איוב קרא, שהכינוי שוטה לא יגרום לו עוול גדול, חשב כנראה ברצינות שבנימין נתניהו מינה אותו לתפקיד שר התקשורת בגלל כישוריו המיוחדים. על עלילותיו של קרא במשרד התקשורת לא נכתב עדיין הכל, אבל בכל פעם מחדש אנחנו מגלים שאצל קרא, השמיים מזמן לא הגבול. מה שנתפש בעינינו הזוי, אצל קרא נתפש הגיוני.
באמצע השבוע קרא חזר לכותרות. הוא אוהב את זה. חדשות ערוץ 13 חשף שיחה טלפונית בין ראש ה
ממשלה נתניהו, לבין שר התקשורת שלו לשעבר, שממנה עולה שנתניהו זעם מאוד על קרא, וכנראה לא נתן בו אמון. יחסו של נתניהו לקרא בשיחה הטלפונית הבהיר לקרא - אם היה לו ספק - מה דעתו עליו, והיא לא חיובית.
קרא, שנותר פגוע מכך שלא הצליח להשתלב במקום ריאלי ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת הקרובה, כועס מאוד על נתניהו. לכן היו מי שהאמינו שקרא הוא זה שהדליף את שיחת הטלפון המוקלטת לערוץ 13, מה גם שהכתבה שהכין הכתב
ספי עובדיה שפעה מחמאות אישיות מוגזמות לקרא, שלא היה העיפרון הכי מחודד על יד שולחן הממשלה.
זמן קצר אחרי שידור הכתבה, צייץ קרא בטוויטר ציוץ שהתקבל בחיוך רחב ובחוסר אמון. קרא כתב בין השאר: "הכתבה שפרסם היום ערוץ 13 ע"י הכתב ספי עובדיה היא מעשה בזוי וחמור, הגורם לפגיעה מכוונת באמונתי ובדרכי. מעצם ההאזנה על קווי הטלפון שלי ושל ראש הממשלה, נודף ריח רע ומגמתי, לפגוע בי, בראש הממשלה, בליכוד ובשלטון המחנה הלאומי ואת זה לא ארשה". קרא לא הסתפק בכך ובציוץ נוסף כתב בין השאר כי "אם לא יובהר מיד כיצד הודלפו הדברים, אפנה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית, לגלות את המדליף מכיוון שזה חלק מפגיעה בפרטיות האסורה על-פי חוק".
בנו של ראש הממשלה
יאיר נתניהו פרסם זמן קצר אחרי פרסום הכתבה ציוץ, שבו פנה ישירות לאיוב קרא, מבלי שנקב בשמו. "נשמה, לא אתה הקלטת?", שאל נתניהו הבן. יום לאחר מכן היה יאיר נתניהו חד-משמעי ונחוש הרבה יותר, וכתב בדף הפייסבוק שלו: "למי שלא מבין מי הקליט בסתר את ראש הממשלה זה איוב קרא. תודה לך על שחשפת בפני כל עם ישראל איך ראש הממשלה, נלחם כמו אריה לתת ייצוג לימין בתקשורת! באת לקלל ויצאת מברך".
איוב קרא מכחיש בתוקף שהוא זה שהקליט את השיחה והדליף אותה. לדבריו, אין בטלפון שברשותו אפשרות לבצע הקלטות. הוא התייצב ביחידת להב 433 והגיש תלונה במשטרה, כדי שהמשטרה תפתח בחקירה ותגלה מי הדליף את קלטת השיחה בינו לבין ראש הממשלה. זה לא מנע מאיוב קרא להתראיין כמה שעות קודם לכן אצל
רפי רשף, ולהביע בשידור נכונות לעבור בדיקת פוליגרף פרטית במימון ערוץ 12. מאוחר יותר החליט קרא "בגלל חוסר זמן". שלא לבצע את הבדיקה, וחזר בו כנראה מהבטחתו.
לא בטוח שפנייתו של קרא ליחידת להב 433 כדי שתחקור האם הייתה האזנת סתר לשיחותיו, תביא לחקירת משטרה. למשטרה יש כמה נושאים חשובים יותר, אבל הצעד שבו נקט קרא, נועד בראש ובראשונה לנקות אותו מהחשד שהוא קשור להדלפת השיחה לחדשות ערוץ 13.
אני משוכנע שקרא בטוח בצדקתו, והוא לא יעז להגיש למשטרה תלונת שווא. גם לו היה מדובר במי שאינו איוב קרא, שמגיש תלונת שווא, הוא לא היה מסתכן, למרות שהסיכון כנראה קטן, וכמעט לא קיים.
עו"ד ד"ר בועז שנור, מומחה לדיני נזיקין ולשון הרע ומרצה במכללת "שערי משפט", אומר כי המשטרה אינה להוטה להגיש כתבי אישום בעניין של תלונות שווא, וכי בשנים האחרונות הוא לא שמע על מי שהועמדו לדין על עבירה כזו. להערכתו, אם המשטרה תחליט לחקור את התלונה ולא תמצא ביסוס לטענתו של קרא, היא תזדרז לסגור את התיק.
ערוץ 13 שפרסם את הסיפור חזר בפעם השלישית על כך שמדובר בשידור של הקלטה חוקית. המשמעות המשפטית היא שהערוץ אוחז בידיו תיעוד שאינו נכלל בחוק האזנות סתר. כדי שזה יהיה המצב החוקי, ערוץ 13 צריך היה לקבל את השיחה המוקלטת מאחד השותפים לשיחה. רק במקרה כזה לא ייחשבו ההקלטה ושידורה בטלוויזיה האזנת סתר.
עו"ד
ירון לונדון ממשרד כהן, סטרשנוב, לונדון, ששירת במשטרת ישראל 23 שנים, באגף החקירות והמודיעין ובשורה של תפקידים בלהב 433, אומר כי חוק האזנות סתר הוא ברור וחד-משמעי. כל מי שביצע האזנה לשיחה שלא היה שותף לה עובר על חוק האזנות סתר. אדם שברשותו קלטת שיחה, ואשר האזין לשיחה מבלי שהיה שותף לה, ללא רשותם המפורשת של משתתפי השיחה, עבר על חוק האזנות סתר.
עו"ד
פנחס פישלר, מי שהתפרסם ומוכר כמבקר הגדול של משטרת ישראל, אומר שאם שיחה טלפונית שבוצעה במכשיר טלפון שבו נעשתה פעולת "עקוב אחרי" והשיחה הוקלטה, בעל המכשיר שבאמצעותו נקלטה השיחה, עלול למצוא עצמו לכאורה במצב של עבירה על חוק האזנות סתר. מי שהשיחה נועדה בעבורו, ולא היה מודע להקלטת השיחה, יכול להגיש על כך תלונה למשטרה.
איוב קרא טוען שלא הוא זה שהדליף את השיחה לערוץ 13 ואין לו קשר להעברת החומר לערוץ. איך אני יודע בוודאות שאיוב קרא הוא לא המדליף? פשוט מאוד: צפיתי שוב ושוב בעיון בכתבה ששודרה בערוץ 13, ומצאתי בה כמה אמירות שרק אדם חסר ניסיון עיתונאי כמוני יכול לשים לב אליהן.
לא ברור לי מה הקשר בין התנהלותו של קרא במשרד התקשורת, נושא שבו עסקה הכתבה, לבין הקטע בכתבה שבו מאפשר הכתב ספי עובדיה לקרא לספר, ללא שום קשר לנושא הכתבה, על כוונתו להקים לא פחות מאשר את מרכז קרא לשלום, ומאפשר למי שנמצאים במחיצתו של קרא להלל ולשבח אותו. הבנתם את העניין? יש מרכז פרס לשלום, ויהיה מרכז קרא לשלום, שיסלול את הדרך להתקרבות עם ארצות ערב. ומי יעמוד בראשו אם לא איוב קרא?
לא ברור מה עניין שמיטה להר סיני, כשם שלא ברור מה הסיבה לכך שהכתב בחר לשלב קטע יחצ"ני בכתבה שבה הוצג קרא כאיש חזון שאינו נופל מ
שמעון פרס.
אם כל זה לא שכנע אתכם שקרא הוא לא המקור של ערוץ 13, שטוען שיש בידיו הקלטה חוקית, הרי שהכתב עובדיה נותן לנו חיזוק נוסף כשהוא פוצח בזרם של שבחים, שאני בטוח שכאשר איוב קרא שמע אותם אמר בוודאי לעצמו: "זה לא אני, לא ידעתי שאני כזה". זה מה שחושב ספי עובדיה על איוב קרא, וזה מה שהוא אמר עליו בכתבה: "השועל הפוליטי המוכשר, עתיר הניסיון והקשרים, בסיכום ביניים מרתק של אחת התקופות המסעירות בחייו". לשמוע ולא להאמין.
כשהייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, נדרשתי להכריע מעת לעת בבקשות של כתבים במערכת החדשות, שביקשו את אישורי להחמיא בשידור למקור אינפורמציה כזה או אחר. הם נימקו זאת בכך שמדובר במקור שמסר או ימסור להם חומרים בלעדיים גם בעתיד, לכן ראוי לפרגן לו בשידור.
הייתה לי תשובה מוכנה לכל מי שפנה אלי בנושא הזה. "אם תנהג כך, תשרוף במו ידיך את המקור שלך", לא טעיתי.