דומני שכמעט כל אזרח, צעיר כמבוגר, מכיר בחשיבות העליונה של המודיעין שלנו, על כל מרכיביו, לביטחון המדינה ולהתמודדותה היום-יומית מול כלל אויביה. עליונות מודיעינית בעבר, ובעקר היום בעידן הסופר מודרני, היא למעשה תנאי הכרחי להתרעה, להרתעה, להכרעה ולניצחון, וכמובן להישרדות. כיצד מכין ומכשיר אגף המודיעין את דור העתיד האיכותי שלו, את הדור שיהווה את מנוע הצמיחה האיכותי מול אתגרי ההווה והעתיד?
הכלי העיקרי לכך הוא תוכנית "חבצלות" המיועדת כיום ל-50 בוגרי ובוגרות תיכון מצטיינים, שנבחרו לאחר מבחני קבלה קפדניים ביותר ותנאי סף פסיכולוגיים וחברתיים גבוהים מאוד. התוכנית היא התנדבותית בת תשע שנים בשני שלבים: השלב הראשון, 3 שנים, הוא במסגרת שרות החובה ובו החניך רוכש השכלה אקדמאית (בחוג חובה של לימודי מזרח תיכון, וחוג רשות בין מדעי המחשב, מתמטיקה, כלכלה, פילוסופיה), עובר טירונות קרבית וקורס קצינים, ורוכש השכלה מודיעינית. בקיצור: אקדמיה למודיעין.
השלב השני, 6 שנים, כולל שרות קבע במקצועות הליבה של המודיעין, בכל מערכיו. התוכנית החלה בשנת 2005, כאשר אוניברסיטת חיפה זכתה במכרז של משרד הביטחון לתת את חסותה האקדמית לתוכנית. במשך 14 עשרה שנים הייתה התוכנית ממוקמת באוניברסיטת חיפה; ב-7 השנים האחרונות עומד בראש התוכנית תא"ל (מיל.) מוטי דימיטשטיין, קצין מחקר מוערך ביותר ומנוסה. והנה, במרס 2019 זכתה האוניברסיטה העברית בירושלים במכרז חדש, וחניכי התוכנית יחלו בלימודיהם בה באוקטובר השנה. החסות האקדמאית עברה מחיפה לירושלים. וכאן מתחיל "הסיפור" שבגינו נכתב מאמר זה.
סתירות ורגישויות
לפתע החלה להישמע ביקורת בקרב מרצים באוניברסיטה העברית (בעבר ובהווה): הכיצד זה מעיזה הנהלת האוניברסיטה לשלב תוכנית צבאית בתוך המסגרת האקדמאית שלה? שומו שמיים, והנימוקים: חניכי התוכנית אמונים על "דע את האויב"; כיצד הם יוכלו להשתלב במרחב אזרחי ביקורתי המשותף ליהודים וערבים? וזהו מרחב החייב להכיל מגוון סתירות ורגישויות, למשל למדי צה"ל של החניכים! הגדיל לעשות הפרופסור (אמריטוס)
זאב שטרנהל במאמר בעיתון
הארץ שקיבל את הכותרת: "חרפת האוניברסיטה העברית". ומה היא? לא יכול להיות שתוקם בקמפוס מסגרת צבאית אוטונומית מכיוון שהיא זאת שתשפיע על האוניברסיטה ותפגע בחופש ההוראה! איך זה שהנהלת האוניברסיטה לא התייעצה עם תלמידיה ועם הציבור לפני שהסכימה לקלוט תוכנית של צה"ל?
שתי הערות והארות לתופעה הזאת, המאפיינת אולי מעטים, אך קולניים ונתמכי תקשורת:
האחת, הבורות המדהימה שלהם, ועיוורונם למציאות שמול עיניהם. באוניברסיטת חיפה יש סטודנטים ערבים רבים, ואף אחד מהם לא נתן פומבי ל"רגישות" שלו מול סטודנטים יהודים במדים במשך 14 שנים. באוניברסיטה העברית בגבעת רם (לא בהר הצופים) מקוימת תוכנית צבאית אחרת, "תלפיות" מזה עשרות שנים ומתהלכים שם במדים (כי כמו ב"חבצלות" מדובר בחיילי חובה), והשמים לא נפלו, ודבר לא נגרע מרוח הביקורתיות והחופש האקדמאי.
והשנייה, העיקרית: רואים בצה"ל אויב, קלגס, פושע מלחמה. זאת שנאת החינם הכי מזוקקת, הכי מחרידה למדינה, למדינת הלאום של העם היהודי. הם לא מחבקים את זה שמגן על חייהם ורכושם. הם מקיאים אותו ובלי בושה.
ואיני יכול לסיים בלי מילת שבח חמה להנהלת האוניברסיטה, שעומדת כצוק איתן מול ביקורת עלובה, אך רעשנית, ואף פרסמה מודעה על היותה גאה לתת חסותה לתוכנית הדגל של המודיעין הישראלי. בהצלחה!
