דברים מתרחשים לאט מכפי שניתן לצפות, אך כאשר הם קורים – זה בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שניתן היה לחשוב. ההשלכות ההרסניות של משבר האקלים ניכרות כעת היטב ותחזיות האימים של המדענים הולכות ומתגשמות – כותב אל גור, לשעבר סגן נשיא ארה"ב וחתן פרס נובל לשלום על פעילותו בתחום, במאמר בניו-יורק טיימס.
יותר הוריקנים הרסניים, יותר שריפות אימתניות, יותר קרחונים נמסים, יותר מחלות טרופיות, יותר הרס של האוקיינוסים, יותר רעב, יותר חום, יותר מדבריות, יותר בעלי חיים בסכנת הכחדה – אלו הן התוצאות הניכרות לעין. זהו המשבר בפניו ניצבת האנושות. האם אנחנו באמת חסרי אונים מולו? תשובתו של גור: לא, בא' רבתי.
הטכנולוגיה הדרושה קיימת. למשל: רוח ושמש מספקות הם מקורות האנרגיה המתחדשת הזולים ביותר בחמישית מן העולם; בעוד עשר שנים הן יהיו המקורות הזולים ביותר כמעט בכל העולם, יותר זולים מאשר הדלקים הפוסיליים הנוכחיים (נפט ופחם). השינוי מתחולל בארבע הכלכלות התורמות את הכמות הגדולה ביותר של גזי החממה:
האיחוד האירופי, ארה"ב, סין והודו. המקצוע הגדל במהירות הגבוהה ביותר בארה"ב הוא התקנת קולטים סלולריים – פי שישה מן הממוצע בחמש השנים האחרונות. המקצוע השני: טכנאי בטורבינות רוח.
מספר המכוניות החשמליות הנעות בכבישים גדל ב-450% בתוך ארבע שנים, וכמה מיצרני הרכב מעבירים את תקציבי המו"פ שלהם לתחום זה, משום שהרכב החשמלי צפוי להיות בקרוב זול מהרכב המסורתי. למעלה ממחצית האוטובוסים בעולם יהיו חשמליים בתוך חמש שנים, בעיקר בסין. 16 מדינות קבעו תאריכי יעד להפסקת הייצור של מנועי בעירה פנימית.
במבט רחב יותר – ממשיך גור – העולם נמצא בשלבים הראשונים של מהפכת קיימות, שתהיה בקנה המידה של המהפכה התעשייתית ובקצב של המהפכה הדיגיטלית. למשל: גוגל הפחיתה ב-40% את כמות החשמל הדרושה כדי לקרר את שרתי הענק שלה, באמצעות שימוש בבינה מלאכותית מתקדמת וללא שום חומרה חדשה. חלופות של קיימוּת לשיטות הייצור הנוכחיות מאומצות בידי יותר ויותר חברות. מהפכה דומה מתחוללת בחקלאות, והיא מאפשרת להתמקד בבריאותה של הקרקע ובהפיכתה לפוריה יותר.
נכון לעכשיו, הכלי הטוב ביותר לשאוב גזי חממה הוא העץ. זו הסיבה לכך שמדינות רבות משיקות תוכניות שאפתניות לנטיעת עצים. אתיופיה שתלה לאחרונה 353 מיליון עצים בתוך 12 שעות; היעד היה 200 מיליון. יש בעולם קרקע המספיקה לנטיעת 1.5-1 טריליון עצים, וטכנולוגיות חדשות מופעלות כדי לשמר את היערות הקיימים.
אבל עם כל הצעדים המבטיחים הללו, הנה האמת הקשה – מדגיש גור: בכל אלו לא יהיה כדי להפחית את פליטת גזי החממה בלא שינויי מדיניות משמעותיים. ונכון לעכשיו, אין לנו את המדיניות הדרושה, משום שליד ההגה ניצבים המנהיגים הלא-נכונים. יש להפסיק את מדיניות הסובסידיות המעודדת שימוש בדלקים פוסיליים; יש לקבוע מחיר לפליטת גזי חממה; יש צורך בחקיקה שתעודד יזמות ותכפה הפחתה מהירה יותר בפליטת הגזים. במקום כל זאת, אנו עדים לנסיגה בתחום קבלת ההחלטות.
הציבור האמריקני, בתפקידו האמיתי בתור הכוח הריבוני, מבין במהירות את אמיתות המשבר. הוא זה שחייב לפעול, במיוחד משום שהנשיא
דונלד טראמפ אינו אומר את האמת ונראה שהוא הרחק מעבר לתחומי ההיגיון, טוען גור. הדבר מחייב מתקפה עזה גם אלו מבין חברי הקונגרס, אשר קנו את הקריירות הפוליטיות שלהם בכניעה לבעלי אינטרסים המשחיתים את כדור-הארץ מתוך תאוות בצע. כדי להתמודד עם משבר האקלים, יש להתמודד תחילה עם משבר הדמוקרטיה – כדי שהציבור יוכל ליטול לידיו את השליטה בגורלו.
כפי שקורה לעיתים קרובות במהפכות פוליטיות מוצלחות, הדור הצעיר נוטל את העניינים לידיו. גרטה תונברג בת ה-15 עוררה מיליונים, כאשר הפליגה משבדיה לארה"ב כדי ליצור מודעות למשבר האקלים. בסוף השבוע שעבר (20.9.19) יצאו מאות אלפי צעירים לרחובות מסביב לעולם, בדרישה לטפל במשבר האקלים. עובדים בחברות דורשים בתקיפות ממעסיקיהם לפעול בתחום.
לדעת גור, "הגל הכחול" שהעניק לדמוקרטים אשתקד את השליטה בבית הנבחרים, הונע בחלקו מן הדאגה לכדור-הארץ. "הניו-דיל הירוק", שיזמו הסנאטור אדוארד מרקי וחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, קושר בין פתרונות אקלימיים לבין צדק חברתי, תוך יצירת מיליוני מקומות עבודות בשכר משתלם. הרעיון זוכה לתמיכה מצד מיליוני אמריקנים ומזכיר את התנועה להקפאת הנשק הגרעיני, שהובילה בשנות ה-80 את רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב לחתום על הסכמים לפיקוח על הנשק.
כל המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות שמים את האקלים במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם. רבים מהם פרסמו תוכניות מפורטות ומרשימות להתמודדות עם המשבר. 79% מהאמריקנים מאמינים שמשבר האקלים נגרם בידי בני אדם; 67% אינם מרוצים מטיפולו של טראמפ בו – שיעור גבוה יותר מכל נושא אחר. אותו שיעור מקרב הרפובליקנים הצעירים סבורים שעל מפלגתם לעשות יותר בתחום האקלים.
לדעת גור, הבחירות לנשיאות בשנה הבאה הן קריטיות לבחינת מחויבותה של ארה"ב להתמודד עם משבר האקלים, ויש לזכור שממש באותו יום בנובמבר 2020 היא תוכל לפרוש בפועל מהסכם פריז כפי שהחליט טראמפ. אסור לתת לזה לקרות, הוא טוען – והציבור האמריקני צריך להבהיר לנבחריו שהם חייבים לפעול כדי להתמודד עם המשבר.
