חבר להקת שלווה רץ לעבר הנשיא האמריקני כשידיו פתוחות לרווחה. בעודו אוחז-מחבק את הנשיא, שאר חברי הלהקה מצטרפים לחיבוק קבוצתי ותמונה שלא תשכח מזכרון הצופים ותעלה חיוך על פני כל מי שראה אותה לעולם. חיבוק מחמם את הלב.
מאז אותו כנס ישראלים-אמריקנים בפלורידה, נשמעו תגובות רבות לדברי הנשיא. מחד-גיסא, נשיא אוהד, אוהב, תומך ומגבה. הנשיא הטוב ביותר לישראל. מאידך-גיסא, נשיא אנטישמי, בעיקר לדברי ראשי שני ארגונים "יהודים" - הליגה נגד השמצה והוועד היהודי אמריקני, כמו גם התנועה הרפורמית בארה"ב שחושבת לנכון לשלוח הודעה לעיתונות על כל מה שקורה בעולם, עד כדי כך שכבר מזמן ביקשתי שיסירו אותי מרשימת התפוצה שלהם.
הרשו לי להבהיר מספר דברים, ביחוד אחרי שהקשבתי קשב רב לגיא בכור מנתח בהתלהבות רבה את דברי הנשיא והתגובות אליהם.
יהדות ארה"ב מזמן זנחה את ישראל. יהודי ארה"ב הם יהודים בשם, אך החליפו את אלוהים - הקב"ה - באליל הליברליות. אל נטעה, זו אינה הגזמה פרועה כי אם בבואה מדויקת של מה שקורה בארה"ב. היהודים עוסקים ב"תיקון עולם", והם אפילו לא יודעים שהמושג לקוח מהתפילה, ושם - במקום היחיד שהוא מופיע - המשפט השלם הוא: "תיקון עולם במלכות שדי".
מזה שנים יהודי ארה"ב הם אויבים ולא ידידים. למעשה, הפעם האחרונה שהם עוד התייצבו לצד המדינה הייתה במלחמת לבנון השנייה, אך מאז, הפער הלך וגדל. סקר "פיו" הביא לידיעת הכלל שמרבית בני הנוער היהודים לא חרדים לגורל המדינה, דבר המצביע על הניתוק המוחלט: "תהיה מדינת יהודים, טוב, לא תהיה, גם כן טוב". הצלחת תנועת החרם בקמפוסים כמו גם במוסדות החינוך הקודמים לאוניברסיטאות גורמת לנוער להחביא את יהדותו, להתבייש בה, לפחד.
צונמי אנטי-ישראלי נוסיף לכך את הדעות שהם שומעים בבית, אהבה-מותנת-בדבר (הגישה לישראל, אנחנו אוהבים אותך כל זמן שתעשי מה שאנחנו דורשים ותתנהלי כפי שאנו חושבים שצריך) המחלחלת לתודעתם ללא הפסק, דור ההמשך גדל במסגרת של חוסר אהבה עד שנאה יוקדת של ממש, מסגרת מלאת מילות קסם כמו "כיבוש" ו"התנחלויות" ו"נשות הכותל".
הוריהם, ובהם מהמפורסמים ביותר בקרב הקהילה היהודית בארה"ב, חושבים עצמם ליהודים טובים ותומכים (כאמור, בתנאי שישראל תתנהג כפי שהם מכתיבים). אחד מהם, לדוגמה, פרופסור וראש מחלקה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס טען, כמו עמיתיו באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, כל מיני דברים שונים ומשונים, ובהם לדוגמה, שלחלוטין מותר ורצוי לחטוף חיילים ישראלים, וכך הוא נמנע מלהשתתף, כמו גם שאר הסגל היהודי באוניברסיטה, בהפגנה בינלאומית לשחרור
גלעד שליט. יהודי טוב, החרד לגורל מדינת ישראל, והעושה כל הניתן נגדה.
בל נטעה, אהבה כמו של יהודי ארה"ב גרועה מרעל רדיואקטיבי בו משתמשים הרוסים כשהם רוצים להשתיק מישהו. בהווה יהדות ארה"ב - זו הממסדית, לא כולל הדתית-אורטודוקסית - היא צונמי אנטי-ישראלי.
כמובן שאין זה דבר חדש. בזמן מלחמת העולם השנייה, יהדות ארה"ב לא נקפה אצבע לעזור לאחיה ואחיותיה בארופה. הגישה האנטי-ציונית גרמה לרבנים מפורסמים לאסור הנפת הדגל גם בעשורים הראשונים של הקמת המדינה (ראה לדוגמה ווילשייר בולוורד טמפל בלוס אנג׳לס). ובמאה הנוכחית, קמה לה תנועה הטוענת שהיא "פרו-ישראלית ובעד שלום", אך אוי ל"אוהבים שכאלו".
בין מקימי ג׳יי סטריט ישראלי היושב בניו-יורק שהייתה לו גישה ישירה לנשיא אובמה, מהאדריכלים של התנכלות לישראל והתנכרות ממנה. טוב שתוכניות שהוגשו (לדוגמה על-ידי אמריקנים ל
שלום עכשיו - איך לאלץ את מדינת ישראל לסגת מיהודה ושומרון ומעזה, לסיים את "הכיבוש") לא יצאו אל הפועל. כבר אז, בין הקדנציה הראשונה והשנייה של אומבה, הם עודדו להפסיק את הסיוע למדינת ישראל, הן הכלכלי והן הביטחוני.
אבן נגף לכן, כשארגונים כמו הליגה נגד השמצה והוועד היהודי אמריקני יוצאים נגד הנשיא טראמפ, זה לא בגלל שהוא אנטישמי כי אם בגלל שהם אנטי-ישראלים והוא חשף לעולם כולו את עמדתם האמיתית. איך הוא עושה זאת? בעשיה בפועל. בתמיכה בלתי מתפשרת, למרות כל ההפחדות. הוא הכיר בירושלים והעביר את השגרירות, הוא פעל באו"ם, הוא הכיר ברבונותנו על רמת הגולן ואפילו, שומו שמיים, הגיע למסקנה שהישוב היהודי בירושלים וביהודה ושומרון לא רק שאינו "בלתי חוקי" כי אם גם אינו אבן הנגף לשלום.
בקיצור, הנשיא פועל כפי שרק בעל ברית אמיתי יפעל, בעוד יהודי ארה"ב תוקפים אותו. הוא "אנטישמי" כי הוא מקלקל את תוכניותיהם וחושף אותם במערומיהם הדוחים ביותר. חלומותיהם הנהדרים ביותר מתנפצים אל עבר סלעים, בדיוק כמו ש"שותפינו לשלום" ניפצו גולגלות ילדים אל סלעים לנגד עיני הוריהם.
כאן יש לציין שפרשנותו של גיא בכור לגבי דברי הנשיא, נלהבת ככל שתהיה, אינה נכונה. ד"ר בכור מסביר שהנשיא שהוא איש "ריל אסטייט" דיבר אל הנוכחים שבהם אנשי "ריל אסטייט" מצליחים, והוא מבין שהם יודעים איך להתנהל ומתי להתעקש בכדי להביא לידי עסקות שתסגרנה. כך מסביר ד"ר בכור שלא היה ולו שמץ נימה אנטישמית בדברי הנשיא.
אך למי ששונא אותנו גם כך, מה היה באותו כנס? הרשו לי לתאר את שהיה כפי שהצטייר בעיני יהודי דמוקרטי (או סתם אמריקני שאינו יהודי) אנטי-טראמפ: היהודי (היהודון)
שלדון אדלסון, אחד מעשרת האנשים העשירים בעולם ותומך של הנשיא, ואשתו הישראלית מרים הזמינו את טראמפ, טפו, מתי כבר נפטר ממנו. מי שעמד בראש הארגון עד עתה הוא ישראלי היושב בארה"ב, איש ריל אסטייט שישב בעבר בכלא יחד עם שותפו על עברות מס.
מי שהחליף אותו הוא ישראלי הנשוי לאמריקנית (היושבת בועד המנהל של הוועד היהודי אמריקני) שעשה מאות מיליונים עת קנה את נכסיהם של האמריקנים אחרי המפולת של 2008 (וזאת ממצבור מזומנים שודאי לא שילם עליו מיסים כי הוא הגיע מעסקי יהלומים ככל שאר היהודים-שגונבים-מבני-תמותה). בעוד אנחנו סבלנו והפסדנו את בתינו ונאלצנו למצוא מחסה ברחובות (לכן יש כל כך הרבה חסרי בית), אותו ישראלי ואשתו האמריקנית התעשרו בצורה אגדית על חשבוננו.
היהודים שולטים בעולם, ואפילו נשיא ארה"ב נלכד במלכודת הצופים שלהם. היהודון העשיר מושך בחוטים, והנשיא רוקד לצלילם. היהודים מרמים, גונבים, גוזלים, והנשיא מעודד אותם (כי פשוט אין לו ברירה, הם שולטים בו בצורה מוחלטת).
דונלד טראמפ שיחד להעביר חוקים שהטיבו רק איתו. הוא פשט את הרגל כמה פעמים. את כולם הוא סידר. הוא והיהודים, חבר מרעים, גנבים וגזלנים.
שלוש פעמים אתם רואים איך זה נראה? נשיא שאו-טו-טו הולכים להאשים אותו (בדומה לראש הממשלה בארץ) ושמחצית ארה"ב שונאת (דבר שאת השפעתו ניתן למדוד באופן פיזיולוגי) מגיע לכנס לפי צו של יהודים סופר-עשירים, כשמי שמנהל שם את העניינים הוא מישהו שישב בכלא בעבר ומישהו אחר שניצל את האמריקנים, ובעוד הם סבלו הוא התעשר. אין צורך אפילו בפוסטרים ובקריקטורות של לפני מאה שנה. כל הדמויות מופיעות לנגד עינינו נוסח 2020!
האנטישמיות בארה"ב מלובה על-ידי יהודי ארה"ב והישראלים שירדו והשתקעו בה לצמיתות. אנחנו בנקודת זמן בה הנשיא עדיין מכהן ועושה כל ביכולתו למעננו - כאילו שליח האלוהים הוא עלי אדמות, מלאך עם משימה. מי ניצב נגדו, מכה אותו שלוש פעמים, מונע ממנו מעבר, מוכן כמעט להמיתו (בדומה בדיוק לבלעם והחמור) - לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך (והדמוקרטים עומלים קשה כדי שאכן תהיה חרב בידם)? יהודי ארה"ב והישראלים-אמריקנים.
ובארץ? כאן עסוקים בבחירות, זוטות ושטויות, כך שאין זמן לנצל כראוי הזדמנות פז שכמוה לא תחזור אי-פעם.