האיום האירני הולך מתגבר ככל שהעולם, כולל ארה"ב, מתגלה באוזלת ידו. סנקציות כלכליות לא מכריעות דיקטטורות. הן לא הכריעו את קובה ולא את צפון-קוריאה והן לא יכריעו את אירן. אם לאחר מתקפת הטילים על סעודיה ופגיעה ב-5% מתפוקת הנפט העולמית ארה"ב לא שיגרה מטח טילים לחיסול הצי האירני במפרץ הפרסי והרס מחצית בתי הזיקוק בעבדאן, יכלו האירנים להסיק שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולא תהיה תגובה של ממש. התוקפנות האירנית הולכת וגוברת ככל שהעולם לא פועל נגדם, מה שמזכיר אחת לאחת את היחס אל התוקפנות של גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה.
במצב עניינים זה ישראל תצטרך להתמודד לבדה עם האיום האירני בין אם יבוא ישירות מאירן ובין אם יבוא דרך לבנון, עירק או תימן. לא שמענו מממשלת ישראל מה תהיה התשובה למתקפה כזו. התגובה היחידה והנכונה הושמעה בעבר על-ידי
אביגדור ליברמן כאשר הבהיר כי תקיפה על תל אביב תענה בתקיפה על טהרן. יש לקוות כי האמירה הייתה הצהרת כוונות ולא תוכנית אופרטיבית מדויקת של עין תחת עין ושן תחת שן משום שהתגובה שלנו צריכה לשרת מטרות אסטרטגיות נגד אירן. קרוב לוודאי, ירי של טיל על אוכלוסייה שקטה בטהרן השבויה בידי שלטון דיקטטורי קיצוני לא ישרת מטרה זו. מה שגם חשוב באמירה זו של ליברמן, שלא משנה מהיכן יגיע הטיל האירני, בכל מקרה נבוא חשבון עם אירן. נזכור שיש לנו עוד חשבון פתוח עם אירן בגין מעורבותה בפיצוץ השגרירות ובפיצוץ בניין הקהילה היהודית בארגנטינה.
מה צריכה להיות הפגיעה האסטרטגית באירן אם נותקף? חילופי מהלומות שבסופם נראה למי כאב יותר איננה מטרה אסטרטגית אלא טפשות במקרה הטוב וטעות אסטרטגית במקרה הרע משום שנפגע בעם האירני ונפתח חשבון דמים לתקופה ארוכה. המטרה צריכה להיות פגיעה בשלטון האירני, תוך שאנו מבצעים הפרד ומשול בין השלטון לבין העם. את הדרך לעשות זאת ניתן ללמוד מתוך בחינת המצב שהיה באירופה ערב מלחמת העולם השנייה, מה היה כוחו של השלטון הנאצי ומה היה ממוטט אותו אם היה נפגע. חשיבה דומה צריכה להיעשות כאן. למצב הנוכחי באירן יתרון שחלק גדול של האוכלוסייה מתנגד לשלטון ורק מפאת הדיכוי איננו יכול להתמרד. מכאן שפעולה נכונה שלנו יכולה לעודד את המהפכה מבפנים. תקיפה אירנית עלינו תסיר מאתנו מגבלות שאנו מקבלים על עצמנו כרגע.
מה באשר לשליחי אירן שאולי יהיו מעורבים בירי, למשל הלבנונים? אין ספק שבמקביל יהיה צורך מבצעי לטפל גם בהם. עם טילים בלבנון בכמות העולה על מאה אלף, חלקם מדויקים, הנזק שיגרם לנו באב"דות, בנפש וברכוש יהיה משמעותי. השאלה היא, האם התשובה לכך היא רק החלפת מהלומות כדי לראות למי נגרם יותר נזק או מן הראוי שנצא ממלחמה כזו עם הישג אסטרטגי גם בגזרה הלבנונית? אם המלחמה תסתיים רק בהחלפת מהלומות, המכה המורלית לנו תהייה נוראה, גדולה יותר מזו שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
לעומת זאת הישג אסטרטגי משמעותי גם בגזרה האירנית וגם בגזרה הלבנונית ישנה את המצב מן הקצה. נזכור כי במלחמת השחרור מספר ההרוגים היה כאחוז אחד מהציבור היהודי (במונחים של היום מדובר כאילו בלמעלה משישים אלף הרוגים) והמורל היה גבוה בגלל ההישג האסטרטגי המשמעותי ביותר שהושג אז. אם כן מה יכול להיות הישג אסטרטגי במלחמה עם לבנון? אנחנו עדיין במלחמה מתמשכת על עצמאותנו ונלמד מבן-גוריון שאמר שאת הגבולות יעצב צה"ל. ההישג המבוקש בגזרה הלבנונית הוא שחרור נחלת אשר ודן, קרי צפון הגליל (דרום לבנון) וסיפוח השטח. לכך דרושות הכנות דיפלומטיות וצבאיות כמו לכל מבצע.
רק שיפור מצבנו האסטרטגי בגזרה האירנית ובגזרה הלבנונית בסיום המלחמה יוכל לפצות במידה הראויה על מחיר הקורבנות והנזקים החומריים שיגרמו לנו האירנים ישירות ודרך שליחים.
