במהלך העשור האחרון הלך והתגבש במחשכים, מתחת לסף ההכרה של רובנו, משולש זדון, משולש כוחות, שאיגד שלושה קודקודים: עולם המשפט, התקשורת, וכוח פוליטי, חדש ישן, לכאורה סוג שנראה בתחילה כשל פטה מורגנה, שקם במרחב הציבורי, אבל הוכיח את עצמו כעמיד בתהפוכות החדשים האחרונים. קוראים לו - כחול לבן. כחול לבן הוא המשכה הנשׂרך, של מחאת האוהלים 2011. כאן מצאו מקלט פליטי העבודה המרוסקת, מרץ הדועכת ומאוכזבי שמאל אחרים. גם נידחי ליכוד בודדים. לכאן הגיעו בוגרי מאהל הרוטשילדים, כאשר הסיסמה האידיאולוגית "העם רוצה צדק חברתי", הוחלפה בסיסמה של כלום: "רק לא ביבי". כל אלה בתוספת מנהיגות שהורכבה טלאי ע"ג טלאי, באקראי. בעיקרה מיוצאי צה"ל.
כל המיש-מָש הזה תורגם, מלווה בעילגות מופלגת, של ראשו, לשפה פוליטית עכשווית, פנים חדשות לאותה מחאה שנכשלה פוליטית - אז.
ואיך תורגמה מציאות חדשה זו שיש לה כאמור גם קודקוד משפטי מושחז? "מדינת ישראל נגד
בנימין נתניהו"... כך העיזו וכתבו היועץ המשפטי ל
ממשלה ו
שי ניצן, פרקליט המדינה, על כתב האישום שנוסח באחרונה נגד רה"מ. לא רעדה ידם בכתבם זאת.
לפוליטיקאי, ובמיוחד לכזה המקפיד להדגיש את הפן האידיאולוגי בעשייתו, כנתניהו, אין חיים אחרים, זולת שרות הציבור. במקרה של נתניהו - אמור שרות זה להיות במתכונת משנתם (המעודכנת) של ז'בוטינסקי ובגין. לעשייה זו הוקדשו חייו. כמדינאי התמקדה עשייתו בשקידה על ביטחון מוכשר, שהציבור בחר בו שוב ושוב, המדינה, בסילוק חסמים "סוציאליסטיים" שונים (למען האמת ההיסטורית, נזכיר כאן כי לטובת מדיניות זו, פעלה גם הצלחתו של רמון בביתוק הקשר הגורדי בין הסתדרויות העובדים שחנקו, הכבידו וכבלו את המשק לקופות החולים. נתניהו היטיב לנצל שינוי משמעותי זה, ראשית נפילתה של מפלגת העבודה, לביצור שלטון הליכוד). נתניהו גם פעל, בחכמה, בתחום המדיני, כולל הבלתי יאמן: יצירת שינוי מהותי, ביחסים עם מדינות ערב.
אבל נגד נתניהו, שלא זיהה בזמן את ההתארגנות הגדולה לעימות הטוטאלי עמו, התארגנה והתייצבה בחשאי קואליציה בלתי שבירה. שהתעצמה במהלך הזמן. הקואליציה ה'אחוסלי'ת. (על-פי פרופ' קימרלינג, האחוס"לים הם: אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי-ציוני. אלא שיש לכלול בהגדרה זו גם את מערכת המשפט. שהיא אחוסלי"ת למשעי. בהקשר זה מומלץ מאוד לקריאה חיבורו של קימרלינג: 'קץ שלטון האחוס"לים', הדן ארוכות בפרפור הכמעט אחרון, לפני שקיעתם הסופית, של שליטי העבר).
מפעל חייו
האסון שהמיטה עליו, או מנסה להמיט עליו, אותה התארגנות, הוא טוטאלי. ומדוע? משום שמארגניה השכילו לשלב, לאותו משולש כוחות, לאותו שילוב אפוקסי, בלתי ניתן לשבירה, את מערכת המשפט ואת כל המתכנס תחת הכינוי "הארגונים האזרחיים". בשלב הראשון הייתה מפלתו המשמעותית הראשונה בתהליך זה, בדרום תל אביב. כאן חרצה כבודה,
מרים נאור את גורל מִמְשלו, כאשר במצח נחושה החליטה כי עוול מתקנים בעוד עוול. נאור זרקה את הממשלה שלוש פעמים מכל המדרגות. נתניהו, בקוצר ראיה מדהים, שאיננו אופייני לו כלל, שעה לעצות אחיתופל ("יש שופטים בירושלים"), ודחה שוב ושוב (בסיועו של
משה כחלון, שפעל על-פי קריצת עינו של נתניהו), את כל נסיונות החקיקה של שרת המשפטים דאז,
איילת שקד, כולל חקיקת חוק ההתגברות. בשלב זה נחרץ דינו הפוליטי של רה"מ. הקואליציה העומדת עתה מולו חזקה מדי, אחרי שעמדה בשני מועדי בחירות לכנסת ולא נפלה.
נתניהו איננו יכול לוותר על המשך שלטונו. לדעתי גם אסור שיוותר על מפעל חייו: ישראל חזקה ובטוחה יותר. בתחום זה, הישגיו רבים.
ישראל היום היא הרבה יותר מאותה מדינה זערורית הניתנת בקושי לזיהוי במפה, ואיננה יותר אותה מדינה שמפאת קוֹטנה וחולשתה, גם מהווה פיתוי לכוחות מאיימים שונים, החל באירן וכלה בארגוני טרור למיניהם, כפי שהייתה בעבר. האם מסתמן כי לדאבון לב גוברים האראלים על המצוקים? האם אותם גופים ציבוריים מצליחים על-ידי כרסום בלתי נלאה בתדמיתו, בכושר פעולתו, בלגיטימיות של עשייתו, להביא למפלתו הסופית?
מה היא התקווה היחידה למדינת ישראל להחזיר את השלטון לעם, קרי את הדמוקרטיה לעוצמתה הנכונה? יש אך ורק מסלול אחד: הלחמתם, מחדש אלה לאלה, של שלושת הרשויות. השבתן לפעילות מלאה במרחב הציבורי, של רשויות החקיקה, השיפוט והניהול ובהמשך שלטון הליכוד.
כחול לבן שאבה את מרבית לְשַדָה מאכזבת הציבור ממפא"י, מהעבודה. אבל לא רק. היא השכילה להעמיד בראשה שלא כקודמיה ב-2011, את רא"ל במיל'
בני גנץ. נסיך נאה, עילג. למעשה הוא המלך מהאגדות. עירום כאשר הוא ללא הטלפרומפטר, אותו הציבו מול עינו הימנית. יתרונו הגדול בעיני בוחריו, שאיננו פוליטיקאי. הוא "רק לא ביבי". כך נולד ל"אידיאולוגיה" הזאת, בסיוע התקשורת, בחבירתה לאחוסלי"ם.... נסיך שמאחריו מתַזז עוד נסיך אחוסל"י, אך בעל כושר ביטוי עדיף (ולכן אין הוא עירום). גם אין הוא זקוק לטלפרומפטר...
יאיר לפיד.
במכלול המסובך מאין כמוהו, ממנו מורכבת החברה שלנו, לנתניהו עוד זכות גדולה מאד. הוא ניפץ, ללא פטפוטים מיותרים, על שוויון (שאיננו), בחברה הישראלית ועוד מילים יפות שמאחוריהם אין דבר, את תקרת הזכוכית, בכל הקשור לאנשי ציבור מוכשרים, בני כל העדות, ללא יוצא מן הכלל. בממשלותיו האחרונות שרתו בתפקידים בכירים בני עדות ישראל כולן. מסתבר שגם בגין פעולתו זו הוא "זכה" באיבתם של האחוסלי"ם, החרדים להמשך שלטונם בהוויה הישראלית.
