"וַיִּשָּׁא לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻּלָּה מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְיָ אֶת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה...".(בראשית י"ג, 10).
אמנם כפר אל-עקאריב לא היה ככר פורחת ומשגשגת, אבל לתושביו הוא היה מקור חיים עד לפני שַׁחֵת שוטרי משטרת ישראל את כפר אל עקאריב והפכו אותו לסדום ועמורה.
כשהגעתי לכפר אל עקאריב וראיתי את ים האדם, נשים וטף בשמש השורפת בחום של ארבעים מעלות, חשתי שאני מהלך בסדום ועמורה. בסדום ובעמורה של הרס, שתושביה, אנשי אדמה, מבקשים למצוא את מחיתם מיבולי השדה, כש"משטרה שחורה" מרססת אותם, ממרעה צאן וגמלים.
כשראיתי את סרט הווידאו שצילמו תושבי אל עקריב, בו קצין משטרה מכריז: "עליכם לצאת מיד מהבתים", עלה באוזני קולו של לוט: "קוּמוּ צְאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי מַשְׁחִית יְי אֶת הָעִיר" (בראשית, י"ט 14). מצפייה בסרט התיעודי ניתן להבין שהשוטרים וגם עובדי הקבלן, שנשכרו לביצוע פעולת ההרס התייחסו לבדואים, כאילו הם הגיעו לסדום ועמורה ולא לבתיהם ולאוהליהם של אזרחי מדינת ישראל.
שליש מאזרחי ישראל מצערת העובדה, שתוכניות פיתוח חדשות של הנגב כוללות תוכניות בעלות עוצמות קוטביות - נישול של בדואים מצד אחד, ומצד שני בניית חוות רק ליהודים, כל חוות בודדים כוללות מרחבים של אדמות. כל חווה מיועדת אך ורק למשפחה אחת. מצערת העובדה, שתוכניות הפיתוח (Blueprint Negev) אותן הכין משרד ייעוץ אמריקני, מקינסקי ושות', לא כללו גם צרכים וזכויות של למעלה מרבע מיליון בדואים. התוכנית הוציאה אותם מכל מעגלי הפיתוח העתידיים.
מצערת העובדה, שחברת ייעוץ פרטית מקדמת יחד עם איל ההון
רון לאודר ותנועת "אור - משימות לאומיות" תוכניות פיתוח,
שהייתי מברך עליהן, אם היו כוללות את כל החיים בנגב. היו כוללות גם את שליש מאזרחי מדינת ישראל החיים בנגב - כוללים את הבדואים שחיים בנגב. מצערת העובדה, שבימים שחוזרים ומחריבים את כפר אל עקאריב בטענה שזה כפר לא חוקי - כנסת ישראל היא זו שהכשירה בדיעבד השתלטות מאסיבית על קרקע ומשאבים, הכשירו את הענקת קרקעות לחוות של הבודדים, כשעל מתנת הקרקעות לכל חווה של משפחת מתיישב בודד ניתן היה לתת חיים לכפר בדואי על מאות משפחותיו ואלפי תושביו.