הצלחתם הפנטסטית של 'הדור הראשון' של מה שקרוי היה, בשעתו - בשפת הרחוב 'ארגוני המתמחים' או 'הנהגת המתמחים', בתגובה ל'פוטש' שניסתה 'לארגן' להם הנהגת לשכת עורכי הדין בשעתו בראשות יו"ר הלשכה, לשעבר, עו"ד
אפי נוה ותומכיו הביאה - כחלק בלתי נפרד וכנגזר ממנה - לחוסר צורך בקיומם הנוכחי של מה שנקרא 'ארגוני המתמחים' או 'הנהגת המתמחים, או מי שרואים עצמם כ'מנהיגי' או 'מובילי' המתמחים, מטעם עצמם ומטעם עצמם הם, בלבד.
מה שהיה 'טוב', כמו-גם 'ראוי' וכן 'מקובל, ראוי וסביר', בתקופת שליטתו של אפי נוה וחבר מרעיו בלשכה ובמוסדותיה השולטים, אינו עוד, בגדר של 'טוב', וכן 'מקובל, ראוי וסביר, בתקופת שליטתם של
אבי חימי וחבר מרעיו בלשכת עורכי הדין.
'הנהגת המתמחים' שיש להודות שנכשלה, כשלון חרוץ ומכפיר במטרתה העיקרית והיא להביא להוצאת בחינות ההסמכה לקבלתם המועמדים לעיסוק בעריכת דין, מתחום שליטתה של הלשכה בהם ומסירתה לשליטת משרד המשפטים, כנהוג בבחינות ההסמכה, לקראת קבלת רישיון לעיסוק במקצועות דוגמת: ראיית חשבון, התמחות, רפואה ועוד מדשדשת, כיום, במי אפסיים וכדי להצדיק את קיומה, מנסה היא -מפעם לפעם 'להשיג' הישג כלשהוא - בעיקר הישגים רעשניים, העשויים להיחשב כ'הישגים' תקשורתיים, מסוג אלה 'העוברים טוב' בתקשורת.
'מנהיגי' או 'מובילי' המתמחים, לא עמדו - מעולם - לבחירות דמוקרטיות והם - הם בלבד - הם מי 'שהכריזו על עצמם, מכוח הבל פיהם - ומכוח הבל פיהם בלבד - כ'מנהיגי' או כ'מובילי' המתמחים.
ברגע שמי העומדים ב'ראש' אותם ארגונים קיקיוניים, מטעם עצמם ומטעם עצמם בלבד - הקוראים עצמם בשם 'הנהגת המתמחים' או 'ארגוני המתמחים', זנחו את דרישתם העיקרית והמרכזית והיא להוציא את השליטה בהתמחות, בכלל ובבחינות ההסמכה לעריכת הדין, מידיה של הלשכה - בין באופן שיר ובין באופן עקיף - הרי 'ארגונים' אלה איבדו את צידוקם החברתי, המוסרי ו'הפוליטי', כאחת להמשיך ולהיות קיימים, כגופים בעלי הנכחה ונגישות למרכזי העשייה של לשכת עורכי הדין. לכן כל כך ללשכה ולהנהגתה 'לקנות' אותם בכל הכבוד הראוי בכל מיני צ'ופרים שוליים וזניחים, שמעבר לרעש תקשורתי זמני ומקומי, אין להם כל חשיבות של ממש.
בכל הכבוד הראוי, כותב שורות אלה, לא נטש, מאז שנת 2002 - שנה בה עתר לבג"ץ נגד קיום החברות הכפויה בלשכ והדרישה לשלם לה, מדי שנה בשנה, דמי חבר כפויים,מכוח חוק, כדי שכל 'חבר' וכל 'חברה' שכזו, יהיו זכאים לעסוק, באופן קבוע, רגיל ושוטף במלאכתם, רוצה לומר, לעסוק, באופן שוטף בעיסוק בעריכת דין, לפרנסתם הם. הבג"ץ שהגיש כותב שורות אלה, נדחה לפני 17 שנה בידי הרכב כב' הנשיא, השופט, פרופ'
אהרן ברק וכב' השופטים,
אשר גרוניס ו
אליעזר ריבלין.
מאז זרמו מים רבים בירדן והמבנה המוסדי של הלשכה - שהמשיכה וממשיכה, גם כיום, לשלוט בענייני המתמחים והסובב אותם (אם כי, לכאורה, צומצם כוחה עם הקמת וועדת החינות לעניין קביעת נוהל וסדרי בחינות ההסמכה לעריכת דין) וענייני האתיקה, הביאה כמובן מאליו וכנגזרת מכך, לסוג של מה שקרוי 'שחיתות מממסדית של הלשכה'. על-רקע זה, צמח, עלה ופרח אלי שמש, עו"ד אפי נוה והשיטה שהנהיג הוא סביבו וחלקה קיימת - לצערו, של כותב שורות אלה - עד עצם היום הזה.
אם 'חפצת חיים' היא לשכת עורכי הדין ואם רוצה היא להגשים את מטרתה העיקרית שהינה - לפעול כארגון מקצועי וכסוג של 'גילדה' מקצועית, חייבת היא להשתחרר - ומרצונה שלה- מהר, ככל האפשר 'מכבלי זיקתה', מכוח חוק לענייני מתמחים, התמחות וענייני אתיקה. רק- ורק כך - תיוותר ללשכת עורכי הדין, יכולת שרידות,אם לא ישונה מצב הברים הקיים - ובהקדם - סופה של לשכת עורכי הדין, התנוונות עצמית וזאת אפילו - אפילו שקיומה וכספי דמי חבר יוזרמו אליה, לקופתה ולכיסה, מקרב אלפי עורכות ועורכי הדין החייבים להיות חברים בה ולהעלות לה 'קרבן מולך', בדמות דמי חבר שנתיים וקבועים, בסכומים של מיליוני ש"ח.
יש לצפות, כי יו"ר הלשכה הנוכחי, עו"ד אבי חימי, המתחיל להבין את הסובב סביבות הלשכה, עד שסופה מחנק עצמי, ישכיל להבין דברים אלה ויפה - יפה שעה אחת קודם. נטישת הלשכה את שליטתה בענייני האתיקה וענייני המתמחים, מרצונה היא ומכוח שינוי חוק לשכת עורכי הדין, כמו-גם ביטול החברות הכפויה בה ותשלום דמי חבר כפויים לקופתה, מכוח חוק, יביאו, אך ורק לפריחתה מחדש והשבת הכוח העצום, שהיה לה בשנות היווסדה, בשנות הששים של המאה הקודמת כוח פוליטי, ערכי ומוסרי, בקרב החברה הישראלית שאבד לה, ובמצב הדברים הקיים נראה, כי הוא אבד לה, לבלתי שוב.
מובן הוא הדבר, כי עם ביטול נגישותה וזיקתה של הלשכה לענייני מתמחים ולסוגיית ההתמחות בלבד - כולל הקשר העקיף שיש לה עדיין לבחינות ההסמכה לקבלת לקראת רישיון עריכת הדין המיוחל יביא לביטול קיומם של 'ארגוני המתמחים ולסילוק של עסקני המתמחים, המתרוצצים הלוך ושוב, שוב והלוך, בין מוסדותיה ולטעמו ולדעתו ללא ל צורך וללא מועיל.
