אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בן הגליל אנוכי, מן הגליל באתי ואליו אני שב. שם נטועים שורשיי המשפחתיים והרעיוניים, שם גדלתי, שם חונכתי, שם עוצבה דמותי ושם אני חי עם משפחתי כיום. סבי הרב כמוס סופר היה הרב של הקהילה היהודית בעיר זאוויה שבצפון-מערב לוב. הרב סופר, זכר צדיק לברכה, עלה ארצה והקים עם קהילתו את המושב עלמה בצפון הגליל העליון. כשהוקם בית הכנסת במושב, לקחו אנשי המושב אבן מהכפר היהודי הקדום עלמא. על האבן, שכנראה הייתה חלק ממשקוף הפתח המרכזי והונחה מעל ארון הקודש, היה כיתוב בעברית ובארמית: יהי שלום על המקום הזה ועל כל מקומות עמו ישראל. אני מתפלל ביום הזה: יהי שלום גם על המקום הזה, שבו נמצאים שליחיו ונציגיו של העם היהודי ששב לארצו.
במעמד חגיגי זה חסרים עימי אנשים יקרים לליבי, שהייתי נותן הכל על-מנת שיהיו כאן עימי בשמחתי זאת. הראשון שבהם הוא אבי, בן-ציון סופר, אשר גדל במושב עלמה, והיה למורה ומנהל בית ספר. בתחילת שנות השבעים החל אבא בפעילותו הציבורית, עד שבשנת 1983 נבחר לראשות המועצה האזורית מרום הגליל ובשנת 1986 נבחר לנציג המושבים בלשכת המפד"ל.
אבא ז"ל היה אמור לעבור מהמנהיגות המקומית אל העשייה הפוליטית הארצית כחלק מרשימת המפלגה הדתית-לאומית המפד"ל, אך בתאריך כ"ה אדר תשמ"ז נהרג אבי בתאונת דרכים והותיר אחריו את אימי רחל ושישה ילדים. עמידתי כאן במקום הזה היא התגשמות חלומו הפוליטי של אבי, וסגירת מעגל אישית ומקצועית.
אמי ז"ל, רחל לבית לוזון, גידלה אותנו במסירות ובאהבה, וחינכה אותנו לצד עבודתה החינוכית במושב ובאזור כולו. היא עשתה זאת בדרכה המיוחדת לה מאוד, האמינה בכל ילד וילד ובניגון המיוחד שלו. גם היא, כמו אבי ז"ל, חסרה לי מאוד במעמד מרגש זה.
לאחר תקופת לימודיי במוסדות הציונות הדתית התגייסתי לצה"ל, וזכיתי לתקופת שירות ממושכת ומשמעותית כלוחם וכמפקד. רעיי לנשק, פקודיי ומפקדיי, אשר נפלו בהגנה על העם והארץ חסרים לי עד מאוד בכל יום, ובעיקר היום. בעיקר אני מבקש לשוב ולהזכיר כאן את זכרו של סגן מיכאל מיקי דדוש - אנחנו שנינו מאותו הכפר. מיקי נפל בקרב בשכם, שבו גם אני נלחמתי ונפצעתי, בסמיכות לקבר יוסף בתאריך י"ג תשרי תשנ"ז. הוא חסר לי בכל יום ובעיקר היום. אני מקווה שעשייתי בבית הזה תכבד את מורשתם ואת זכרם.
לכן, במעמד זה אני מבקש לשרטט את הדברים היקרים לליבי, שאני מבקש לעשות למענם ולקדם בפעילותי הפרלמנטרית. ראשית ומעל במה זו, אני פונה אליכם אחיי ורעיי בני ובנות הציונות הדתית, בתקופה האחרונה אנחנו חווים משבר פוליטי בתנועה הדתית-לאומית כולה. ישנם אפילו קולות המדברים על התפרקות התנועה מנכסיה. הקולות הללו קוראים לנו, להנהגה הפוליטית, להתנער ביתר שאת מן המחלוקות הפנימיות ולעסוק במשותף ובמאחד.
לצד מעורבותה ומאבקה של הציונות הדתית על הזהות היהודית של המדינה וחיזוקה של ההתיישבות, ידעה הציונות הדתית להוות גשר ולהוביל משימות לאומיות בנחישות, בתחושת שייכות, בגאוות יחידה ובהצנע לכת. כך היה עם מפעל ההתיישבות בנגב ובגליל בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, דרך הקמת מפעל ההתנדבות של השירות הלאומי, הקמתו של גוש אמונים, המכינות הקדם-צבאיות, הגרעינים התורניים, פעילות תנועות הנוער, החמ"ד ועוד.
חיוניותה של התנועה התאפשרה תודות לרוח הגדולה ולחיבור לתורת ישראל, החיבור הזה שמחיה ומזין את
עולם התורה, הישיבות והאולפנות, ישיבות ההסדר והמדרשות, רבני הערים, היישובים והקהילות. תפקידה של התנועה הפוליטית, בין אם הייתה זו המפד"ל, האיחוד הלאומי או
הבית היהודי, היה לדאוג לקמחה של תורה. בדיוק אותו מעיין נובע, התורה הקדושה, הוא זה שמחיה ומניע אותי לפעול בסוגיות לאומיות נוספות.
ראשית, אני מבקש לחזק את ההתיישבות בגליל. הפייטן רבי יצחק סונה שר: "אל גליל, אל גליל, אשרייך ארץ הגליל, כמהה נפשי לך הגליל, אל גדולייך צדיקים, אל קדושייך תמימים". כשאני חושב על הגליל נפשי כמהה לא רק לצדיקים ולקדושים שנפטרו מן העולם, אלא אל כל אותם אלו הקמים לעמל יומם, חיים ופועלים בצפון הארץ בתחומי העשייה השונים. אני מבקש לחזק ולסייע בפיתוחו הכלכלי של הגליל, לעודד יזמות עסקית ולתמוך בה, כדי שעוד רבים וטובים יחליטו להישאר בגליל או יבואו לגור בגליל, יקימו בו את ביתם ויחד איתנו יעצבו את העתיד של צפון הארץ. ראוי שכנסת ישראל תסייע להם בהגשמת החזון הציוני.
אני מאמין שפיתוח כלכלי והבאת מנועי צמיחה לגליל הם המפתח להתפתחויות נוספות בבריאות, ברווחה, בחינוך, בתרבות, בחקלאות ועוד. יש לקדם זאת במרחב מטרופוליני כזה שישרת ויאפשר בעיקר צמיחה ומקומות תעסוקה לכלל הצפון. אני מתכוון להתמודד עם האתגרים הניצבים בפנינו בחברה הערבית בצורה אמיתית, ולא כפי שבאה לידי ביטוי לאחרונה על-ידי נציגיה בכנסת. אני מתכוון לפעול לחיזוק השותפות וברית הדמים עם אחינו לנשק בני העדה הדרוזית. אני מתכוון לפעול לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל, ולעשות כמיטב יכולתי להפסיק את ההגירה השלילית של צעירים למרכז, ולהעניק חיזוקים ותמריצים כלכליים לזוגות צעירים ולסטודנטים.
שנית, אני מבקש לתמוך בחיילי צה"ל ולסייע להם. לפני 23 שנים עמדתי בבית הנשיא
עזר ויצמן ונתבקשתי לדבר כנציגם של פצועי צה"ל. מולי ישבו עשרות פצועים ובני משפחותיהם. בין היתר אמרתי אז, כי האנשים היושבים כאן לפנינו הם העדות החיה לחוזקו וחוסנו של העם. לכן עלינו לפעול למען נכי צה"ל ולוחמיו, משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה. אני מאמין שכחברה לוחמת וכעם שנלחם על קיומו, לצד טיפוחם של ערכים שונים עלינו להוקיר ולהעלות על נס את אלה שנותנים את היקר מכול למימוש זכותנו על הארץ הזאת. עלינו לבכר אותם על פני האחרים, לסייע להם בשליחותם ולחזק את רוח ההתנדבות בישראל.
לכן אני מבקש להמשיך לפעול למען זכויותיהם של משפחת השכול במעגלים רחבים יותר מהמעגלים המוכרים לנו, כגון: אחים שכולים ובנות זוגם של לוחמים שנפלו בקרב. כמו-כן, מדינת ישראל צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להביא לקבר ישראל את חייליה שנפלו מעבר לקווי האויב. כמי שלחם ופיקד, אני מבקש להרים את קרנם של הלוחמים בסדיר ובמילואים, ולסייע להם בכל אשר אוכל בעשייתי הפרלמנטרית. בכוונתי לסייע, להוקיר ולעזור בכל כוחי לאותם גיבורים שאומנם חזרו מהקרב שלמים בגופם, אך מראות המלחמה ורשמיה פצעו את נפשם ומותירים אותם להתמודדות יום-יומית. כמו-כן, אני מבקש לסייע לנפגעי פעולות האיבה. כמדינה וכחברה המתמודדת עם פיגועי טרור מאז ראשית הציונות, עלינו לעשות יותר על-מנת להקל על המשפחות השכולות ועל נפגעי פעולות האיבה.
לבסוף, אני מבקש לחזק את הקשר עם אחינו, עם התפוצות, ולעודד את העלייה ארצה. כל עוד יהודים רבים בחרו לקבוע את חייהם מחוץ לגבולות ישראל וכל עוד יהודים שואפים לעלות לישראל, המשימה עדיין לא תמה.
אדוני היושב-ראש, בימים אלו מדינת ישראל נכנסת לעשור השמיני של חייה. אין היא עוד מדינה צעירה הנאבקת בצעדיה הראשונים, ואין היא יכולה לנוח על זרי הדפנה של עשייתה המבורכת בשבעת העשורים האחרונים. אני מאמין שהחברה במדינת ישראל שואלת את עצמה וצריכה לשאול ביתר שאת לאן מועדות פניה - האם היא נוהגת כנער מתבגר, הפורק כל עול ומפקפק בסמכות הדורות שקדמו לו, או שמא היא צופה פני עתיד ונוהגת באחריות לאומית, ומחזקת יותר את ייחודה כדמוקרטית בעלת זהות יהודית?
במאמרו "ארץ ישראל" כתב הרב מאיר יהודה גץ, שהיה רב הכותל ודמות חינוכית משמעותית בחיי משפחתי, כך: "האם נסתפק בכך שיש לה" - לארץ ישראל - "חזות יפה ונקייה, בניינים נהדרים, חורשות נאות וכבישים סלולים? - - - לא ולא. עלינו לשאוף שגם התוכן הפנימי שלה, והוא עם ישראל היושב עליה, יהיה נאה ומשובח ופרי הילולים של תרבות ישראל סבא, ללא חיקוי של אומות העולם, אלא שעם ישראל יהיה אור לגויים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, וזה לא דמיון". אני מאמין שחובתנו להמשיך ולהגשים את חלום הדורות ולהצליח להקים כאן חברת מופת שתהיה אור לגויים.
לסיום, אני מבקש להודות ביום הזה לכל אותם אלו שליוו אותי בעשייתי ולבקש את סליחתם על היעדרותי מן הבית: לאשתי היקרה, עדינה, לילדיי המקסימים בן-ציון, הדר, רות, אפרת, רחל, רוני ומשה הקטן, שהוא בטח לא מבין. לכולם התודה ולכולם הברכה. אני מברך את כולנו, כפי שהתברכו עם ישראל בחנוכת המשכן במדבר, על-ידי משה רבנו: "ויהי נֹעם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". אמן.
