דונלד טראמפ יכול בקלות לשלוט ברשימת ה"פינוקיו" השנתית של וושינגטון פוסט – חוסר הדיוקים, הוצאת הדברים מהקשרפ ואף השקרים הבוטים עליהם מצביעים אנשי בדיקת העובדות של העיתון. מספר האמירות הללו של טראמפ לבדו בשלוש שנות כהונתו כבר עבר את ה-15,000. העיתון אומר, כי כמנהגו הוא הגביל את רשימת שיאי הכזבים ל-13, ולבסוף הכניס לתוכה שבע אמירות של טראמפ. גם ילדיו הבוגרים של טראמפ נכנסו לרשימה. האדם היחיד שיש גם לו יותר משתי אמירות הוא הסנאטורית קמלה הריס, שנשרה החודש מהמרוץ הדמוקרטי לנשיאות.
"השרת של המפלגה הדמוקרטית נמצא באוקראינה בגלל חברה אוקראינית". השקר הזה שייך לטראמפ. הוא ממשיך לחזור עליו למרות שמי הייתה יועצתו הראשית לענייני רוסיה, פיונה היל, הזהירה בפומבי שמדובר בטענה שמקורה בקרמלין ומשרתת את הרוסים.
טענות הגנה כוזבות בהליך ההדחה. טראמפ העלה רבות כאלה, והנה כמה דוגמאות:
ג'ו ביידן לחץ להדיח את התובע הכללי האוקראיני כדי להגן על בנו, הנטר ביידן (האמת: הייתה זו מדיניותו של ממשל אובמה); הנטר ביידן קיבל 1.5 מיליון דולר מ-סין (להד"ם); התלונה שהובילה לפתיחת החקירה הופרכה (האמת: כמעט כל פרטיה זכו לאימות); הסיוע לאוקראינה עוכב מחשש לשחיתות בה (האמת: משרד ההגנה קבע שהיא עומדת בכללים לקבלת הסיוע).
"אלפי נשים מתות מדי שנים בשל הפלות כושלות". הטענה הזאת שייכת ל-לינה וון, שהייתה נשיאת הארגון Planned Parenthood המספק שירותי הפלה. בדיקת הפוסט העלתה, כי וון השתמשה בנתונים משנות ה-30 של המאה הקודמת. וון פוטרה זמן קצר לאחר שהעיתון חשף את הבלוף.
"מייקל בראון נרצח". מדובר באדם אפרו-אמריקני שנורה למוות בידי שוטר לבן בעיר פרגוסון לפני חמש שנים. את הטענה הזו העלו הסנאטוריות קמלה הריס ואליזבת וורן, למרות שב-2015 קבע ממשל אובמה שאין לה בסיס.
"בלא החוק להצבעה הוגנת, רבבות בוחרים היו נדחים בוויסקונסין ופחות היו נרשמים בג'ורג'יה". הילרי קלינטון העלתה טענה זו בנוגע להחלטה של בית המשפט העליון ב-2013 ובקשר לתבוסתה בבחירות 2016, אך למעשה היא מבוססת על הנחות חסרות בסיס. פסיקת העליון לא נגעה לוויסקונסין, ואילו מספר הבוחרים הרשומים בג'ורג'יה דווקא עלה.
"אני נהנה משיעור התמיכה הגבוה ביותר אי-פעם בין הרפובליקנים". כמובן – טראמפ. הבעיה היא, שהטענה הזאת מופרכת. שיעור התמיכה בו בין חברי מפלגתו נע בין 87% ל-90%, מה שמציב אותו במקום השישי ברשימת הנשיאים הרפובליקנים מאז מלחמת העולם השנייה; רק ג'רלד פורד מדורג מתחתיו.
ג'ורג' בוש הבן נהנה משיא של 99% אחרי 9/11.
טענות כוזבות בנוגע להגירה. זהו נושא מרכזי בסדר היום של טראמפ, המרבה לעוות את העובדות הנוגעות אליו. למשל: הוא טען שמקסיקו החלה לכלוא מסתננים באביב האחרון, בעוד שבפועל היא עושה זאת מזה עשרות שנים. כאשר הצביע הפוסט על עובדה זו, צייץ טראמפ בזעם: "הם משוגעים ולא-ישרים". טראמפ גם טען בכזב, כאילו מקסיקו משלמת תמורת החומה בגבול בינה לבין ארה"ב, בכך שהסכימה לשנות את הסכם הסחר בינה לבין ארה"ב ומקסיקו; את הטענה הזאת הפסיק טראמפ להעלות לאחר שהפוסט הוכיח שהיא שטותית.
"החזרי המס הממוצעים יורדים, מה שמלמד שקיצוצי המס של טראמפ מעלים את המס למעמד הביניים". ההופעה השנייה של הריס ברשימה. היא נאחזה בנתון בודד ומוקדם של החזרי המס ב-2018 לעומת 2017, למרות שבפועל לא היה הבדל בין השנים. צוותה של הריס טען שהיא התכוונה להשוות לשנת 2007, אך הדברים לא עלו מהציוץ המקורי שלה.
טענות כוזבות לגבי אילהן עומר. טראמפ טען בין היתר שחברת הקונגרס הדמוקרטית המוסלמית תמכה באל-קאעידה. כאשר הקהל באחת מהעצרות שלו החל לצעוק "שלחו אותה בחזרה!", שיקר טראמפ באומרו שניסה להסות את הקריאות. האמת הייתה, שהוא פשוט המתין שהן ייפסקו, ואז המשיך לתקוף את עומר.
"אובמה רצה להיפגש והיו"ר קים סירב לפגוש אותו". טראמפ שינה את הדיפלומטיה הסבלנית כלפי
קוריאה הצפונית ונפגש שלוש פעמים עם קים ג'ונג-אין. במטרה לתאר את "הכימיה המיוחדת" בינו לבין הרודן בפיונגיאנג, העלה טראמפ את הטענה לגבי
ברק אובמה – ללא כל תימוכין; אנשי ממשל אובמה הכחישו אותה מכל וכל.
"כאשר אבינו הפך לנשיא, יצאנו מכל עסקינו הבינלאומיים". כך טענו דונלד טראמפ הבן ו
אריק טראמפ. שקר, קובע הפוסט. טראמפ הבטיח לא לחתום על עסקות חדשות בחו"ל בתקופת נשיאותו ולהעביר לאוצר הפדרלי את כל רווחיו מהתקשרויות עם ממשלות זרות. אבל הוא ממשיך לערב ממשל ועסקים, ולא מכר את אחזקותיו מחוץ לארה"ב.
"הורדנו את גרעון הסחר". טראמפ מאוד מאוד מאוד רוצה שגרעון הסחר יירד, אך המציאות נושכת בו. לעיתים הוא משתמש בנתונים חלקיים של חודש אחד כדי ליצור את המציאות הנוחה לו, בעוד שהשנה הגרעון יהיה הגבוה ביותר או השני בגובהו מאז 2008. טראמפ טוען שהגרעון יורד בשל המכסים שהטיל – אך בפועל הסכומים הללו קטנים מכדי להשפיע.
"אמנסטי מדווח ש-60% מן המהגרות נאנסות במסען במקסיקו". טענה זו דווחה בידי אמצעי תקשורת רבים, כולל הפוסט עצמו, אך היא הופרכה כאשר העיתון בדק אותה. המספר הזה לא בא מארגון אמנסטי, אלא הוא תוצאה של טלפון שבור וציטוטים של ציטוטים של ציטוטים. המקור היה ספר שפורסם ב-1998, והוא אמר ש-60% מהנשים היו קורבן להתנסות מינית כלשהי במהלך המסע, כולל מרצונן. השיעור האמיתי של מעשי האונס הוא 10% - עדיין גבוה, אבל הרבה פחות מכפי שדווח.
