בעקבות חיסולו של מפקד הג'יהאד האיסלאמי מופגזים בטילים החל מהבוקר הערים אשקלון ושדרות, ויישובי עוטף עזה. אך ביום שלישי האחרון (19.11.12) קרה דבר חריג כאשר פיקוד העורף החליט לאסור על היישובים הממוקמים 80 ק"מ מהגדר של רצועת עזה לעבוד וללמוד. נשאלת השאלה: למה זה קרה, והאם זה היה הכרחי?
הסיבה להחלטה החריגה
פיקוד העורף פועל על-פי חוק ההתגוננות האזרחית שחוקק עוד בשנת 1951. חשוב לציין שחוק זה לא עבר שינויים בחמישים השנים האחרונות, ולא עבר התאמה למצב הביטחוני שאנו מצויים בו היום. זוהי ככול הסיבה לבלבול שקרה כאשר בשעות הבוקר המוקדמות אסר פיקוד העורף על תושבי גוש-דן ללכת לעבודה המוגדרת כ"לא חיונית" וכעבור כשלוש שעות שינה את החלטתו ואפשר לאנשים לצאת לעבודה בתנאי שיש במשרד מרחב מוגן דירתי (ממ"ד).
פיקוד העורף לא יכול לצוות על אזרחי ישראל, אלא רק להנחות אותם כיצד יש להתנהג במצב חרום, דבר המוביל לשאלה כיצד מתקבלות ההחלטות בישראל. בהנחה שפיקוד העורף מתייעץ עם שר הביטחון ואף עם ראש ה
ממשלה לפני שהוא מוציא הנחיות.
במקרה שלנו מדובר היה (לפני מינויו של בנט לתפקיד שר הביטחון) באותו אדם עצמו המכהן בתפקיד הכפול של ראש-הממשלה ושר הביטחון
בנימין נתניהו. גם ההערכה שמדובר בצעדי מנע הגנתיים מתוך הנחה שהג'יהאד האיסלאמי יפציץ בטילים את אזור גוש-דן התקבלה בחשדנות מסוימת.
תקציר "הפרקים הקודמים"
כאשר כיהן
מתן וילנאי כשר להגנת העורף, הוא ניסה בשנת 2006, כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, להעביר בכנסת חוק שיגדיר מחדש את סמכויות פיקוד העורף בזמן חרום, הדבר לא צלח וזה מה שהוביל לכאוס שהשתולל אמש.
במקום זאת הוקמה רשות החרום הלאומית (רח"ל) אשר נועדה נועדה להיות הגוף האזרחי אשר ינהל את המשק בשעת חרום: כל הסמכויות בשעת חרום (מלחמה, או שמא אסון טבע) אמורות היו לעבור אליה, ורח"ל היא זאת שאמורה הייתה לקחת את המושכות לידיים ולתת הוראות מדויקות לרשויות המקומיות, למפעלים המייצרים תשתיות חיוניות (רשויות המים, חשמל, תקשורת), למשרדי הממשלה, ואפילו לגופי הביטחון האזרחיים (משטרה וכבאות).
כמוכן, היא זאת שהייתה אמורה לדאוג להיערכות המוקדמת לשעת החרום של כל הגופים האזרחיים הללו — לוודא שכאשר תגיע שעת החרום הם יהיו מצוידים, מיומנים, ויצליחו לתפקד היטב. לצדה אמור היה פיקוד העורף להיות אחראי על ההתגוננות האזרחית — חילוץ, הצלה, פינוי וכדומה.
תיאור החולשה של רשות החרום הלאומית
אולם בפועל, ניתן לראות כי רח"ל נשארה תמיד גוף חלש יחסית ודל במשאבים, ובתהליך של סיפוח זוחל נכנס פיקוד העורף יותר ויותר לתחומים שלה. המאבק על חלוקת הסמכויות בין שני הגופים הביא בשנת 2014 לפירוק המשרד להגנת העורף, ולהעברתה של רח"ל לסמכותו של משרד הביטחון, כך ששר הביטחון בעצם אחראי על שני הגופים.
המחשבה שהכפפת שני הגופים למרותו של שר אחד תפתור את המחלוקות הייתה במקרה הטוב נאיבית, ובמקרה הרע חובבנית. עד ששר הביטחון לשעבר
אביגדור ליברמן מינה ועדה בראשות האלוף
אבי מזרחי על-מנת שתעשה סדר בבלגן. הוועדה לא עשתה סדר בבלגן אלא בחרה בפתרון הקל ביותר: היא העניקה סמכויות נרחבות לאלוף פיקוד העורף (כולל האחריות על הרשויות המקומיות, רשויות התקשורת, מים, חשמל ועוד).
כך נוצר מצב כאוטי שבו ראש העירייה מחליט דבר אחד, בעוד פיקוד העורף ממליץ על דבר אחר. נשאלת השאלה: מה יהיה בעתיד הקרוב? עצם העובדה שאין ממשלה וכנסת מתפקדות כבר כמעט שנה שלמה מוביל למצב שאין מי שיסדיר מחדש את הסמכויות של פיקוד העורף. דבר זה עלול להיות מסוכן במצב שארגון טרור יפגיז את אזור גוש-דן והשפלה בטילים רבים. הגיע הזמן שמישהו יתעורר וישים סוף למצב הקטסטרופלי הזה.
