ממה שנשקף לעולם הרחב, ואפילו לרוב תושבי המדינה, נראה שכול הקרבות בהר-הבית הם דתיים. אנשי השמאל - האנטי דתיים, מתמוגגים מהנעשה שם וכאילו מנצחים בטענה שהסכסוך הציוני-ערבי הוא במקורו דתי. אבל לפרובוקאטורים שעולים על הר-הבית, מהצד היהודי והסלאבי, אין ולא היה דבר עם דת ישראל. מלבד הרב
יצחק יוסף - ה"ראשון לציון", הרי שאף רב חרדי גדול או אדמו"ר כלשהו לא הוציא הפעם קריאה ברורה להימנע מהעלייה הפרובוקטיבית להר-הבית, למרות שכול גדולי ישראל, עד הדור האחרון ממש, אסרו את העליות הללו.
האיסור לעלות על הר-הבית הוא דתי-קונצנזואלי
יהודי דתי הצם ביום תשעה באב שקוע כל כולו בצום, בתפילות ובקינות. רוב אלה המגיעים להתפלל בכותל המערבי - בליל וביום הצום, באים כדי לשפוך את ליבם למען הגאולה ועליית עם ישראל על מסילות התשובה והמצוות. לא כאן לפרט את כל גדולי ישראל שאסרו את העליות בדורנו להר-הבית ואת הסיבות ההלכתיות לכך. לא פלא הוא שבראש הפרובוקאטורים שעולים להר-הבית עומדים אישים חובשי כיפות סרוגות שמקלים בתורה ובמצוות ומתחברים לשונאי הדת בנושאים אנטי דתיים. שניים מאותם הראשים הללו הספיקו לכהן בפרלמנט הישראלי כח"כים ונודעו היטב בחיבורם לגורמים אנטי דתיים הזויים נגד ה"שולחן ערוך".
הללו הם
משה פייגלין - איש ה"קנביס" הידוע, ו
יהודה גליק, שלא פעם מצא בשמאל את חבריו נגד דת ישראל. את אלה העולים להר-הבית - היהודים מתוכם, לא מעניינת הסוגיה הדתית באמת אלא סוגיית הכיבוש וניצול הדת היהודית כקורבן חיים על מזבח הכיבוש והלאומנות. פייגלין וגליק, שני "דתיים-לייט", הם הדוגמה לאלה העומדים בראש הפרובוקציות הללו, כשקהל היעד שלהם הוא לאומנים חילוניים ואפילו נכרים סלאבים(!).
אילו באמת העולים להר-הבית היו חפצים בסיבות דתיות הם היו שואלים על העלייה הזו - שנאסרה על-ידי כל גדולי ישראל, את מיטב הפוסקים, והם גם היו צמים בתשעה באב. אבל מאז הפרובוקציה של אנשי בית"ר בשנת 1929 (שלאחריה באו מאורעות תרפ"ט והטבח בחברון) הרי שמחללי שבת ו"מסורתיים", שאינם ממש שומרי ה"שולחן ערוך", עומדים בראש המסעות הללו. גם הרמב"ם, שהיה לו בית כנסת על הר-הבית, לא עשה זאת ללא בקשת רשות מהמוסלמים של ה"וואקף", ובוודאי שהוא לא מיקם אותו ברחבת המסגדים המוסלמים. למרות שהרב יצחק יוסף - ה"ראשון לציון", יצא בקריאה לסגור את העלייה ליהודים בהר-הבית, ולמרות כל הפסיקות התורתיות בעניין הזה, הרי שאלה העולים להר כלל אינם מתעניינים בצד הדתי.
המחווה האמיתי בין יהודים למוסלמים
ביום שבו נפגשים תשעה באב ו"חג הקורבן" המוסלמי הרי שלפי הדרך של חיים הוגנים בארץ הקודש היו צריכים לנהוג כמו שנהגו עד שנת 1.19. אלה מכבדים את אלה ואלה שולחים משלחת לאלה כדי לברכם על המועד הקדוש לכול אחד. אבל תלמידי ז'בוטינסקי הכניסו בשנת תרפ"ט את השנאה בין הדתות, מתוך שנאתם לצד הדתי של היהדות, ובהפיכתו ללאומני.
נתניהו, פייגלין וגליק הם ממשיכי ההשקפה הזו והם רואים בעלייה להר-הבית אמצעי כיבוש נוסף ותו לא. לא לחינם כינו הערבים שנים רבות את יום תשעה באב כ"עיד אל גזוז", שהרי ביום הזה הגיעו פרחחי הרויזיוניסטים והביאו עימם מכונת גזוז, ואכלו שם לשבעה, ביום הצום הקדוש. ההשתלטות החילונית והפוקרת על הדת היהודית, ובמיוחד ניהול הפרובוקציות של העלייה להר-הבית, הגיעה לציניות כזו שמי שהיו מעורבים בפרובוקציות הללו ובעידודן היו פוליטיקאים ציונים שיהדותם בכלל הייתה מוטלת בספק על-פי ההלכה היהודית, כרפאל איתן ו
אריאל שרון! העלייה להר-הבית היא בעצם הכרזת מלחמה של לאומנים ציונים מהימין נגד האיסלאם, ללא שום קשר לדת ישראל.
שתיקת הכבשים
אבל את האשמה אינני מטיל רק על אותם מומרים להכעיס ולתיאבון מבין פוקרי ישראל אלא על הרבנים הגדולים של היהדות החרדית, שמפחד הרחוב וקולות הבוחרים, הם פוחדים לצאת כנגד הסחף הלאומני הזה - שעוד, חס ושלום, יהפוך את הר-הבית לאחר תיירותי אנטי דתי עם תיאוריות וקונספירציות שקריות על היהדות ועל ההיסטוריוגרפיה שלנו, ובמקום לצאת ולהרים את שלטי הפסיקה נגד העלייה להר-הבית הרי שהם מצטנפים בחדריהם ונוהגים כשלושת הקופים שלא רואים, שלא שומעים ושלא מדברים.
זוהי סוגיית פיקוח נפש אדירה, ולראיה הרי שלאחר כל פרובוקציה של העולים בהר באים רק אסונות ונשפך דם נקי. מפקד משטרת מחוז י"ם, ראש הממשלה החילוני, ח"כים הזויים ודתיים למחצה ועוד מיני פוקרים אינם יכולים להיות אלה שיקבעו אם לעלות להר שגדולי ישראל ציוונו לא לעלות אליו. חבל שהרבנים החרדים אינם פעילים בנושא החשוב הזה כפי שהם פעילים בגיוס כספים ובהענקת ברכות תמורת תשלום.
