למעלה מ-90% מהחברות האמריקניות הפועלות בסין אומרות, כי החברות המקומיות מקבלות סיוע ממשלתי שאין להן – דהיינו התחרות בלתי הוגנת – אבל רק פחות מ-10% מהן מתכננות לעזוב, למרות מלחמת הסחר והמכסים. ארה"ב דורשת, כתנאי להסרת המכסים, את הפסקת הסובסידיות; סין דורשת להסיר את המכסים; שתי הדרישות אינן מציאותיות – טוען קנת רפוזה באתר פורבס.
למרות חוסר השוויון הבסיסי בתנאי התחרות, המגזר העסקי האמריקני יודע שהעתיד מצוי בסין. הוא מכיר את הבעיות שבעשיית עסקים שם, היה רוצה שהמצב יהיה שונה – אבל מוכן להמשיך לפעול בסין. במשך קרוב ל-20 שנה סין היא היעד לחברות אמריקניות המחפשות ייצור זול; בלי סין, בתיהם של האמריקנים לא יהיו מלאים בחפצים שאינם נחוצים להם – והצריכה הפרטית היא בסיסו של המשק האמריקני. ולמרות המכסים, הייצור בסין עדיין זול יותר מאשר בארה"ב.
רפוזה מצטט סקר שנערך לאחרונה בין החברות האמריקניות הפועלות בסין, ממנו עולה שנכון לעכשיו – המכסים אינם פוגעים בפעילותן. החברות הרב-לאומיות, שעמלו שנים על הקמת מפעלים בסין או מציאת שותפים מקומיים, רגילות להיתקל בקשיים. תסכול הוא חלק מניהול עסק בינלאומי, והן יודעות כיצד להתמודד איתו – ועושה רושם שעם הבעיות הנוכחיות הן מתמודדות היטב.
זה יכול להשתנות עם סיבוב המכסים הנוכחי, שחלקו נכנס לתוקפו השבוע (1.9.19) וחלקו יופעל ב-15.12.19. עד כה הוטל מכס שעד 25% על ייבוא מסין ב-250 מיליארד דולר; עד סוף השנה יתווספו מכסים על 300 מיליארד דולר נוספים. לפחות כרגע, 87% מהנשאלים אמרו שאינם מתכוונים לצאת מסין, 10% אמרו שיצאו/ייצאו מסין למדינה אחרת, ורק 3% עוברים לארה"ב. אבל הטון עשוי להשתנות כאשר חלק ניכר מהייבוא הסיני לארה"ב יהיה נתון למכס, במיוחד בנוגע להשקעות עתידיות.
כרגע רק 17% מהחברות אומרות שיצמצמו או יפסיקו את ההשקעות בסין. זהו שיעור העולה בקנה עם מגמות העבר, אבל בהקשר של מלחמת הסחר – הוא מלמד על השלכותיה הגוברות, אומר רפוזה. 60% מהנשאלים אמרו שהעלויות וחוסר הוודאות פוגעים בעסקים האמריקניים בסין, ו-47% אומרים זאת על האווירה הפוליטית – שיעור גדול במיוחד בהשוואה למחקרים קודמים.
בצד החיובי, 11% מן החברות האמריקניות – שיעור כפול מאשר במחקר הקודם – מדווחות על כך שמדיניות "תוצרת סין 2025" (המיועדת להרחיב את הייצור המקומי, במיוחד בתחום הטכנולוגי) מעניקה להן אפשרויות חדשות; 78% אומרות שאינן מושפעות ממנה. המספרים הללו מלמדים שני דברים, מסביר רפוזה: החברות האמריקניות מרגישות שהשלוחות הסיניות שלהן אינן נכללות בתוכנית; והקומץ שמצליחות להשתחל אליה סבורות שהיא טובה לעתידן העסקי.
המסקנה מהמחקרים הללו איננה שונה מאשר מקודמיהם: סין הופכת למתחרה רצינית של ארה"ב. אומנם מחיר העבודה עולה והרגולציה מתעצמת – אבל, שיהיה. לא ניתן להתעלם מסין. איש אינו רוצה לנתק את קשריו איתה, לא רק בגלל השוק המקומי, אלא מחשש שהדבר יפגע קשות בפעילות בכל דרום-מזרח אסיה שהוא שוק הצריכה הגדול ביותר בעולם. וכמו בעבר, הנשאלים אומרים שבסופו של יום – סין פותחת את כלכלתה לזרים.
ארה"ב וסין מצויות במלחמת סחר, אך החברות האמריקניות ממשיכות להשקיע כפי שעשו תמיד, ובגדול – לא מוציאות מפעלים מסין. התקוות האמריקניות למיפוי מחדש של שרשרת הייצור ולהורדת הגרעון המסחרי עם סין טרם התגשמו. המציאות הזאת עשויה למנוע החרפה של מלחמת הסחר, מקווה רפוזה.