"כובשי העמק (יזרעאל) והשפלה הם בין האחראים העיקריים לדם חברון וצפת". דברים אלו נכתבו ב-1932 בעניין מאורעות תרפ"ט בביטאון "האור" של התנועה הקומוניסטית, אשר בחודש שעבר מלאו להם תשעים שנה. החשיבות בהזכרת ההאשמות הקומוניסטים מאז, נדרשת גם לאור המאמר של
נחמיה שטרסלר ב
הארץ "ואולי יש קשר בין הרצח לכיבוש?", כאשר הוא מתכוון לרצח דביר שורק בין הרי חברון. "מבחינת המתנחלים", כותב שטרסלר, "הם בסך-הכל רוצים לבנות בית על איזו גבעה קטנה, מול נוף משגע, ופתאום באים ומפריעים להם בלי כל סיבה. אז מה אם הם גזלו את הקרקע ולא אפשרו לפלשתינים להתקיים..."
שטרסלר, קפיטליסט מושבע, יהיה ודאי חרד להיווכח בדמיון שבין דבריו לבין תעמולת המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל כנגד "השומר הצעיר" בשנות השלושים, כפי שזו מתוארת בספרה של לאה מירון "כוכב אדום בדגל כחול לבן". בחינת טענותיו של שטרסלר, מול טענות הקומוניסטים נגד הציונות, בתקופת טרום המדינה, מלמדת על עומק השפעת התעמולה הקומוניסטית אל תוך המאה ה-21, על שכבת אינטליגנציה נרחבת ומקובלת בישראל, אשר נמצאת בתהליך דגנרציה מתקדם. בתעמולה זו רק הטרמינולוגיה משתנה בהתאם לאויב העומד בשער: פעם זה היה "השומר הצעיר" והיום זה "גוש אמונים", אך המנגינה לעולם נשארת.
"הנהגת הפק"פ (פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטיי) עשתה ככל יכולתה להשחיר את פני השומר הצעיר ולהציגו כסכנה ציונית...". ועוד מצאה מירון כי "השומר הצעיר" הואשם על-ידי הקומוניסטים כמי ש"עוסק בשיטתיות בהשמדת הפועל הערבי ומוליך שולל אלפי פועלים ברשת האוטופיה של יצירת הקומונה במשטר הקפיטליסטי וה'הרואיזם הקיבוצי'". שטרסלר מציין שהוא "כמובן נגד הרצח של דביר שורק, אבל צריך להבין את המציאות הקשה שממנה הוא הגיע". את דבריו אלה ניתן להשוות למה שנכתב במסגרת מאבק הערבים בעידוד הפק"פ כנגד פינויים מאדמות עמק חפר שנרכשו ב-1933 על-ידי יהושע חנקין, ושעליהם הוקמו בין השאר קיבוצי "השומר הצעיר" משמר השרון ומעברות.
יד בארגון
במהלך מאבק זה פרסמה הפק"פ הודעה שבה היא מכנה את רכישת הקרקעות "פעולת נישול כלפי הפלחים והבדויים עובדי האדמה הזאת... באים 'הכובשים' הציוניים לחרוש את האדמה הגזולה,...". בהמשך הודעתה הזהירה הפק"פ כי "כל המסכימים אתם ולא מוחים בידם, הם הם המכינים במו ידיהם טבח דוגמת חברון וצפת". ואכן, גם במאורעות 1936, שאותם חולל המופתי הירושלמי, טענה הפק"פ כי "על-ידי הרס משקם של הכובשים הציונים בדרך מעשה סבוטאז' והתקפות פרטיזניות מבקשת תנועת השחרור הערבית לעשות את המשכת הקולוניזציה הציונית לבלתי-אפשרית".
כפי שניתן להיווכח התופעה של הזדהות עם האויב אינה חדשה בעם היהודי, ודוגמה לה מופיעה בדברים שכתב חוקר הקבלה גרשם שלום להיסטוריונית חנה ארנדט ב-1963: "במסורת היהודית קיים מושג... אהבת ישראל, שאיני מוצא שמץ ממנה אצלך [כשם שאין למוצאה] אצל משכילים [יהודים] כה רבים, מן השמאל הגרמני". ובאשר לשאלה שבכותרת מאמרו של שטרסלר, ניתן לומר כי היא מצביעה על התהליך שעבר
עיתון הארץ מאז מאורעות תרפ"ט. בכתבה "על קדושי אב תרפ"ט", בהארץ מ-1929, נכתב; "את המשקים השרופים וההרוסים בנה נבנה... ואולם האבדה בנפש... רבני חברון הגאונים ותלמידיהם ששמעו תורה וכל השאר שנשחטו ונרצחו שם... כולם קדשו שם ישראל ושם שמים ושם הארץ בתורה ובתפלה, באת ובמחרשה..." ובתשובת ה"ועד הלאומי לכנסת ישראל" שפורסמה בהארץ לאחר הטבח בחברון, כנגד הליגה הערבית, תחת הכותרת "ממליצי יושר על רוצחים", נאמר: "גל הדמים, הרצח, השוד והאונס והשריפות, שאתם משתדלים לטשטשם ולהצדיקם, מוכיח שיש לכם יד בארגון ומטילה עליכם אחריות.
היא גם מטילה כתם עולם על אותה התנועה הלאומית, שאתם מתימרים להיות מנהיגיה ומדברים בשמה". בהשוואה בין תגובות הארץ לרצח יהודים בחברון לפני 90 שנה ותגובותיו כיום, נראה כי הכותרת "ממליצי יושר על רוצחים" הולמת לא רק את הליגה הערבית. ואולי שטרסלר צדק, ואכן יש קשר בין הרצח לכיבוש. כיבוש (עיתון) הארץ על-ידי גורמים אנטי ציוניים.