עם סיום תקופת החגים ותחילתו של שעון החורף, אני יושב לעצמי וחושב על כמה הצעות שאפשר להציע למי שמקבל כאן החלטות במדינה הזאת. בהנחה שמישהו יודע מי באמת מקבל כאן את ההחלטות. הצעות שאולי ישפרו ולו במעט את מצבינו. וכמו כל דבר בצבא שסופרים בשלוש, גם כאן אני מציע שלוש הצעות. הצעה ראשונה. אם יש הסתגלות לשנת הלימודים שנמשכת חודש שלם, למה לא להחיל על בתי הספר גם הסתגלות לחופש הגדול?
מדי שנה עם פתיחת שנת הלימודים, בתי הספר והגנים דואגים לשלום ילדינו הנכנסים לשערי הגן או בית הספר. אפשר להבין את הטענה כשמדובר בגן ראשון או בית ספר ראשון, אבל איך מסבירים את זה כשמדובר על גן ממשיך או יותר מזה - כיתה ממשיכה. ילד בכיתה ד' או ה' כבר מכיר את בית הספר כמה שנים, למה הוא בדיוק צריך הסתגלות? למה הורים צריכים לקחת לעצמם עוד שבועיים של חופש מהעבודה כדי למצוא הסדר לילד שאומנם התחיל כבר את בית הספר, אבל הוא נסגר בעשר? אז אם יש הסתגלות לבית הספר ולגן, למה שלא תהיה הסתגלות גם לחופשה? בשבוע הראשון לחודש יולי הילדים ילמדו רק עד שתיים. בשבוע השני עד אחת, וכך הלאה. אז נישאר עם חודש אוגוסט ואיתו בית הספר של החופש הגדול. הסתגלות שווה לכולם.
מורים שבפניהם העליתי את ההצעה טענו מנגד, שיש חודש כזה של הסתגלות. מדובר בחודש יוני. חודש שלם של היערכות לקראת מסיבת הסיום והניסיון ללמוד בלי ספרים שכבר הוחזרו לפני שבועיים. יש הטוענים שההסתגלות לחופש הגדול מתחילה מיד לאחר החזרה ללימודים מחופשת הפסח, אבל בואו לא נהיה קטנוניים. ארגוני המורים לא יאהבו את הרעיון אבל מצד שני, מה שבאמת חשוב להם זה הילדים שלנו אז אפשר לנסות לא?
החלטה מוזרה
ההצעה השנייה באה דווקא לטובת ציבור המורים. לטובתם, כי קודם כל למי יש אומץ להתמודד איתם אחרי ההצעה הקודמת. יומיים שביתה ואני מוכן לחתום איתם על כל הסכם שירצו, גם אם הוא מצמיד להם את השכר למטבע הביטקוין. מה גם שכדי לקבל חודש של הסתגלות בחודש יולי צריך לשלם משהו ואני מוכן לשלם את המחיר (תרתי משמע).
הצעה אומרת כך. יש את החג המוזר הזה שנקרא אסרו חג. ובכן מקורותיו הם עתיקים ומלאים קדושה. ומאז עברו מספיק מים בירדן (מה שלא כל כך ניתן לומר על חורף האחרון), וחוץ מיום חופש רק לציבור המורים והגננות, איש לא באמת מבין מה עושים עם היום הזה. מצד שני אם זה עובד אז למה לא? סוכות הוא חג של שמונה ימים, ובפסח יש לנו שבעה ימי חג. אז למה חנוכה לא? חנוכה הוא חג של שמונה ימים. ובנר ראשון של חנוכה עוד איכשהו עובדים איזה שעתיים, אבל למה לא מוסיפים עוד יום אחד אחרי חג החנוכה שיקרא לפי הצעתו של
מאיר שלו "אסרו פך השמן"? אם כבר חופשות לא ברורות אז למה לא אסרו פך?
ההצעה האחרונה נוגעת לשעון החוף והקיץ. אני לא מדבר על ההחלטה המוזרה להחליף את השעה קדימה או אחורה דווקא בשתיים בלילה, כאילו שמישהו באמת מגיע לשעה הזאת כדי להזיז את השעון בבית. ומה עם השאלה הכל כך קשה - האם הטלפון הנייד עובר לשעון החדש לבד, או שאני הולך להתעורר מוקדם מידיי או חלילה מאוחר מידי כדי לגלות מה קרה בזמן שישנתי? אני מתכוון למשהו אחר וחדשני בתחום השעון קיץ והחוף. מדכא אותי לגלות בקיץ שהיום מחשיך רק אחרי שמונה בערב. גם כשומר שבת אני מגלה שההכנות לשבת מסתיימות כבר בחמש או שש בערב ואין צורך להגיע לשבע וחצי בערב. במוצאי שבת למשל, זו לא חוויה מרנינה לחזור מתפילת הערבית קרוב לשעה תשע בערב, בדיוק לשינה. וכשמגיעים לחורף. מי בדיוק מסכים לקבל שבת בארבע בצהריים ולהוציא את השבת קצת אחרי ארוחת הצהריים? מה בדיוק נשאר מהשבת אחרי ניכוי זמני שינה תפילה וארוחה?
הנה לכם רעיון אחר. בואו נאזן את עצמנו. בואו נחיל את שעון החוף בקיץ ואת שעון הקיץ בחורף. הסתבכתם? תחשבו רגע. מה שאני מציע בלהחיל שעון החורף בקיץ זה אומר שמש שתשקע בשבע בערב, זה אומר שבת שנכנסת בשש ורבע וזה אומר שבת שיוצאת בשבע ורבע. לא מאוחר מידיי, ולא פחות חוסך למשק מסתם שעון קיץ. ובחורף. למה לא להחיל שעון קיץ בחורף. נזיז את השעון שעה קדימה ולא נחזור מהעבודה בחושך. נכניס שבת בחמש וחצי בערב ונוציא אותה בשש וחצי בערב. זה כנראה יחסוך למשק מעט ולא יזיק לאף אחד.
