עושה רושם, שבנימין נתניהו מתחיל יותר ויותר להפנים, שימיו כראש ה
ממשלה הולכים ומסתיימים. אולי כאשר יהיו חלילה עוד בחירות, אולי כאשר יוגש כתב האישום נגדו, אולי בממשלת אחדות בלעדיו. בכל מקרה, נראה שתוחלת הקדנציה שלו נמדדת כעת בחודשים ולא בשנים. וכעת נדמה, כי הוא מוכן להותיר אחריו אדמה חרוכה בתחום הממשל התקין.
זה התחיל עוד לפני הבחירות, עם המינוי של מתניהו אנגלמן ל
מבקר המדינה והמינוי של
אמיר אוחנה לשר המשפטים. הראשון עושה לא מעט כדי לסרס את הביקורת, והשני עושה הרבה כדי לחתור תחת האמון הציבורי במערכת בתי המשפט. זה נמשך מיד לאחר הבחירות, כאשר נתניהו בולם בגופו כל אפשרות של הקמת ממשלה בה הוא לא יהיה חבר - גם אם המחיר הוא לגרור את המדינה לבחירות נוספות ולשיתוק של למעלה משנה.
פרק ראשון: בן-ארי
היום (26.9.19) התרחשו עוד שני אירועים נקודתיים, המלמדים עד כמה נתניהו ושלוחיו מוכנים להרחיק לכת. הראשון היה הניסיון של משרד המשפטים לבטל את תפקיד המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, לו מיועדת ליאת בן-ארי - הפרקליטה המובילה את הטיפול בתיקי נתניהו. תראו איך כל האבנים נופלות פתאום למקום:
- אוחנה ניסה למנוע את איוש המשרה, תוך שהוא נאחז במכתב עלום שם ולפיו המשרה נתפרה עבור בן-ארי.
- מנכ"ל משרד המשפטים, אמי פלמור, התנגדה בחריפות להקפאה.
- ארגון הפרקליטים עתר לבית הדין לעבודה נגד ההקפאה.
- אוחנה פיטר את פלמור בנימוק שאין לו אמון בה.
- הרשקוביץ אישר את המהלך (בגיבויו של היועץ המשפטי לממשלה) למרות שמדובר היה בתקופת בחירות.
- נציבות שירות המדינה הסכימה להפשיר את המכרז.
- אוחנה לא הצליח למנות את אופיר כהן למנכ"ל המשרד.
- אוחנה מינה את הכונסת הרשמית, סיגל יעקבי, לממלאת-מקום המנכ"ל - למרות העומס עליה עם חוק חדלות הפרעון החדש.
- שבועיים אחרי מינויה, ביקשה יעקבי לבטל את התפקיד.
- אם בן-ארי לא היה מקבלת תפקיד זה, קרוב לוודאי שהייתה עוזבת את הפרקליטות בחודש מאי הבא - פגיעה ממשית בניהול התיקים נגד נתניהו.
הבנתם? כדי לשלוח הביתה את הפרקליטה המכירה טוב מכולם את תיקי נתניהו, מוכנים שר המשפטים, נציב שירות המדינה וממלאת-מקום מנכ"ל משרד המשפטים לעשות הכל: לעכב מכרז על בסיס מכתב עלום שם, להדיח מנכ"ל של משרד ממשלתי, לבטל את המשרה הקיימת מזה תשע שנים. זה לא היה רק רמז לפרקליטים בעתיד לבל יתעסקו עם בעלי שררה; זה היה ניסיון ישיר לשבש את הטיפול בתיקי נתניהו.
פרק שני: השימוע
חלפו שעות אחדות, ונתניהו עצמו שלף שפן מהכובע: דרישה לקיים בשידור חי את השימוע בעניינו. נתניהו יודע לבטח, כי אין תקדים לדרישה כזאת וכי היא תידחה. אסור לחלוטין ליצור מצב בו הראיות וחומרי החקירה, בהם נעשה שימוש בשימוע, ייחשפו לעיני מעורבים אחרים. השימוע הוא הליך מעין-שיפוטי, ואם משפטים אינם משודרים בשידור חי - קל וחומר מה שרק דומה להם.
אבל הציניות של נתניהו גדולה עוד יותר. אחרי שהשימוע היה מועבר בשידור חי, הוא יכול היה לטעון - ומן הסתם אכן היה טוען - שהשופטים כבר משוחדים נגדו, כי הם שמעו את הראיות של המדינה. הטענה הזאת הייתה עולה ביתר שאת, אם סניגוריו היו מצליחים לשכנע את הפרקליטות לוותר על מסמך זה או אחר שהיה נדון בשימוע. אז היה נתניהו אומר: בית המשפט נחשף לחומר נגדי, שהצלחנו לשכנע שאין בו ממש. לא מאמינים? נאשמים מעלים טענות כאלו כמעט מדי יום ביומו.
ואולי שיא הציניות: לנתניהו יש עורכי דין טובים מאוד, ואני משער שהם יודעים שהבקשה הזאת תידחה על הסף. אז למה נתניהו מעלה אותה? בשביל להיכנס לעמדת הקורבן: אני רציתי שקיפות, כי אין לי מה להסתיר; היועץ המשפטי מנע אותה, כי יש לו מה להסתיר. אני רציתי שיראו הכל, כדי שלא יהיו הדלפות; היועץ המשפטי אסר זאת, כי אנשיו הם המדליפים. (ואגב, נניח בצד את העובדה שההדלפות החלו לאחר שחומרי החקירה הגיעו לסניגורים ולא כאשר היו בלעדית בידי הפרקליטות).
נתניהו מוכן שביקורת המדינה תהיה אימפוטנטית, הוא מוכן שבתי המשפט יהפכו ליעד למתקפות פוליטיות, הוא מוכן לשבש את ההליכים נגדו והוא מוכן לטשטש לחלוטין את הגבולות שאין אמת לשקר. העיקר שהוא יישאר ראש הממשלה לכמה שיותר זמן, העיקר שיום הדין שלו יידחה בכמה שיותר זמן. בכך נתניהו מוכיח שוב, שאין הוא ראוי להמשיך בתפקידו.
