בתנ"ך ישנן שתי מילים נפלאות שאינן יותר בשימוש היום יומי המודרני שלנו: בן בלייעל וכסיל. הן מביעות הרבה יותר לעומק את המהות האמיתית, השורשית של נושאי הכינוי הזה. עשרת מונים יותר ממילים כמו נבלה או מטומטם. ברור שהצרוף של בן בלייעל וכסיל ("הנושא עיניו לקצווי תבל") הוא קטלני ומזיק. אני מרשה לעצמי להרהר האם כל ראשי המפלגות/ההתאגדויות הפוליטיות שלנו אינם אלא בני בלייעל כסילים.
והכוונה בראש ובראשונה לליברמן, לנתניהו, ורביעיית הקוקפיט. כמובן שכל אחד מהם, וכל אחד מחסידיהם ופרשניהם, יחשוב שהוא היפוכו של כסיל, שהוא החכם, רק הוא הצדיק ורק השני הוא בן בלייעל. שיבושם להם. אני איבדתי את אמוני בהם. עכשיו אני מבין טוב יותר את הסיפור האומר ש"בגלל קמצא ובר קמצא" חרבה ירושלים. לא שהמדינה הולכת להיחרב עכשיו, כמו שהדמוקרטיה לא קרסה בה, אלא שהבנתי למה מכוון הסיפור. ולדעתי הוא מכוון לכך שאצלנו, בזמנים קשים, בזמני משבר, עסקו בדברים חסרי משמעות, בזוטות שבזוטות, ב"קשקושים".
מי יהיה ראשון, מי יהיה שני, מתי יהיה שני, כן להאמין, לא להאמין. האחד אומר: רק אני ואם לא אני אז כולנו נפסיד, והשני אומר: רק לא הוא, כי אם הוא אז נכשלנו. לשבריר של שנייה לא עלו השיקולים של המדינה, של הממלכתיות. רק שנאה, קנאה, נרקיסיזים חולני, ורשעות עם כסילות של בני בלייעל.
מכיוון שאנו עומדים בפני בחירות שלישיות, אני מעוניין בפעם השלישית להצביע על הטיה גסה של כלל הציבור, שהתרחשה בעבר לפני הבחירות וכבר הולכת ומתרחשת עכשיו. כוונתי לצורה בה מוצגים אצלנו סקרי הבחירות. עד הבחירות לפני האחרונות כותרות הסקר היו כאלו: גוש הימין כך וכך נבחרים, גוש המרכז והשמאל כך וכך. בבחירות האחרונות הוציאו את ליברמן מתוך גוש הימין והציבו אותו כגושון עצמאי, לא פה ולא שם. כביכול לשון מאזניים. טוב ויפה. אם כך, למה לא מציגים את ה"רשימה המשותפת" כגושון עצמאי שאינו שייך לא לימין ולא למרכז שמאל? למה היא בתוך גוש המרכז שמאל? כאשר מצרפים אותה לגוש הזה, יוצרים במודע, אפילו במזיד, מצג שווא, מצג שגורם לעיוות המציאות ולהטיה של הציבור.
למען השם, מה ל"רשימה המשותפת" ולגוש המרכז שמאל? כל מי שקורא את מצע הרשימה הזאת מבין מיד שאין בינה ובין הרוב היהודי המכריע (למעט, כמובן שמאל קיצוני שמוכן בכלל לחיסולה של מדינה יהודית) ולא כלום. היפוכו של דבר. כל מהותו של המצע שלה הוא נגד מדינה יהודית, המצע קובע שזכות הפליטים לחזור לישראל; שכל הפליטים. הנמצאים בישראל (ועזבו מקומם ב-1948 למקום אחר במדינה) צריכים לחזור לבתיהם ולאדמותיהם; שהערבים במדינה הם מיעוט לאומי הזכאי לכל הזכויות הקיבוציות; הם זכאים על כן לשוויון לאומי בנוסף לשוויון אזרחי; הם ינהלו באופן עצמאי את חינוכם; בכל בתי הספר בישראל ישנו את ספרי הלימוד כך שילמדו כולם גם על הסבל הפלשתיני; יבוטלו החוקים ותוכניות הגיוס לצבא ולשרות הלאומי; כל ההתנחלויות תפורקנה, ועוד . אין יותר מדינה יהודית. יש רק מדינה פלשתינית בגבולות 67.
לכן, השכל הישר וההגינות הפשוטה צריכים להכתיב למפרסמי הסקרים תבנית אחרת של גושים וגושונים, ולא להוליך שולל את הציבור.