו כאן על הבמה הזאת ולא מזהירים אותי והם יודעים שאני מתעסק עם העניין הזה. ואז אני אומר לו 'חתמו עד מדינה?' והוא אומר לי 'לא', אז אמרתי 'יש מקום להגיע' כי הם רוצים להגיע לפני שחותמים עד מדינה. ואני לא יודע. אני לא יודע שהשיחת הטלפון הזו, לפי הטלפונים זה ב 5.8, 2.8 חתמו חוזה עד מדינה.
שלושה ימים קודם חתמו חוזה עד מדינה והחקירה מתחילה בזמני. כשאני הייתי שר. אני שמעתי את זה כאן על ידי ראש אגף חקירות. על מה מדברים? התחילה החקירה כשאני הייתי השר לבטחון פנים, ואף אחד לא אמר לי 'תתרחק מהעניין הזה', כי הראש שלי היה מונח על השולחן, ואני תכף אראה לך את הדבר הזה. כי הראש שלי היה מונח על השולחן ...".
(עמ' 67 שורה 19 עד עמ' 68 שורה 12).
הנאשם העיד בהתרגשות רבה. ניכר היה בכל תו ותג ממבע פניו, עצם מעצמותיו, כי משוכנע הוא בכל מאודו בחפותו המלאה, ובהליכתו התמימה בכל המסכתות שחוברו לו על ידי התביעה עלי כתב האישום.
עד כאן התשתית העובדתית.
הנאשם הואשם, בעיקרו של דבר, בשתי פרשות.
פרשה ראשונה הינה העברת מידע לנמרודי, (באמצעות יוסי כהן ובלעדיו) על חקירת המשטרה בעניינו. ליתר דיוק, מידע בשאלה בה התעניינו נמרודי ומרעיו, האם נחתם הסכם עם רפי פרידן לשמש עד מדינה כנגד נמרודי.
הפרשה השניה, הינה חקירה שהתקיימה בעניינו של הנאשם. הנאשם הואשם בדליית מידע מתוך החקירה הנ"ל ותיאום גירסאות . בין השאר, הורה הנאשם לחברו, רוני אלוני, שלא לגלות לחוקרים, עובדת שיחתו עמו אודות החקירה.
אדון בכל אחת משתי הפרשות בנפרד.
פרשה ראשונה - העברת מידע לנמרודי ומרעיו.
על פי כתב האישום בחודש יוני 1999, או בסמוך לכך, נודע לנמרודי ועו"ד יוסי כהן, כי פרידן פנה למשטרה, ובעקבות פנייתו מתנהל עמו מו"מ לקראת כריתת הסכם "עד מדינה" (ס' 3 לכתב האישום).
על פי כתב האישום בין החודשים יוני - אוקטובר 1999, פנו נמרודי וכהן מספר רב של פעמים אל הנאשם כדי לברר עמו אם נפתחה חקירה, ואם נחתם עם פרידן הסכם עד מדינה, כאמור.
מן העובדות המוסכמות שפרשתי לעיל, עולה כי אכן הנאשם פנה אל לוי וביקש ממנו לבדוק את הסוגיה שהטרידה את נמרודי.
שאלת השאלות, האם הנאשם העביר המידע המבוקש לנמרודי בימים בהם שימש כשר לבטחון פנים, או בימים שלאחר עזיבת תפקידו בממשלה. ימים לאחר יום 6.7.99.
לגישתי, ביום סיום כהונתו של הנאשם בתפקיד שר בממשלת ישראל, השר לבטחון פנים של מדינת ישראל, ביום ה- 6.7.99, סומן קו הגבול בנשוא ענייננו.
יש להבחין הבחן היטב בין מידע שנרכש על ידי הנאשם והועבר לנמרודי בימים בהם כיהן הנאשם כשר לבטחון פנים, לבין התקופה שלאחריה.
לאחר סיום תפקידו בממשלת ישראל, כשר לבטחון הפנים, חדל הנאשם לשמש שר, וממועד זה פקעו חובות וזכויות שהיו נתונות לו כשר.
משעזב את תפקידו חזר הנאשם בכל הכבוד הראוי להיות אזרח מן השורה.
הנאשם יכול היה לפנות אל עובדי משרדו, קצינים ופקידים בכירים שהיו כפופים לו בעת ששימש בתפקידו. אבל הם לא היו חייבים להשיב לשאלותיו. בוודאי ובוודאי המה לא היו רשאים להעביר לידיעתו ידיעות סודיות או ידיעות אחרות, שאינן מיועדות לאזרחים מן השורה.
הנאשם פנה וקיבל מידע חדש - שלא היה בידיעתו, בעת כהונתו כשר - ואותו העביר לידי נמרודי.
ראש המטה המבצעי, שליד השר לבטחון פנים, מר יוסי לוי, (להלן-"יוסי לוי") ידע ידוע היטב, כי הנאשם אינו נושא עוד בתפקיד השר לבטחון פנים.
הנאשם פנה ושאל את יוסי לוי בנושא חקירה משטרתית. הנאשם - לאחר סיום כהונתו - פנה אל יוסי לוי, שלא בתוקף תפקיד כלשהו, ולא על פי כוחות וסמכויות שהיו נתונות לו על פי חוק. הנאשם פנה אל יוסי לוי על בסיס יחסיהם החבריים, (שנתהוו בשירותם המשותף), ואת המידע שקיבל העביר לנמרודי.
צא וראה, יש לבחון הראיות והעדויות בנושא העברת המידע לנמרודי על ידי הנאשם, ומועד העברתו.

תאריך:  06/08/2002   |   עודכן:  06/08/2002
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il