באיזה קורת רוח קראתי - זה עתה את הידיעה על כך כי הסופרת הפולנייה, אולגה טורצ'וק, הינה הזוכה לפרס נובל לספרות, לשנת 2018, יחד עם הסופר והמחזאי האוסטרי, פטר הנדקה. נניח לעת עתה לפטר הנדקה, משום שבכוונתי לייחד דברים, ברשימה זו, דווקא לסופרת הפולנייה, עטורת הפרסים, אולגה טורצ'וק, שקשרה בגורל העם היהודי, עם כתיבת ופרסום ספרה המונומנטלי -
'ספרי יעקב'.
אולגה טורצ'וק, חביבה עלי, לא מעט, בזכות עיסוקה בפרק זנוח של ההיסטוריה היהודית והפולנית, כל זאת מתוך מטרה להציג - באמצעותו של פרק זנוח זה - דגם אוטופי של סובלנות ופתיחות בחברה רב תרבותית, אשר רבים רואים בכך ניסיון של התמודדות עם העבר היהודי-פולני, שהינו נושא טעון, לכשעצמו.
כמי שנחשף אל המשיחיות, בכלל ואל המשיחיות של שבתי צבי, במסגרת הדוקטורט הנוסף שכותב אני בנושא:
"ייצוגי שבתי צבי בספרות העברית החדשה בישראל בין השנים 1881-2016", בהנחייתם של פרופ' אבי אלקיים מהמחלקה למחשבת ישראל, באוניברסיטת בר-אילן ופרופ' יצחק בן מרדכי, מהמחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, נחשפתי גם אל כת הפנקיסטים.
יעקב פרנק היה מיסטיקאי ומנהיג יהודי אנטינומיסטי שהגדיר את עצמו כמשיח בפולין של המאה ה-18. פרנק סחף אחריו כת מאמינים, והוא נחשב אחד מממשיכי דרכו של שבתי צבי. הוא ייסד את כת הפרנקיסטים, ובסתיו 1759 התנצר עם קבוצה מתלמידיו. זמן קצר לאחר מכן סר חינו בעיני המלך והוא נכלא במנזר צ'נסטוחובה.
כפי שמתארת הסופרת והעיתונאית, מירי פז, הרי דמותו של המנהיג המיסטי, יעקוב פרנק וקורותיה של כת הפרנקיסטים הציתו את דמיונה. התחקיר והכתיבה ארכו שבע שנים והיו רצופי גילויים מרגשים בשבילה. כך גילתה, למשל, שהפרנקיסטים נהגו לקבור את מתיהם במערה מסוימת, קרובה לעיר הולדתו של יעקב פרנק. כעבור יותר ממאתיים שנה הסתתרו באותה מערה כעשרים יהודים בתקופת השואה.
בהשראת צירוף המקרים הזה מצאה פתרון לבעיה ספרותית שהתחבטה בה ארוכות ונוגעת לגורלה של ינטה, מן הדמויות המרכזיות בספרי יעקב. העבודה על הספר הייתה בשביל טורצ'וק - כפי שמתארת, מירי פז, תקופת לימודים אינטנסיבית. היא למדה היסטוריה של המאה השמונה עשרה, קבלה, גימטריה וגם קצת עברית. את צירוף המילים "רוח הקודש" היא מבטאת ללא שמץ מבטא זר.
מירי פז מספרת וכותבת כי: "תשואות רמות וממושכות קידמו את אולגה טוקרצ'וק בטקס הענקת הפרס. ספרי יעקב זכה גם בפרס הקוראים, בנוסף לפרס השופטים. אבל ימים ספורים אחרי הטקסים, הפרסים, החגיגות והתשואות, פרץ באינטרנט נחשול אדיר של שטנה נגד הסופרת עטורת הפרסים. עושים בה לינץ' אינטרנטי. מאיימים על חייה, מזהירים אותה כי לעולם לא תהיה בטוחה בארצה, מזמינים מתנדבים לירוק בפניה (תמורת 1,000 זלוטי!), מכנים אותה "בוגדת", "סחבה יהודיה", "זונה אוקראינית".
עוד כותבת, מירי פז, כי:"טוקרצ'וק העירה על כך שעכשיו היא מבינה מה פשרו של חרם; בני ארצה שוללים ממנה את זהותה כפולניה. מסע שטנה ארסי כזה לא זכור בתולדות פולין החדשה, הדמוקרטית. השנאה בוקעת מגרונם של פטריוטים פולנים, שאינם מוכנים להתמודד עם שאלות הנוגעות לעברה הלא מושלם של פולין. טוקרצ'וק, בראיון לטלוויזיה, ביטאה בקול צלול ובוטח את ההכרח להתמודד עם העבר הלא מושלם הזה, והתעכבה על כמה מפרקיו האפלים".
בעניין זה מעניין אצטט דברים שמביאה פז, בשמה של אולגה טורצ'וק, באלה המילים: "המצאנו את ההיסטוריה של פולין כארץ סובלנית, פתוחה, כארץ שלא הוכתמה במאום ביחסה אל המיעוטים", אמרה בתחילת הראיון, "אך מתברר כי עשינו דברים מחרידים כקולוניאליסטים, כרוב לאומי שדיכא את המיעוט, כבעלי עבדים או רוצחי יהודים...". איש לא ניסח את הדברים בישירות כזאת. טורצ'וק אמרה זאת בהזדמנויות שונות בעבר, בעיקר במפגשים עם קוראים. "אני לא זוכרת שמישהו עזב את האולם בגלל זה", היא מציינת".
ספרה של טורצ'וק - ספרי יעקב', המחזיק בחובו כ-1000 עמודים, תורגם לעברית, בתרגומה של מרים בורנשטיין ואמור היה לצאת לאור, בהוצאת 'כרמל', זה מכבר. כפי שמסר לי ישראל כרמל, המו"ל שלי ובעל הוצאת הספרים 'כרמל', מצוי תרגום הספר, בעריכתם של שני פרופסורים המומחים לתקופה הפנקיסטית ולענייני משיחיות ואמור לצאת ולראות אור, במרוצת החודשים נובמבר-דצמבר 2019.
כולי סקרנות וצפייה דרוכה לקראת קריאת ספר זה, שאני מצפה להוצאתו לאור, מזה שנים. תרגום הספר 'ספרי יעקב' יעשיר את הספרייה, הנוגעת בענייני משיחיות יהודית, בכלל, משיחיות יהודית, בזיקה לפולין ויש שיגדירו הדברים בגדר של זיקה של משיחיות שקר, שאחת נולדה בטורקיה והשנייה נולדה בפולין.
