האסון התרחש כאמור ביום שלישי 19 בינואר 1965 היה זה יום חורפי גשום וסוער ברחבי הארץ, בעיקר באזור הדרום, כבישים ראשיים בדרום נסגרו לתנועה בשל שיטפונות והצפות. ישובים בדרום נותקו לשעות רבות. הגשמים החלו עוד כמה ימים לפני כן, הנחלים באזור געשו וגאו ועלו על גדותיהם.
באותו יום, אסתר ויצמן, ילדה בת 9 עברה בשכונת גליקסון בקריית גת, בקרבת נחל נועם (נקרא אז בפי כל לכיש), העובר בתוך שכונת גליקסון בקריית גת בקרבת בתי תושבים.
בעת שעברה ליד גדת הנחל נסחפה ונפלה לתוך הנחל (הואדי). יוסף איפרגן בן 27 שעבד כשומר על המבנים החדשים שנבנו באותה עת בשכונה, הבחין כיצד הילדה נסחפת ונופלת לנחל. הוא לא היסס, חש לעזרתה של הילדה, תפס מוט ברזל וניסה להושיט אותו לילדה שהחלה להיסחף עם זרם המים האדיר. תוך ניסיונותיו לסייע לילדה התקרב עוד ועוד לשפת הנחל ומעד החליק גם הוא לתוך הנחל הגועש.
שני צעירים שעברו ליד הנחל ושמעו את זעקותיו מיהרו למקום והבחינו בשומר ובילדה בת ה-9 הנסחפים במים אחד מהצעירים אדמונד דיין בן 20, חייל בחיל-הים שהיה בחופשה הסיר את שעונו, הפקידו בידי צעיר אחר שעמד לידו וקפץ ישר למים הגואים בניסיון לחלץ את הטובעים, אולם זרם המים האדיר סחף גם אותו. וכך כנראה תוך דקות מעטות מצאו שלושתם את מותם.
המקרה המזעזע אירע סמוך לשעה 4 אחר-הצהריים. למקום הוזעקה המשטרה. תוך זמן קצר הגיעו למקום האסון כוח שוטרים בפיקודו של מפקח ניסים סיטון בליווי כבאי אש. הם סרקו את הנחל ותוך שהם קשורים בחבלים נכנסו לנחל בניסיון לאתר את השלושה. הגשמים שירדו באותן שעות ברצף הקשו על ניסיונות החילוץ. בסביבות השעה 5:30 לערך הוזעק למקום מסוק של חיל האוור שסרק את הנחל אולם החיפושים לא העלו דבר, ועם רדת החשכה צומצמו החיפושים.
דבר האסון החל להתפשט בקריית גת, קרובי הנעדרים המודאגים החלו מתאספים בתחנת משטרת קריית גת, חלקם פרצו בבכי ובזעקות שבר, בהבינם כי הסיכויים למצא את יקיריהם בחיים קלושים. אמה של אסתר ויצמן הילדה הנעדרת ניסתה להזעיק את בעלה שהיה באותה עת בשירות מילואים.
רעייתו של השומר יוסף איפרגן עליזה בת 20, בהריון ואם לשלושה ילדים בגילאי שנה-שלוש שנים, הייתה שרויה בהלם. הוריו של אדמונד (מחלוף) דיין ושאר בני המשפחה הסתגרו בביתם. אדמונד הבכור היה המשענת של המשפחה שמצבה הכלכלי היה לא קל וסייע לפרנסת המשפחה. הוא קיבל חופשה מיוחדת מהצבא כדי לתמוך בהוריו ובמשפחתו.