אָהֲבָה חֲפוּזָה
המשורר יעקב ברזילי, ידידי, שלח לי את הדברים הללו על אהבה חפוזה: "שְׂרֵפָה הַמְכַבָּה אֶת עָצְמָה / לִפְנֵי בּוֹא הַכַּבַּאִים".
וצירף לט"ו במנחם-אב, יום האהבה העברי, את שירו, 'לֵיל פִּתּוּיִם'.
בְּהִדָלֵק נֵר הַלַּיְלָה
לִקְרַאת בּוֹאֵךְ
הִתְפַנַּקְתִּי בַּלְּבוּשׁ הֲכִי מְגָרֶה
לָבַשְׁתִּי מַדֵי אַהֲבָה
רָכַסְתִּי כָּל הַכַּפְתּוֹרִים הַוִירְטוּאַלִים
לְבַל תִּשָּׁלֵף תְשׁוּקָתִי מִנְּדָנָהּ.
וְאַתְּ
עֲטוּפָה בִּגְלִימָה מְפַתָּה
מְכַסָּה שַׁד מְגַלָּה שַׁדַּיִים
מַצְלִיחָה לְשָׁטוֹת בִּי
עֵינַיִךְ תַּעֲלוּמָה
סָפֵק קוֹרֶצֶת סָפֵק מְמַצְמֶצֶת.
בְּהִרָדֵם אַחֲרוֹן הַכּוֹכָבִים
הִסְתַּנְוָרְנוּ מֵהָעֲלָטָה
כִּבְמַטֶּה קֶסֶם
כְּסוּיוֹתֵנוּ נָשְׁרוּ מֵעָלֵינוּ
מְשׁוּחְרָרֵי עֲכָּבוֹת
הִתְבּוֹסַסְנוּ בְּמַעֲרֻמִּים
עַד הִבְקִיעוּ רְסִיסֵי בֹּקֶר
חוֹמוֹת הַלַּיְלָה.
מיותר
מינוי אל"ם אופיר ליוויוס לקצין החינוך הראשי (קח"ר) הנו רגע, שבו צריך לשאול האם חיוני להמשיך את קיומו של המוסד הבולשוויקי המיותר הזה (פעם קראו ליחידות מהמין הזה - 'יחידה 804': באים בשמונה, עושים אפס, ובורחים הביתה בארבע לכל המאוחר), שהשפעתו על הצבא, תודה לאל, קט̤נה בהתמדה.
חיל החינוך התאים לרעיונותיו של
דוד בן-גוריון בתש"ח. מאז השתנו החברה הישראלית וצבאה, והחיל נותר כשריד דינוזאורי, ששואב אליו הרבה ג'ובניקים, ללא כל תועלת לצבא.
המפקד הוא המחנך בצבא, וייעזר בקצין/ת החינוך, או במש"ק/ית החינוך. חיל החינוך צריך להפוך למחלקה/ענף באגף כוח-האדם (אכ"א) ותו לאו.
בלי GPS
הצבא האמריקני מחפש מערכת פיקוד, שליטה, תקשורת ומודיעין I)3(C, שתתאים לכל יחידותיו ולכל מערכות-הנשק שלו, ותאחדן למקשה אחת, מודולרית, יבילה וחסינה לסייבר. בפעם האחרונה הוא הוציא שישה מיליארד דולר על מיזם, שנסגר, לפתח מערכת כזו - WIN-T שמה - שתהיה חסינה ללוחמה אלקטרונית (ל"א) וללוחמת סייבר - לאחר שנוכח בשנת 2014 בהישגי הרוסים בל"א, גם פוגעני, במלחמתם באוקראינה. המיזם נסגר; וכעת מתכוון הצבא לרכוש כמה שיותר רכיבים מהמדף במקום לבזבז שנים ומיליונים על פיתוחם.
בעניין אחר, מפתח הצבא אמצעים חליפיים לניווט ולתזמון, שיפעלו חלק כשמערכות GPS יושבתו. האמצעים הללו מוכפלים, כדי להבטיח את שרידותם, ויפעלו באמצעות 'פסוודו-חלליות'.
קייטנות שב"ס
עשרות משפחות שכולות, חברות פורום "בוחרים בחיים", מחו על תנאי המחיה המופלגים של המחבלים בבתי-הכלא. פורום "בוחרים בחיים" קרא לממשלה ולנבחרי הציבור ליישם את מסקנות ועדת ארדן להפסקת חגיגות המחבלים בבתי-הכלא, שאני קורא להן, 'קייטנות שב"ס'.
בהקשר הזה חשוב להזכיר, כי ארגון "אם תרצו" חושף בהתמדה את תנאי כליאת המחבלים ואת פינוקיהם בכלא הישראלי, ועורר את השאלה: כמה שווה לרצוח ישראלי?
הארגון גילה, כי יש מחבלים, הזוכים לביקורים כל שבועיים. ועוד: המדינה רכשה לאגפים הביטחוניים בבתי-הכלא עשרות מתקני כושר וערכות פנאי. בין היתר, נרכשו למחבלים הכלואים תשעה מתקני אופניים, 28 מתקני חתירה, 51 מתקני מקבילים ו-32 ספות לאימון שרירי הבטן. האסירים זכאים לקבל עיתונים, וכל אחד מהם רשאי להיות מנוי לכתב-עת ישראלי אחד - זאת, בנוסף לאפשרות ללמוד לתארים אקדמיים בישראל.
בעקבות פניית הארגון, שונה תקנון השב"ס, ומעתה ינהלו רישום של ביקורי נציגי מדינות זרות באגפים הביטחוניים.
ארזים
"אם בארזים נפלה שלכת ...", אמר
בני גנץ, וחשף את בורותו. מה לעשות? כנראה, לחשו לו את הפתגם הנכון ל׳אוזן של ה-אם-16׳.
מקורו של הפתגם בתלמוד. "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר" (מועד קטן, ג' כ"ה) - בהספד של בר-קיפוק על האמורא רבינא. בהספדו יש שתי מקבילות נהדרות לפתגם: "אם לוויתן הועלה בחכה, מה יעשו דגי הרקק" ו"אם בנחל שוטף נפלה חָרָבָה, מה יעשו מ̤י ג̤בים".
הבלשן ד"ר
רוביק רוזנטל מעיר, כי הפתגם התלמודי שובש בימינו ל"אם בארזים נפלה שלהבת. מה יעשו אזובי הקיר" (למשל, בשיר פופולרי מאוד, שהלחין יזהר ירון בשנת 1945 לצורכי ריקוד-עם); ובכלל, "אם בארזים נפלה שלכת, מה יעשו אזובי הקיר", הנו שיבוש נפוץ בארצנו.
כבן מושב, שלמד בבית-ספר חקלאי, שהה הרבה בלבנון, וגם פיקד על בריחת האמוק של כוחותינו ממנה, צריך גנץ לדעת, שארז הנו עץ ירוק-עד. כלומר, אינו עומד בשלכת.
זה מזכיר לי את הרס"ר, שאמר פעם, "אני רוצה, שתעמדו לי בשורה ישרה 90 מעלות, כמו שהמים רותחים".
מעניין
התיאוריה המשטרתית, לימדתנו אגתה כריסטי הידועה, אומרת, שצריך לבדוק מי נהנה ממעשה רצח. חשבתי על כך בהקשר להתאבדותו (?) של הפדופיל
ג'פרי אפשטיין, ידידו של
אהוד ברק ומממנו, בכלא מנהטן. אפשטיין לקח אתו לקברו את כל סודותיו, וייתכן שעזרו לו בכך.
