מערכת הבחירות בעיצומה. המהלומות בין המפלגות השונות כואבות, משלהבות, יצריות. האשמות המוטחות קשות ביותר. אלא שבמערכת הבחירות הזו אין שמים דגש על העיקר: לאן ישראל תצעד לאחר 17 בספטמבר? האם תהיה זו דרך שתבשר על תקווה, על ניסיונות לפתור את בעיותיה של ישראל הבוערות בדרך הגיונית, מושכלת, או שמא אנו נעמוד בפני הפיכתה של ישראל ליותר ויותר פונדמנטליסטית, קיצונית, המקדשת אדמה ולא בני אדם? זו הבחירה ואין בלתה. לא אסתיר זאת שהחלופה הראשונה אינה מושלמת, אינה מבטיחה מאה אחוזים של שקט מוחלט. יש בה יותר תקווה, יותר סיכויים להתמודדות החברה הישראלית עם בעיות הפנים שלה ולא המשך הדרך הארוכה והעקובה מדם. החלופה השנייה היא מדכאת, מבטיחה הבטחות משיחיות תוך הסתמכות על יותר ויותר כוח ופחות חשיבה מדינית. זו הדרך שתוביל להפיכתה של ישראל למדינה יותר ויותר דתית-קיצונית, ליותר ויותר מפולגת, למדינה שבה הרוב היהודי עלול להיעלם.
אקדים ואומר: אם אזרחי ישראל יבחנו את מה שקרה מאז הסכמי אוסלו ועד היום, ימצאו שממשלות ישראל, משמאל ומימין בעיקר, אימצו את הפתרון של שתי המדינות כפתרון היחידי המבשר חיים טובים ושקטים יותר מאשר ללא הפתרון. ממשלות נתניהו, להוציא את האחרונה, הוקמו כאשר הקואליציות קיבלו את העיקרון של שתי המדינות. נתניהו מעולם לא ביטל את הצהרתו בבר-אילן על פתרון שתי המדינות. נתניהו כראש ה
ממשלה מעולם לא הצהיר על ביטולם של הסכמי אוסלו. מעולם. נתניהו וממשלתו היו אלה שהחזירו את חברון כחלק מהסדר הכלול בהסכם אוסלו. נתניהו ניהל מו"מ במסגרתו היה מוכן לוותר על יותר מ-13% משטח יהודה ושומרון, יותר מכל מנהיג אחר בישראל. ממשלת ישראל הנוכחית שהיא, לעניות דעתי, הקיצונית ביותר שהייתה עד היום, ניהלה וממשיכה לנהל מו"מ עם חמאס בעזה למען שמירה על שקט, תוך העברת מיליוני דולרים לראשי חמאס ישירות. ממשלת נתניהו לא הכריזה על סיפוח כל יהודה ושומרון, אפילו לא את שטחי C.
אז מה קרה שהפונדמנטליזם האיום ונורא עלול להכות בנו בספטמבר? פשוט מאוד: נתניהו נמצא במצב אישי קשה ביותר. אין צורך לחזור כאן על כל המהלכים האנטי-דמוקרטיים והבלתי מוסריים בהם נוקט נתניהו כדי למלט עצמו מהעמדה לדין בשלושה תיקים חמורים ביותר. אני מניח שנתניהו יודע היטב שהסיכויים לשינוי עמדתו של היועמ"ש קטנים ביותר אם כי לא אפסיים. נתניהו מאמין שניתן להביא את היועמ"ש למצב בו יחליט לבטל את כל האישומים. לא מן הנמנע. אלא שאי-הוודאות עושה את שלה. נתניהו מכין את החלופה והיא תמיכה פוליטית של רוב כזה או אחר בהמשך כהונתו כראש ממשלה, אם ייבחר, כך שיגיע לנקודת הזמן המכרעת כראש ממשלה. יש לכך משמעות רצינית. כל מי שההגינות היא נר לרגליו, אינו יכול להתכחש למאמצים העילאיים של נתניהו להגיע להסדר פוליטי שיבטיח לו את ראשות הממשלה בגלל ענייניו האישיים. ובדיוק כאן טמונה הסכנה הגדולה העומדת בפני ישראל.
הליכוד ובוחריו איתנים בדעתם שאין להעמיד את נתניהו לדין, שהכל תפירת תיקים, הכל קשירת קשר להפלת ראש ממשלה מכהן. מכאן שהליכוד ומרבית מצביעיו שבויים בידי נתניהו. אלא שזה לא מספיק. הוא זקוק לקואליציה. מי אלה המוכנים למחול לו על כל החשדות, על העמדה לדין, על כל מהלכיו הבלתי דמוקרטיים בעליל ובלבד שהם, אותם גורמים פוטנציאליים ישיגו את מטרתם? מפלגות המתנחלים, והחרדים. מבחינתן של אלה, כל אימת שניתן לממש את האידאולוגיה שלהן, החלת הריבונות על כל יהודה ושומרון וגירוש הערבים או הפיכתם לנתינים ולא אזרחים, או לחלופין, שחרור החרדים מכל מחויבות למדינה, בהעברת תקציבי עתק לישיבות ופטור גורף משירות צבאי או לאומי, כל ענייני נתניהו בלתי חשובים בעליל. התנהלותו הפלילית לכאורה של נתניהו אינה מעניינת אותן. הלחץ שבו נתניהו נמצא מעמיד את מפלגות הקואליציה הללו הבטחות בעמדה כזו שהן יכולות ללחוץ קשות ובהתחשב בנסיבות, להשיג את מבוקשן. אלא שיש כאן משתנה שכלל אינו מבטיח את המשך שלטון נתניהו: מה יעשה ליברמן אם יזכה ב-5 מנדטים, לפחות? אין מענה מדויק לשאלה זו אלא רק הערכות.
משימה אפשרית
ניתוח הגיוני מוביל אל המסקנה שליברמן ינסה לכפות ממשלת אחדות. אלא שהפוליטיקה אינה מתנהלת לפי ההיגיון אלא לפי אינטרסים פוליטיים-אישיים. ליברמן הצהיר שתי הצהרות המקשות מאוד לממש את הפתרון של ממשלת אחדות: מבחינתו, מצבו האישי של נתניהו אינו כמי שחשוד ב-3 תיקים פליליים, אינו מהווה מכשול לתמוך בצירופו לממשלת אחדות. מאידך-גיסא, הצהיר ליברמן שהוא חותר, כאמור, לממשלת אחדות. האם כחול-לבן מוכנה לשבת עם נתניהו תחת כתבי אישום? הצהרות ראשי המפלגה הן חד-משמעיות: לא. אז איך תיכון ממשלת אחדות? לליברמן פתרונים. ונניח שכחול-לבן יסכימו, כי אז תהיה רוטציה. האם נתניהו יסכים לכך? לא רבתי, כי הוא יודע שזה סוף שלטונו. זהן הניתוח ההגיוני. מה יקרה בפועל, מי יודע?
החלטתי לא לתקוף את היועמ"ש. קרה שהעליתי ערעורים לגבי נכונות החלטותיו בנושא זה או אחר. אני מודע לדעות החלוקות לגביו. הכל יכול לקרות. היו דברים מעולם. הערכה שלי היא שלבסוף, היועמ"ש יחליט כן להגיש את כתבי האישום לאחר השימוע. במצב זה, המציאות משתנה, והשאלה המשמעותית היא, האם ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתבי אישום כה חמורים? אני סבור שלא למרות שאני מכיר בזכותו של כל אדם לחזקת החפות. אלא שהמציאות תהיה הרבה יותר מורכבת מכל פרק תיאורטי בספרי המשפט השונים. מוכנותן של מפלגות המתנחלים והחרדיות להתעלם מכל אלה ולראות, אך ורק את האינטרסים המאוד צרים שלהן, מעמידה את ישראל במצב מסוכן ביותר בתוך תוכה.
הצד השני של המטבע הוא אותן מפלגות הנחשבות כיום כאופוזיציה לנתניהו. ממשלת אחדות לכאורה מצוינת לישראל. ניסיון העבר לא ממש מאמת את הקביעה הזו. הסביר הוא שהמפלגות המתנגדות לנתניהו ושותפיו הקרובים ינסו לכונן ממשלה חלופית. הכל תלוי בתוצאות הבחירות כמובן. המשימה אינה בלתי אפשרית אלא להפך. למרות כל הפרשנים היודעים בוודאות שתקום ממשלת נתניהו, אני מסייג זאת וטוען שבהחלט יכולה להיות הפתעה רבתי. זה תלוי באזרחי ישראל.
הבחירה של אזרחי ישראל תהיה בין ממשלה פונדמנטליסטית-דתית-קיצונית ביותר שתנסה לכונן כאן מדינת הלכה במלוא מובן המילה, לבין ממשלה ליברלית שתשמור על ישראל כפי שהייתה מאז כינונה ועד ממשלת נתניהו הנוכחית. לא קשה להבין במה אני תומך. החלופה הראשונה תוביל ליותר ויותר פלגנות, ליותר ויותר סיכויים להתלקחות פנימית וחיצונית, להתערבות בחיי הפרט ובחירויותיו. החלופה השנייה תהיה הרבה יותר שפויה, תקהה השנאה האיומה, תחזיר את שלטון החוק למקומו הראוי ותנסה למצוא פתרון שפוי למצב הביטחוני-מדיני כדי שיהיה כאן יותר טוב.
