האירוע שהתרחש לאחרונה מול שתי חברות הקונגרס האמריקני האנטי-ישראליות - אילהאן עומר וראשידה טליב - התומכות ב-BDS ובאירגונים אנטי-ישראלים ופרו פלשתינים קיצוניים, לא היה מקרי ולא הסתיים בתהליך "הפליק-פלאק" שעשו הצדדים זה מול זה. אירוע זה היה מתוכנן ונועד להעכיר את מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, תחילה מול המפלגה הדמוקרטית ובהמשך להרחיבו בצורות שונות לחוגים נוספים. העיתוי, ערב הבחירות בישראל, גם הוא לא היה מקרי וכך גם העמדתו של נתניהו במבחן קשה מול הממשל האמריקני הידידותי ביותר לישראל, ככל הנראה מעולם.
שאלה ראשונה שיש לשאול היא האם הייתה זו יוזמה של חברות הקונגרס עצמן, או שהיה כאן מהלך עמוק יותר, על דעת הנהגת המפלגה הדמוקרטית, שבקשה לסבך את היחסים בין ישראל לממשל טראמפ, ואולי אפילו למנוע או לפחות לחבל בתוכנית המדינית שעתיד הנשיא האמריקני לפרסם אחרי הבחירות בישראל. אין ספק שרה"מ נתניהו אינו נחשב בחוגי המפלגה הדמוקרטית, כאוהד מושבע. יחסיו עם אובמה ידועים ומבחינת הדמוקרטים, תרומה שלילית לבחירתו מחדש בישראל למשרה הרמה היא מהלך סביר, אם לא ממש רצוי.
לא אתפלא אם מאחורי מהלך מתוכנן מעין זה, עומד גם השיקול של תקיעת טריז בין חלקים גדולים ביהדות האמריקנית ובארגוני התמיכה שלה בישראל לעתיד לבוא. התקשורת מדווחת לאחרונה על תזוזה מסוימת בעמדות יהודים בארה"ב מתמיכה במפלגה הדמוקרטית לניטרליות פוליטית או אפילו תמיכה בטראמפ. לקראת בחירות 2020, ניתן לצפות שתכנון אסטרטגי החותר להתערבות עקיפה וסמויה ככל האפשר בפוליטיקה הישראלית הפנימית, הוא מהלך צפוי ואפילו רצוי.
יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית ספגו לא מעט מכות בשנים האחרונות, על רגע הגישה המסתייגת מישראל "הימנית" ולנוכח הנטייה הגוברת שמאלה של הסופר-פרוגרסיביים במפלגה. אלה הולכים ומשתלטים על עמדותיה בנושאי פנים וחוץ כאחד ולרוע המזל אינם נתקלים בהתנגדות רצינית של האגף השמרני - המפלגה הרפובליקנית. נראה שבחוגים אלה קיימת עוד מימי אובמה וממשלו, נכונות לשינוי היחסים בין שתי המדינות. טוב ונכון תעשה ישראל אם תבין שנטייה זו איננה קשורה בסכסוך הישראלי-ערבי, אלא במאבק אדיר, שנמצא בעיצומו, על עיצוב אופיה הלאומי של ארה"ב. טוב תעשה אם תנצל עוד בקדנציה הנוכחית של טראמפ כל אפשרות לרכוש נכסים מדיניים ואסטרטגיים שממשל זה מוכן להעניק לה.
השינויים הדמוגרפיים בארה"ב בדור האחרון והמהלכים שחוללו 8 שנות שלטון אובמה, כבר כמעט אינם ברי-שינוי. השיקול האמריקני נגזר תמיד וייגזר גם בעתיד ממאזן הכוחות הפנימי, למעט מול איום חיצוני טוטאלי. כל עוד טראמפ בשלטון, יש סיכוי לשינוי ובאם יזכה בבחירות 2020 בקדנציה נוספת, יגדל סיכוי זה משמעותית. אם יוחלף בנשיא דמוקרטי שילך בדרכו של אובמה, תהפוך הבעיה האמיתית להיות עצם קיומה של ארה"ב כמדינה אינטגרטיבית.
מהלכן של חברות הקונגרס תוכנן כמלכודת פוליטית לקידום האמור לעיל, ולפגיעה תדמיתית בישראל. שתי הברירות - חסימת אישור בואן לכאן - היו רעות. דומה שבעזרתו של הנשיא טראמפ, יצאה ישראל מסבב זה עם נזק מזערי, שחלקו עוד יפוג עם חלוף הזמן. מאידך-גיסא, עצם העובדה שהעזה למנוע כניסתה של חברת קונגרס עויינת, היא תקדים חשוב וראוי. עתה "משהעיזה" לפעול כך מול ארה"ב, עליה ליישם גישה דומה מול שליחי-רשע גם ממדינות אחרות, במיוחד אירופה.
הפליק-פלאק שחוללה ראשידה, קרע את מעטה הצביעות מפניה ומהמהלך כולו, והעמיד באור הזרקורים שלוש עובדות: חברות קונגרס אלה הן אויבות ישראל וכך היא מתייחסת אליהן. אויבים אינם זכאים לחסינות פוליטית ואינם רצויים כאן (מגמה זו, כאמור, יש להמשיך ולהכליל). ישראל הנה מדינה ריבונית שמדיניותה מודרכת ע"י האינטרסים הלאומיים שלה.
המהלך של שתי חברות הקונגרס הנ"ל העמיד בעמדה מאוד לא נוחה את יהדות ארה"ב וכפה עליה נקיטת עמדה מול הברירה: קונגרס עויין מול זיקה לישראל - היכן עומדת יהדות ארה"ב?
בה בעת הדגים מצב זה פעם נוספת את הסיבה מדוע אסור לישראל לקבל את תביעתן של קהילות אולטרה-פרוגרסיביות ופרוגרסיביות ביהדות האמריקנית, להשתתף בניהול מרחוק של מדינת ישראל. אין להניח למי שנאמנותו אינה נתונה כולה לישראל או פוסחת על שתי הסעיפים, "לנהל לנו את החיים כאן".
יש חשיבות לכך שסוגיה זו עלתה שוב בחריפות יחסית באירוע זה, דווקא על-רקע שתי מערכות הבחירות שבדרך: זו שלנו ב-17.9.2019, וזו של ארה"ב בנובמבר 2020. אם לא יעשו יהודי ארה"ב חשבון נפש זה, יהיה הקרע עימם בלתי נמנע. פרסומים אחרונים העידו על יוזמה שהפעיל לאחרונה השגריר דרמר בארה"ב להקמת ארגון-גג יהודי שיאגד ארגונים אוהדים לישראל, במטרה לעצב דרכי עבודה משותפות ללא ניסיונות של קבוצות יהודיות קיצוניות להכתיב לישראל מהלכים העולים אולי בקנה אחד עם צרכיהן המקומיים, אך באים ע"ח ישראל.
יהדות ארה"ב תיטיב לעשות אם במקום לנהל מאבק סרק מול ישראל, תנהל את המאבק הנכון, החשוב והראוי יותר, בשיתוף עם חוגים ליברליים וסובלניים אמיתיים, על שימור הידידות המסורתית בין ישראל לקונגרס האמריקני.
לשם כך נחוץ לפעול במרץ ובנחישות לניקוי הקונגרס מיסודות אנטישמיים, אנטי-יהודיים ועוינים פעילים לישראל. הדבר ישרת גם אותם טוב בהרבה מניסיונות סרק ללמד את ישראל פרק בהילכות דמוקרטיה. ישראל איננה סניף של ארה"ב ולא חלק מהפדרציה האמריקנית ופועלת כמדינה ריבונית על-בסיס ההחלטות של מוסדותיה הנבחרים.
לסכום: איננו מצפים שארה"ב תעדיף את האינטרסים החשובים שלה פחות מאלה של מדינות אחרות וישראל הידידותית בכללן. אבל אנו בהחלט מצפים שארה"ב, שמגדירה את ישראל כמדינה הידידותית ביותר במזרח התיכון, לא תצפה מישראל לכבד אמריקנים שנוהגים כשונאי-יהודים וכאויביה וחותרים תחת ביטחונה הלאומי, גם אם הם חברי קונגרס.
יתר-על-כך, אנו מצפים שקונגרס אמריקני ידידותי, ימַנע מלשגר לישראל נציגים ממין זה. 