מפלצת הברקזיט מרחפת מזה חודשים מעל נמל רוטרדם, הנמל העסוק ביותר באירופה, בו עוברים מדי שנה 40 טון של סחר עם בריטניה. המפלצת היא הקמיע של מאמצי ממשלת הולנד להתכונן לקראת הברקזיט, כולל הכשרת מגרשי חניה ענקיים למשאיות, שכירת מאות עובדים וחיוב חברות לרשום את מטעניהן. זוהי דוגמה מובהקת להשפעות הברקזיט על היבשת והסבר לכך שהיחסים בינה לבין בריטניה יישארו הדוקים, אומר אקונומיסט.
ההולנדים הם באופן מסורתי בין בעלי בריתם הקרובים ביותר של הבריטים באירופה, ועמדתם בנושא הברקזיט הייתה מתונה. אבל התקוות לפרישה ידידותית נמוגו. ב-2016 קידם ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, בהתלהבות את תרזה מיי; השנה הוא השווה אותה לאביר במערכון של מונטי פייטון, הטוען שאובדן גפיו הוא "רק שריטה". היחס שלו לבוריס ג'ונסון אינו שונה.
האיחוד האירופי כועס על בריטניה. הברקזיט נגרר וצרך יותר מדי זמן ומשאבים על חשבון נושאים אחרים. רוטה ונשיא צרפת,
עמנואל מקרון, דרשו שבריטניה תקבל דחייה קצרה בלבד ואחרונה. מנהיגים אחרים הובילו לדחייה עד 31 בינואר 2020. אבל הסבלנות ברחבי האיחוד הולכת ואוזלת. הדעה הרווחת היא, שלא משנה איזה ברקזיט יהיה – העיקר לגמור עם זה. האירופים מקווים שהבחירות בבריטניה בחודש הבא ייצרו בהירות וחוששים מפני עוד פרלמנט מפולג, או ממשאל עם נוסף שלא יוביל לתוצאה חד-משמעית.
לכאורה, ניתן לחשוב שהאיחוד רוצה להחליש את קשריו עם בריטניה; למעשה, ההפך הוא הנכון – טוען אקונומיסט. הקשרים הבסיסיים נרחבים בהרבה מאשר הבלגן הפוליטי הנוכחי. הולנד היא דוגמה טובה. אותם פקידים המקטרים על בריטניה, גם מתגעגעים לתמיכתה במדינות צפון אירופה. למשק ההולנדי יש קשרים הדוקים עם המשק הבריטי, וכמויות גדולות של סחורות עוברות בשני הכיוונים בים הצפוני. למרות שהולנד יוצאת נשכרת מכך שחברות עוברות מלונדון לאמסטרדם ורוטרדם, מנהיגיה חוששים מהתחרות שתוכל להציב בריטניה כשתשתחרר מכללי האיחוד. חשש נוסף הוא מהתרחקותה של אחת המדינות האירופיות היחידות היכולות להוות משקל נגד לארה"ב של
דונלד טראמפ ולסין.
כל אלו מובילים את אקונומיסט לארבע מסקנות. האחת: עם כל התסכול, לא סביר שהאיחוד או אחד ממנהיגיו ירצו להיות אחראים לברקזיט ללא הסכם; האיחוד יחרוק שיניים ויעניק דחייה רביעית כדי למנוע זאת. השנייה: במו"מ העתידי עם בריטניה, יעשה האיחוד כל שביכולתו כדי לשמור על קשרים הדוקים איתה, במיוחד בתחום הביטחון, ויתאמץ מאוד כדי למנוע פערים גדולים מדי בין האסדרה ביבשת ובבריטניה. השלישית: הצדדים עשויים להתקרב עוד יותר אם טראמפ ייבחר שוב. ורביעית: דלתו של האיחוד לעולם לא תיסגר בפני בריטניה אם תשנה את דעתה לגבי הברקזיט.
כל העקרונות הללו מובילים למסקנה בלתי נמנעת: המומנטום הנוכחי לא יוביל בהכרח להתרחקות, ואולי אפילו ההפך הוא הנכון. בריטניה והיבשת עשויות למצוא את עצמן בעתיד קרובות יותר, בצורה זו או אחרת, מכפי שנדמה כיום. וחשוב להדגיש, מציין אקונומיסט, שזה לא אומר שהברקזיט הוא רעיון טוב. כל הסיבות הפוליטיות, הביטחוניות והכלכליות שידחפו את בריטניה והיבשת ליחסים קרובים, תומכות בכך שבריטניה כלל לא תפרוש. משני צידי התעלה יש מי שחולמים על פתרון פשוט, ניתוק חד ומהיר של הקשרים, ושאחריו כל צד הולך לדרכו. אבל המציאות מעולם לא הייתה כה פשוטה והיא לא תהיה כזו.
