X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
עוד כמה תגובות קצרות, בדרך כלל - בנושאים קטנים וגדולים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - קו מפוקפק, מקלחת קרה, פרי באושים, מי ייתן, הישגים כבירים, הכל מותר ואל תפתחו פה לשטן שבת שלום
▪  ▪  ▪
חברות הקונגרס הדמוקרטיות. טעות חמורה [צילום: ג'.סקוט וייטאפל/AP]

התנצלות
כיוון שבזק הצליחה, אחרי כחודש של ניתוקי אינטרנט, להשאירני כשבוע לגמרי בלי אינטרנט - לא יכולתי לשגר את הגיגיי למערכת; והטור הפעם עבה מן הרגיל ובחלקו אינו מעודכן.
ניתוק מהאינטרנט הנו כעין חרם, ומי שענו לי בקו 199 של בזק, כנראה, לא הבינו זאת, וניחמו אותי, שלא אחויב בדמי שימוש על ימי הניתוק ... שמחת זקנתי.
זה העונש, שאנחנו משלמים, כחברה וכפרטים, על המונופול של בזק, שהניחה קו מפוקפק, לא-אמין ולא-מהיר של אינטרנט ליישוב, שאני גר בו בשרון; ואין לו תחליף.
חוצפה
אילהן עומר ורשידה טלייב, צירות דמוקרטיות ממוצא ערבי בבית-הנבחרים האמריקני, ידועות כאנטישמיות בוטות וכשונאות ישראל. בחודש האחרון ניסו השתיים לתרגל את מדינת ישראל, ולהפוך את ביקורן בארץ לבימה להסתה אנטישמית פרועה נגד המדינה.
קשה להתפעל מקבלת ההחלטות הישראלית בעניינן. המדינה הסכימה בתחילה לארחן במסגרת משלחת של בית-הנבחרים האמריקני; ורק כשקיבלה מקלחת קרה מהנשיא דונלד טראמפ, התעשתה; ולשתי המנוולות נמסר, כי לא יוכלו להיכנס ארצה.
ברגע האחרון המציאה טלייב סיפור-סבתא: רצונה לבקר את סבתה הזקנה מאוד בכפר בית ע׳ור פוקא בחבל בנימין. אריה דרעי אפשר לה, מטעמים הומניטריים, לבקר את סבתה - בתנאי שלא תנצל את ביקורה להסתה פרועה נגד המדינה - אך טלייב סירבה להשתמש באישורו. הנשיא טראמפ אמר, שהיחידה, שהרוויחה מכך, הייתה סבתה, שלא נאלצה לפגוש את טלייב.
הסירוב להכניס את המנוולות ארצה עלה לישראל בגינוי של מדינאים אמריקניים מהמחנה הדמוקרטי - ובראשם ברני סנדרס, יהודי, הידוע ביחסו הקר בלשון המעטה למדינת ישראל, וננסי פלוסי, שיחס לישראל חיובי בדרך כלל.
דברי סנדרס ופלוסי הנם דמגוגיה לשמה. זכותה של מדינה ריבונית להגביל מטעמיה את הכניסה של זרים לתחומה. מי שניסו להיכנס לארצות-הברית - כתיירים, לצורכי עבודה, או ללימודים - מכירים את המערכת המסובכת של רשות ההגירה (INS) האמריקנית בנושא.
עצם מתן הרשות לשתי המנוולות האנטישמיות להיכנס ארצה היה טעות חמורה - למרות הביקורת מבית ומחוץ. השתיים שונאות ישראל מושבעות ויישארו כאלו. כנראה, היינו צריכים לנקוט בעצתו של ד"ר יעקב חסדאי להגחיך את השתיים.
הר-הבית אינו בידנו
הר-הבית היה בידנו כמה שעות - מאז שזמוש הניף את הדגל ישראל עליו ועד שמשה דיין, שר הביטחון, החליט להחזיר את מפתחות הר-הבית לוואקף - מסיבות בלתי-ברורות לחלוטין. יש שמועות, שמקורן בגורמים ערביים במזרח ירושלים, שזה נעשה בתמורה להבטחת הוואקף לאפשר לו לחטט בעתיקות, הנמצאות במעבה ההר.
מאז שהוחזרו המפתחות הר-הבית לוואקף, והורד דגל ישראל מעליו - מתמעטת שליטתנו בהר-הבית. שנים הגבילו את עליית היהודים להר. וכביכול זה הסטטוס-קוו, שהוואקף וירדן מנסים לשמר. שיא החוצפה - של הרשויות הישראליות ושל הוואקף - היה בתשעה באב האחרון, שהיה במועד חג הקרבן המוסלמי. הרשויות הישראליות התכופפו, ואסרו על עליית יהודים להר. לעומתן, הכין הוואקף מהומות, ותכנן לתקוף את היהודים, שיעלו להר. מזימתם, כנראה נודעה לאנשי המודיעין, והמשטרה התעשתה, והתירה עליית יהודים להר קדשנו. בתגובה התפרעו הערבים, כמתוכנן על-ידי הוואקף.
לעומת זאת, ממשלת ירדן קראה לשגרירנו בממלכה, ונזפה בו על עליית יהודים להר. השגריר לא אמר לנוזפיו, שאבותינו התפללו בהר-הבית לפני שלושת אלפים שנה ויותר - הרבה שנים לפני הופעת האיסלאם על בימת ההיסטוריה. נניח, שלא רצו לחמם את האווירה עם ירדן, אך רפיסות כזו אינה מובנת לי.
ובכלל, מאיפה נובע מעמדה של ירדן בהר-הבית, ומה זכותה להתערב בנעשה בו?! אני משער, שזה עוד פרי באושים של הסכם השלום עמה.
מקצועיותה ואדיבות
נכנסתי למגרש החניה הגדול, שליד קופת-חולים מכבי ברמת-השרון. כיוון שאני נכה, פטרו אותי מדמי חניה. המגרש היה מלא בקרבת הכניסה למתקן, וגם מקומות החניה, שהוקצו לנכים, נתפסו. חניתי במרחק-מה במקום מוצל - דבר חשוב בחום הכבד, ששרר באותו היום.
עליתי למתקן, ושאלתי את השוער על המרכז לטיפול יום. השוער כיוון אותי במאור-פנים לקומת המרתף, שבה נמצא המרכז. הייתה לי הפניה לעירוי ברזל (פרינג׳קט), שנדרש כיוון שאיבדתי הרבה דם בפציעתי בתאונה.
למרות שהוזמנתי לשעה 11, הוכנסתי לטיפול יותר מכעשרים דקות לפני המועד. האחות מילנה סלע קיבלה אותי בחיוך, מדדה לחץ-דם, חום ונשימה. שאלתי האם תיאות להזריק לי אינסולין (ציוד חובה בתיקי), כיוון שלא הספקתי להזריק באותו הבוקר, ותשובתה הייתה חיובית, בתנאי שהרופאה תאשר.
המרכז היה עמוס, ולמרות זאת, לא הזניחו אותי. כעבור כמה דקות, נכנסתי לד"ר יאנינה טורובסקי, שבדקה אותי, כדי לאשר את מתן העירוי ואת מתן זריקת האינסולין. השיחה עמה הייתה נעימה מאוד, וחייכנו הרבה במהלכה. בסיכומו של עניין, החזירה אותי הרופאה לידיה של מילנה.
ישבתי בכורסה, ומילנה ניגשה להתקין את העירוי. "יש לי ורידים דפוקים", התרעתי. מילנה גילתה זאת במהרה, כשהעירוי שהתקינה לא עבד. למרות זאת, ניסתה שוב, והצליחה. חששותיי, שינקבו את ידי לשווא, התבדו.
כשעה אחרי שנכנסתי למרכז לטיפול יום, התחילו כאלף מיליגרם של התרופה לזרום לתוכי באמצעות מכשיר מיוחד, שהתריע על סיום העירוי - חידוש מעניין, שפטר אותי מהצורך לנטר את שקית התרופה.
מעבר למקצועיות הצוות ולאדיבותו, שררו במרכז לטיפול יום ניקיון מופתי ושקט, שאפשר לי לנוח במשך כשעה, כשהתרופה זרמה לתוכי.
המכשיר צפצף, ואחות ניתקה את העירוי, ושטפה את הצינור. כעבור כמה דקות אישרה ד"ר טורובסקי את שחרורי. קיבלתי ממנה סיכום ביקור מפורט למדי, ויצאתי לדרכי הביתה. בחנות הירקות והפירות שממול התלהבתי ממגשי סאברס מקולפים, וקניתי מגש לאשתי.
סיכום: אדיבות גבוהה; מקצועיות לעלא ולעלא; ניקיון מופתי; שקט; והרבה מקומות חניה זמינים.
מי ייתן וכל מתקן רפואי בארץ יהיה כמו המרכז לטיפול יום של מכבי ברמת-השרון.
בפעם השנייה
רותי גלר, חברת נבחרת המושתלים של ישראל, זכתה במקום הראשון ובמדליית זהב בפטאנק באולימפיאדה הבינלאומית הדו-שנתית למושתלים, שנערכה בניו-קאסל שבאנגליה. זו הפעם השנייה, שגלר זוכה במדליית זהב בתחרויות הללו
גם בשחייה זכתה מתמודדת ישראלית במדליית זהב בתחרויות הללו.
מושתלים הנם נכים, גם אם אינם נראים כך. לכן, הישגיהם בספורט כבירים ועולים, בעיניי, על אלה שהושגו במשחקים האולימפיים הרגילים. אני מקווה, ששרת התרבות והספורט ורשויות המדינה יידעו להוקיר את הישגי נבחרת המושתלים שלנו.
ינוש קורצ׳אק - אאוט
הצנזורים של פייסבוק, טוען רואה-החשבון חיים רבינוביץ׳, מחקו מהדף שלו את סיפורו של ינוש קורצ׳אק במלאת 77 שנה לרציחתו במחנה טרבלינקה בידי הנאצים עם מאתיים היתומים שחינך.
הצנזורים - שני יורדים לגרמניה, דוברי עברית - מתנכלים, לדבריו, כמעט לכל טקסט לאומי, שהעלה -כולל לציטוט מספר המקבים. לגבי קורצ׳אק - הוא מעלה אפשרות, שאצילותו של המחנך הלא-יהודי ויחסו החם לחניכיו היהודיים ורצחנות הגרמנים לא היו לרוחם של צמד היורדים.
אני מקווה, שלא ימחקו בכעסם על ישראל ועל הציונות (ואולי גם על היהדות) כשרבינוביץ׳ יצטט מספר בראשית את ברית בין הבתרים, שבה הובטחה הארץ לבניו של אברהם - כלומר, לנו, ליהודים.
בינינו, כששונאים, הכל מותר ואפשרי.
הפרדה
כצפוי, פסק בג"ץ נגד הפרדה בין נשים לגברים בהופעת זמר חרדי בעפולה. לדעתי, הדיון היה מיותר. יכולתי להגיד מראש, שההפרדה תיפסל בידי המותב (הרכב שופטים).
בניגוד לבג"ץ, אני בעד הפרדה באירועים לדתיים ולחרדים. גם אם בג"ץ אינו חושב כך (וזו, דרך אגב, הוכחה בעיניי, שהרעיון נכון וצודק), זכותם של אנשים לקבוע את אורחות חייהם - גם בהופעה פומבית; ומי שהדבר אינו לרוחם, מוזמנים להדיר את עצמם ממנה.
הפרדה היא עניין טבעי, רצוי ומקובל. למשל, בספורט; ואף אחד אינו טוען, שהיא פוגעת בזכויות הפרט. יש עוד הרבה הפרדות בחיינו, ובג"ץ בינתיים לא יצא מדעתו לבטלן - למשל, בבתי-כנסת של היהדות האורתודוקסית. אל תפתחו פה לשטן ...
זה מזכיר לי, שלפני כמעט ארבעים שנה, כשהגעתי לאוסטין, בירת טקסס, כדי ללמוד באוניברסיטה המקומית, הסבירו לי, שמועצת העירייה קבעה, שבכל מקום שמותר לגברים ללכת חשופי חזה, מותר גם לנשים ... אין ספק, זה הוסיף לווית-חן לעיר, שנחשבת לפרועה ביותר בטקסס. כדי לא להישאר מאחור, קבעה האוניברסיטה של טקסס באוסטין, שיבוטלו המשתנות, והשירותים יהיו יוניסקס. איש לא הכין אותי לזה, וכשיצאתי מהתא, נתקלתי במרצה במחלקתי, והייתי נבוך, כיוון שהייתי בטוח, שנכנסתי בטעות לשירותי הנשים ...
נימות אנטישמיות
סערה גדולה עוררה ביקורתו של הנשיא דונלד טראמפ על יהודי ארצו, שמצביעים כעדר למען הדמוקרטים. בקרב מדעני מדינה אמריקניים מסתובבת בדיחה מרה על טיפשותם של היהודים: אם ישימו מטאטא ברשימה הדמוקרטית, יצביעו עבורו היהודים. לבדיחה יש גרסה חריפה בהרבה: אם יריצו את אדולף היטלר ברשימה הדמוקרטית, יצביעו עבורו היהודים.
לא צריך להביט רחוק כדי לדעת, שלבדיחות יש בסיס מוצק. היהודים הצביעו בהמוניהם בעד אובמה, הנשיא האנטישמי ביותר, שהיה לארצות-הברית בשבעים השנים האחרונות, וכפועל יוצא בעד קרי, מזכיר המדינה שלו, הידוע בשנאתו לישראל.
העובדה, שברני סנדרס, שאי-אפשר להאשימו באהדה לישראל, הזדעק, אומרת דרשני. סנדרס ורבים בסיעות הדמוקרטיות בקונגרס ובסנאט תומכי בקיצוץ הסיוע לישראל ומתנגדים לצעדי התמיכה בישראל, שנקט הנשיא טראמפ. בשנתיים האחרונות התברר, כי נימות אנטישמיות חזקות תפסו מקום של כבוד בקרב הדמוקרטים; ואבוי לנו אם ייכנסו לבית הלבן.

תאריך:  22/08/2019   |   עודכן:  22/08/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
דמגוגיה לשמה
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
יאנוש קורצ'אק לא יהודי?
מתקן  |  23/08/19 19:02
2
אביתר בן-צדף כותב/שואל כך:
אלי נמט  |  23/08/19 20:41
 
- מה לירדן ולהר הבית?
אלי111  |  29/08/19 00:47
 
- מה לירדן ולהר הבית?
אלי111  |  29/08/19 17:53
3
אכן, טעיתי
אביתר בן-צדף  |  25/08/19 19:53
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ציפי לידר
בשולי הכותרות: ברנס זכאי?    גמלה חסד לפלשתינים ושילמה בחייה    ולקינוח אימרו תודה
אלכס נחומסון
ההתרגשות שעוררה בזמנו הצהרתו של הנשיא טראמפ על אהבתו את רעיון "שתי מדינות" מיותרת. מעשיו של טראמפ מדברים בעד עצמם. המהפך באו"ם שהובילה ניקי היילי, הקיצוצים בתקציבי אונסקו, אונרא ושאר מסגרות "זכויות האזרח", העתקת השגרירות הארה"בית לירושלים, הסנקציות וביטול ההסכם עם אירן בקבלו את העמדה הישראלית - כל זה מעיד על נחישותו לשמור על ישראל כמדינה חזקה
יגאל יששכרוב
עקיבא רזניק המאמן המיתולוגי של ישראל ברכיבה על אופניים ומי שאימן כ-250 ספורטאים במשך כ-20 שנים טוען: "מרוץ האופניים הינו מקצוע אכזרי. כל הזמן מתקיפים אותך בקצב מהירות ואתה צריך להתאמץ עם הרגליים, לתפוס את היריב ולהתקיפו ובאימונים ובתחרויות יש גם נפגעים"
מרגלית מולנר גויטיין
הבחירה בשני אמנים כל כך שונים בגיל, במוצא, בבית הגידול, במדיום האמנותי, אומרת דרשני. אך הם חוברו יחד ולמרבה הפלא - רב המשותף ביניהם
יצחק מאיר
מעטים בעולם הגדול יודעים מי היא Mette Frederiksen, אישה אמיצת לב, המכהנת מזה כחודשיים כראש ממשלתה של המדינה הסקנדינבית הקטנה הזאת    לא עוד
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il