בית המשפט העליון קבע פה אחד וברוב דעות, כי
ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, מנועים מלהתמודד בבחירות הקרובות לכנסת בגין הסתה ל
גזענות!
בית המשפט אמר את דברו ביום שבו בנצי גופשטיין וארגון להבה, הצליחו להוציא אישה יהודייה מעזה יחד עם תינוקה, בדרך לא דרך, בסיכון חיים, במסירות נפש, בהירואיות ובגבורה. שום שופט 'נכבד' ככל שיהיה מ'הקליקה של רוב הדעות', כאדם, איננו מגיע ולא יגיע לעולם לדרגתו של בנצי גופשטיין. אפילו איננו מסוגל להבין את גודל המעשה של היהודי המסור הזה למשימה שנטל על עצמו: להציל נשים יהודיות שהלכו עם בעליהן הערבים להתגורר בכפרים ערבים, ולאחר שנלכדו, הן סופגות התעללות, התעמרות, כליאה, ומכות כמעט עד מוות.
הוא, שאינו מבקש שכר על פעולתו, ולא אות הצטיינות, ולא תהילה, אלא מתנהל עם קומץ יהודים מסורים כמוהו, בחירוף נפש ובדבקות במטרה, למנוע התבוללות ולהחזיר את הנשים וילדיהן לחיק היהדות, הוא נפסל "בגין הסתה לגזענות". ומה היא אותה גזענות 'אליבא דכלא עלמא' של שופטי הבג"ץ? הם הוציאו פסקם: שונא ערבים.
מאחר: ו'גופשטיין מציג את הציבור הערבי כאויב וכמי שאין לקיים עמו כל מגע העשוי להתפרש כדו-קיום, אין מנוס אלא לפוסלו'. הלו... שופטי בג"ץ, היכן אתם חיים? האין רצח יהודים כאן הוא כמעט מעשה של יום ביומו? ואם תיקחו לתשומת לבכם את הפיגועים המושתקים שבהם אין נרצחים, תיווכחו כי עשרות ניסיונות לפיגועים קורים מדי יום, אלא שאם אין נפגעים, התקשורת מכסה בעדם.
אז אלה שמבקשים להרוג ביהודים בכל דרך, הם מרבית הערבים, גם אם לא כולם עושים זאת מהחשש להיתפס, האם הללו אינם אויבים? והיכן נרצחו יהודים? בדרך לרחוץ במעיין, בעמידה בתחנת אוטובוס ובנסיעה בו, בהליכה בדרך, בישיבה במסעדה, בתפילה בבית-הכנסת. ושופטי בג"ץ, האם הגיע לאוזניכם באיזה אופן בוצע הרצח? בדקירה, בשחיטה, במטעני חבלה, בשיסוף, בירייה...
בגמרא דורשים את הפסוק "כי זה כל האדם", אפילו בשביל רצח של יהודי אחד, כי האדם הוא התכלית וכל השאר - כמאן דליתיה (כאילו איננו), צריכים הייתם להגדיר את האויב הערבי, ככזה.
ספר הספרים מזכיר לנו מדי יום: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". אבל אתם הרי אנשים נאורים, ומה לכם ולתנ"ך, אבל להכשיר את רשימות הערבים, את
בל"ד, תע"ל, רעם,
חד"ש, אין לכם כל בעיה. לא שמעתם את
ג'מאל זחאלקה: "נצא במהומות זעם נגד הטרוריסט הגדול נתניהו ונגד חסידיו רוצחי הילדים", את כל תיאטרון האבסורד, שאתם תורמים ביד רחבה להצגותיו? את השנאה שניבטת מהם, את הגיבוי שהם נותנים למרצחים, ח"כ אוסמה סעדי: "כל יהודי ההתנחלויות הם פושעים",
איימן עודה: "ירושלים תישאר לעד של העם הפלשתיני", את זה אפילו אתם מסוגלים לראות ולשמוע, אז היכן כאן הדמוקרטיה? איך אתם מכשירים את השרצים? אתם שרוממות הדמוקרטיה כביכול בגרונכם? והיכן הייצוג של כ-100 אלף מצביעי עצמה יהודית? אתם 'מאפשרים' לעצמה להשתתף בבחירות, אבל ללא ראשיה?
פעם אמר האיתוללה שלכם,
עמוס עוז: "מי שאינו מבחין בין דרגות שונות של רוע הופך להיות משרתו של הרוע"... והוא, הן ידע זאת מניסיון אישי, על כן אין ספק שהצדק עמו.
חברי עצמה יהודית 'הוכשרו' בהצבעות בוועדת הבחירות, אז מדוע להניח שהסבירות של בית המשפט עדיפה על זו של הרשות המבצעת או המחוקקת? האם ההחלטה שלכם היא יותר מושכלת? מדוע נטלתם לכם את הזכות לערער על כל החלטה שלטונית? בית המשפט איבד לחלוטין את היכולת להבחין בין עניינים שעליו לטפל בהם לבין עניינים שמחוץ לתחומו.
בית המשפט העליון חזר בפסיקתו לפסול את מרזל וגופשטיין, על החלטות קודמות שלו. הרי ידוע היה מראש, מה תהיה ההחלטה. ובכלל, מי זה ה'פה האחד' של שופטי בג"ץ? הפה הזה לא חכם תמיד, ולא יפה תמיד, אבל כוחו האדיר נובע מעצם זה שהוא 'פה אחד וברוב דעות', 'כולם'.
האם השופט האחד רואה את ה'כולם' ומצביע כמוהו? אין איזה יוצא מהכלל אחד? אין מתלבט? אין פוסח על שני הסעיפים? דרשנים היו אומרים על זה, שאם פלוני עושה דבר מה שלא ראוי לו לעשות והוא מתרץ זאת בכך שכולם עושים זאת, משיבים לו שבגיהנום יש מקום לכולם...
ההתבטאויות של גופשטיין ומרזל - כולן אמת, ואלה גם ההתבטאויות שלי. מעולם לא התבלבלתי בין אויב לאוהב. הייתי מחשיבה אותנו ואת החושבים כמונו, לאותו חייל פלוני הצועד במצעד, כל החיילים הולכים במקצב אחד והוא הולך במקצב אחר.
ביאליק סיפר משהו מעין זה: יושב לו משורר, ויש לו שיר חדש, רק שהוא אינו יודע באיזה מקצב לכתוב אותו. בתוך כך עובר מצעד צבאי בסמוך, והוא שם לב שהנגר מנסר בקצב של החיילים, הנפח מכה בקצב שלהם, וכך כולם, והוא תוהה לעצמו: לאף אחד אין אישיות משל עצמו?! לבסוף הוא שם לב שגם השיר שלו הלך ונעשה כמו שיר לכת, מארש צבאי. המשורר חושב שהוא עצמאי, שהוא בעל אישיות ולא מושפע, ולא מיניה ולא מקצתיה. האמת שהחייל מן הסיפור הראשון באמת עשה משהו שלא קל לעשותו: כשכולם צועדים, לחרוג מן הקצב הכללי זה לא קל כלל ועיקר.
מרבית הבריות רוצות להיות קונפורמיסטים כמו כולם... בג"ץ אמר את דברו, ולא שמעתי קולות הזועקים גוועלד. לא זעקו הקולות, מה קורה פה? אסור לחשוב ולומר על אויב את האמת? האם רוב הציבור מצדיק את בג"ץ? אינני יודעת. אבל העובדה שיש ציבור גדול שהולך בקו מסוים, לא אומרת שבית המשפט צודק. נהפוך הוא. כאשר אני שומעת את השופטים ואת אומרי ההן שלהם, הם מזכירים את טוואי התהלוכה. טוואי התהלוכה הוא סוג עש שמצוי בעצי האורן. כאשר הזחלים נופלים לקרקע הם מתחילים ללכת בתהלוכה.
חקרו את הנושא וראו שיש להם אינסטינקט ללכת אחרי הזנב... מי הולך בראש - זה שלא מצא לו זנב. אם מחברים את הראשון והאחרון - הם פשוט הולכים בעיגול... ללכת אחרי הרבים פירושו ללכת אחרי הזנב. בנצי גופשטיין וברוך מרזל, עליכם להיות גאים בעצמכם שנפסלתם על-ידי הפה שלא התיר.
