פרשת השבוע פותחת בפסוק (בראשית כה): [יט] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. רש"י מצטט את המלים וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, ומפרש: יעקב ועשיו האמורים בפרשה. פתיחה דומה בפרשת נח מפרש רש"י: שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. כאן תולדות כפשוטו ושם תולדות זה מעשים טובים, מה השתנה? ההבדל הוא בתוכן הפרשה; שם התוכן של הפרשה הוא חיי נח, כאן התוכן הוא הדרכים המנוגדות של יעקב ועשיו, המתח והיריבות ביניהם. זה מתחיל כבר בעודם ברחם: [כב] וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ... אלה לא היו תנועות רגילות של עובר חיוני, הן פרצו תמיד בקרבת בתי פולחן, פעם פולחן ה' ופעם להפך. מאוד מבלבל, לכן: וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'.
התשובה שקיבלה הניחה את דעתה אבל כנראה לא הרגיעה אותה כי היא הבהירה לה שמדובר בתופעה קבועה, במאבק מתמיד, כמעט נצחי: [כג] וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. ואכן נולדו תאומים שכל עוד היו קטנים לא ניכר כיוון ברור אצלם, כשגדלו התברר שהם בעלי תכונות הפוכות: [כז] וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. קורה במשפחות הכי טובות; השאלה היא מי מהם עדיף, מי משניהם הוא הראוי להמשיך את מורשתו של אברהם. וכאן התעוררה לכאורה מחלוקת בין יצחק ורבקה: [כח] וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. האחד מתוחכם בענייני העולם והשני איש תם, מי עדיף?
ואז קורה משהו שמלמד שהתם הוא מתוחכם אפילו יותר מזה שמזוהה כמתוחכם: [כט] וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. יעקב יצא שני והוא התם שעוסק בענייני הבית, הוא מכין אוכל לאביו האבל על מות הסבא שנפטר באותו יום בזמן שהגדול והמתוחכם עסוק בענייניו בחוץ, והנה הם נפגשים: [ל] וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. ויעקב, התם הזה מנצל את ההזדמנות: [לא] וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. הוא מספיק מתוחכם כדי לומר אין ארוחות חינם, אתה לא משתתף בעבודות הבית אז אם אתה רוצה לאכול, צריך לשלם. עשו מזלזל, גם כן מחיר; כאילו, מה כבר שווה הבכורה הזאת? וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.
לפקוח את העיניים
מרתק ללמוד על המאבק שבין עשו ליעקב אבל יותר חשוב להבין מה זה אומר לנו היום. בספרי הקבלה והחסידות מבואר כי המאבק שבין יעקב ועשו בפרשה רומז למאבק בין הטוב והרע המתחולל בנפשו של כל יהודי. עשו יוצא ראשון וכך גם היצר הרע שלנו נולד ביחד איתנו. היצר הטוב מצטרף רק בגיל בר-מצווה ולכן הוא חלש יותר לכאורה. אבל המשימה שלנו בחיים היא וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, להגביר את כוחו של הצעיר, היצר הטוב, על הבכיר שהוא היצר הרע. יותר בכללות, המאבק הזה מתחולל בין שתי אסכולות בעם ישראל; אסכולה אחת טוענת שאין צורך להבליט את יהדותנו, היהדות שלנו קיימת ברקע ושם היא צריכה להישאר, היא אינה עיקר הוויתנו. אסכולה זו חותרת להיות ככל העמים.
בפרשה שלנו מייצג עשו את האסכולה הזאת, לדעתו החיים הטובים בעולם הזה הם העיקר, ואת הכל הוא רוצה כאן ועכשיו. עשו הוא חסר מעצורים, אין לו שום בעיה לרצוח אם נראה לו שזה מקרב אותו אל המטרה. רמזים לכך יש כבר בתחילת הפרשה אבל בהמשך זה נאמר בפירוש (פרק כז): [מא] וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. אצל בני יעקב זה לא עד כדי כך קיצוני, כך לפחות אני מקווה, אבל הנטייה להעדיף את ענייני
העולם הזה והרצון לקבל הכל כאן ועכשיו אכן דומה מאוד. מצד שני יעקב הוא אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים, כל מה שהוא מבקש זה שלא יפריעו לו בעבודת ה' שלו. אה, כן, וגם שלא יגזלו ממנו את מה ששייך לו.
ואם מישהו מזהה באמור עד כאן את המאבק שמתחולל אצלנו במישור הפוליטי לכאורה, הוא כנראה צודק. אמרנו 'פוליטי לכאורה' כי לאמיתו של דבר המאבק הפוליטי משפטי מהווה כסות נוחה למאבק רעיוני יסודי ביותר וחשוב מאין כמותו, המאבק על דמותה של מדינת ישראל שהוא מאבק על דמותו של עם ישראל. איך הגדיר זאת מי שהיה מועמד קבוע לראשות ממשלה - המאבק הוא בין יהדות לישראליות. עובדה מצערת היא שיהודים רבים מתייחסים לחזות הפוליטית-משפטית של המאבק ואינם מזהים את מה שמתחולל מתחת לפני השטח, את המאבק של הישראליות נגד היהדות. צריכים להתפלל שהקב"ה יעזור לנו לפקוח את העיניים שנדע לזהות את האמת וכך ננצח.
