אירוע ישן עם מוסר השכל עכשווי: מי שעמד בראש המכון הישראלי לדמוקרטיה תמך באהוד אולמרט חרף עבריינותו המסועפת בה הורשע ועליה נכלא.
בעיצומה של המערכה ביקש לפרסם נייר אקדמי לכאורה, שנועד לגרום לזילות (עד כדי ביטול) משקל האשמות המיוחסות לאולמרט. כתב מה שכתב. כנהוג במוסד זה, נכבד וראוי בפני עצמו, לכל נייר אקדמי כזה מתלווים הערות ופירושים וביאורים ודיונים בחתימת עוד שניים מחוקרי המכון. דא עקא, לא נמצאו שניים שהסכימו לתת ידם לנייר שכזה.
מה עשה הגרופי של אולמרט? פרסם את הנייר שלו שלא כמקובל בלי חתימות נלוות, והסביר כי הדבר התחייב מחמת דוחק הזמן. נו, ניחא. במכון חייכו. לא צריך להוסיף צער. למי שכתב נייר אקדמי שכזה.
אך אי-אפשר שלא להיזכר באותה אפיזודה כאשר נודע כי צוות מקצועי במשרד
מבקר המדינה עמל ושקד והכין דוח חמור העוסק בממשלה, אבל המבקר (מטעם ביבי) מתניהו אנגלמן החליט לסרס אותו. אנגלמן הכין דוח שהוא בעברית המודרנית של ימינו fake news לפחות מפני שאיננו מלא, ומה קרה?
אנשי מקצוע עם יושרה ואומץ אמרו לו לאנגלמן: אנחנו לא חותמים. לך לבד כאותו אחד מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שכתב את נייר העבודה המביך למען אולמרט.
מיכה לינדנשטראוס ז"ל מי ייגל עפר מעיניך? ומה אומר על זה יורשו השופט יוסי שפירא ייבדל לחיים ארוכים?
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]