השנאה העצמית בקרב היהודים היא תופעה מוכרת בהיסטוריה היהודית מזה דורות רבים. תופעה זו קיימת הייתה בעיקר בקרב חלק מהמשכילים ומהאינטליגנציה באקדמיה, בתרבות ובקרב אנשי הרוח. אנשים אלה שרצו להיות עם ככל העמים, ראו ביהדות את מקור הרוע בעולם. אנשים אלה הפכו ליהודים אנטישמים, סוג של מחלה תורשתית.
שלושה אישים מוכרים נתנו לתופעה זו ביטוי בספריהם. תיאודור לסינג בסיפרו "השנאה העצמית היהודית". יהודה פינסקר בסיפרו "אוטומנסיפציה", וברל כצנלסון שכתב "היש בעמים עם אשר מבניו הגיעו לידי סילוף שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות"!
תופעת השנאה העצמית קיימת בישראל העצמאית
זו קבוצה מאוד מסוימת של אנשי אקדמיה, תקשורת ורוח המזוהים כאנשי השמאל הקיצוני והדוגמטי, המנהלת מסע שנאה והסתה פרועה נגד המדינה וממשלתה. הם חותרים וחולמים לחולל מהפכה "לשינוי המשטר" בנוסח תחריר עממי ישראלי, להשלטת השמאל הקיצוני על המדינה. לקבוצה זו, שרואה את עצמה כאליטה אריסטוקרטית, יש מעטפת תומכת בתקשורת שנותנת להם את המיקרופונים להשמעת ביקורת בלתי פוסקת, כלפי כל הדוברים והנבחרים של כל הממסדים הממשלתיים והביטחוניים השנואים עליהם.
לאנשי קבוצה זו יש אובססיה חולנית טוטאלית של מטרה "אידיאולוגית" אחת ויחידה - להפיל את ממשלת הימין, כביכול "למען השלום" ו"למען הדמוקרטיה". מטרה שלמענה הם מוכנים להקריב כל אינטרס לאומי ציוני וסוד ביטחוני. סיסמת הדגל שלהם היא: "סכנה לדמוקרטיה" - פזמון הפחדה קבוע של השמאל הידוע בכל אירוע, סיסמה נוספת היא: "הדמוקרטיה קורסת צריך להחליף הכנסת" באנשיהם.
רובם של אותם אנשי הרוח, האקדמיה וסתם פעילים אחרים, המשתייכים למחנה השלום של השמאל הדוגמטי, "עומדים איתן" בשתי רגליהם על העננים. אנשים אלה הרואים את עצמם כאינטלקטואלים, וסופר חכמים בעיני עצמם, אינם מסוגלים להבין את המובן מאליו. בגלל אמונתם בנוסחאות אידיאולוגיות שחלפו. הם איבדו את היכולת להבין את המציאות והמנטליות של סביבתנו האיסלאמית. כל מה שנותר להם הוא להאשים את כולם פרט לכישלון של עצמם.
חלק מאותם הפעילים של השמאל הקיצוני, מפיצים עצומות ומסמכים שבהם הם קוראים להפרת חוקי המדינה, לסירוב להטיס מטוסי חיל-האוויר ל"משימות פוליטיות" לדעתם. הם טוענים שישראל הוקמה בחטא וקיומה הוא פשע קולוניאליסטי. הם נגד גדר הביטחון. נגד חוק השבות. נגד יהוד הגליל והנגב.
להלן אוסף ציטטות מדעותיהם של אנשי שמאל קיצוני ששונאים את עצמם ואת כל סביבתם הישראלית והיהודית:
אברום בורג
לאחר שניפלט מכל תפקידיו הציבוריים מהכנסת, מהסוכנות וממפלגת העבודה, הפך לאנרכיסט שמפרסם מאמרי הסתה ושנאה נגד ישראל בעיתונות העולמית. מאמרים של שקרים וסילופים אנטי ישראלים המתארים את ישראל כמפלצת גזענית. הוא גם הציע להקים את מדינת "ישראפלשתין", לבטל את חוק השבות ואפילו לא מתנגד שח"כ
חנין זועבי תהיה לראש הממשלה. הוא איבד שליטה על עצמו.
רני בלייר
יו"ר איגוד התסריטאים והבימאים לשעבר שהצטרף בזמנו למפלגתו של
אלדד יניב, "השמאל הלאומי". אלה מקצת מדעותיו הקיצוניות של "דמות תרבותית" זו שהכריז שרצונו להיות "שר התרבות" לאחר ניצחון המהפיכה. דבריו נאמרו בראיונות במוסף הארץ 10.2.12, ובמאמר שלו שפורסם במעריב 22.8.11 "שקט מפגינים", ובמוסף מעריב 1.8.11 "הקרב על התסריט".
הוא מאשים את ממשלת ישראל, "צמאת דם וששה אלי מלחמה". הוא מאשים את ישראל בהבערת השטח כדי למנוע מדינה פלשתינית. הוא מאשים את "מזבח ביטחון ישראל" בחיסול המחאה החברתית. הוא מכנה את ממשלת ישראל "בריוני הקבינט הישראלי". הוא רואה בפלשתינים אחים "אחינו הפלשתינים". הוא מודה: "הייתי שמאלני רדיקלי ששנא המון דברים".
הסופר "איש הרוח" מעיתון הארץ - ספי רכלבסקי
רוב מאמריו ב
עיתון הארץ, ספוגים בדעות ובביטויים קיצוניים, חלקם ארסיים, נגד כל בעלי התפקידים מקרב אנשי הביטחון, הימין והדת. הוא האיש שארגן את העצומה שקראה לטייסים להפר פקודה להפציץ באירן. השווה בזמנו את חוקי הנישואים הנהוגים בישראל "לחוקי נירנברג".
הסופר "איש הרוח" מעיתון הארץ - יצחק לאור
רוב מאמריו בעיתון הארץ ספוגים וטבולים בשנאה וביקורת קטלנית, ארסית וקיצונית כמעט נגד כולם. נגד הימין והשמאל. נגד דתיים,
מתנחלים, גנרלים ופוליטיקאים. סירב לשרת בשטחים וישב בכלא הצבאי. היה פעיל בשי"ח (שמאל ישראלי חדש) בעל דעות אנטי מיליטריסטיות ואנטי ממסדיות קיצוניות. היה פעיל בארגון "יש גבול". הגדיר עצמו כשמאל פרו פלשתיני, אנטי ציוני, ואפילו ביקר גם את האינטלקטואלים של השמאל הציוני. הוא מזוהה עם מפלגת
חד"ש.
כתב שיר ארסי נגד הציונות הדתית בעיתון 77 - "המנון לגוש" (אמונים) ובו השורה: "את תג חרותנו יום המצות הזה נחוג בהתכוונות ובנענועי גוף ובמצותינו דם נערים פלשתינים"! ביטוי אנטישמי של יהודי אנטישמי. בתקשורת הגרמנית אמר שלדעתו ישראל היא המבצר האחרון של קולוניאליזם בעולם. פרסם מאמר שבו טען שישראל אינה זקוקה לתאי גזים כדי להשמיד את הפלשתינים. היא עושה זאת באמצעות תמותת תינוקות גבוהה.
עמוס עוז (ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1989) על תושבי יהודה ושומרון: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב..."
זאב שטרנהל (דבר, 5 באפריל 1988): "אי-אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית".
ישעיהו ליבוביץ' (ראיון ברשת ב', אוגוסט 1987): "חיילים ההולכים לשרת בשטחים הכבושים הם יודו-נאצים".
יגאל תומרקין (ידיעות אחרונות, יולי 1986): "כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה".
ישעיהו ליבוביץ' (הארץ, 27 בספטמבר 1985): "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק, לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז... כן, לאחוז בנשק".
שולמית אלוני (דבר 1984): "החרדים יונקים מאותם חדרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית".
לכל החבורה הזו של אנשי תרבות ורוח צריך להוסיף רשימה של פרופסורים ש"תורמים" את חלקם לחלום המהפיכה של "שינוי המשטר" בישראל. פרופסורים שפעילים בארץ ובעולם נגד מדינת ישראל, נגד צה"ל, נגד הציונות ותמיכה בפלשתינים ובחרמות על ישראל, על האקדמיה שלנו ועל התוצרת מהשטחים הכבושים ע"י "משטר הגזענות הציונית". כל אלה הם יהודים ששונאים את כל סביבתם הישראלית והיהודית. תופעה מוכרת של שנאה עצמית.
