"תעבורה אווירית עירונית" (Urban Air Mobility) אינו ביטוי המחליק בקלות מן השפתיים. אלו המשתמשים בו, הם ברובם מהנדסי אווירונאוטיקה. אבל השנה הוא יהפוך לנפוץ יותר – סבור ג'פרי קאר, העורך המדעי של אקונומיסט, ב-"The World in 2020". הסיבה: הראשונים והעשירים מבין בעלי המכוניות המעופפות. יתחילו לספר עליהן לאורחיהם המשתאים (ואולי המשועממים).
הרעיון של מכונית אווירית קיים כבר עשרות שנים, אך רק בשנים האחרונות פותחו מערכות התנעה קלות די הצורך כדי להרים אותה מהקרקע. פריצת הדרך הייתה סוללת הליתיום-יון, המותקנת גם במכוניות אוטונומיות. כאשר מתקינים סוללות כאלו בכלי טיס הבנויים מחומרים קלים ובמנועים מתקדמים היכולים להפעיל מדחפים, הן יכולות לשאת אדם או שניים למרחק של עשרות ק"מ לפני שיש לטעון אותן מחדש. די בכך כדי שכלי טיס כאלו יהיו שימושיים כמוניות אוויריות וכרכב פרטי למי שרוצה לעקוף את הפקקים.
המכוניות הראשונה מסוג זה תהיה BlackFly, תוצרת חברת Opener מעמק הסיליקון, האמורה לצאת לשוק השנה. יהיה בה מושב אחד, הטווח שלה יהיה 50 ק"מ, ומהירותה תגיע ל-100 קמ"ש; צורתה, מעיר קאר, תהיה כאילו יצאה מציור של
סלבדור דאלי. Opener טסה מתחת למכ"ם האסדרה, שכן היא בנתה את המכוניות בהתאם לכללים החלים על מטוסי אולטרה-לייט ולכן אין צורך ברישיון טיס כדי להטיס אותה. רוב הדגמים המתחרים הם מתוחכמים יותר, ולכן מפתחיהם משווקים אותם כמוניות אוויריות שיפעלו במסלולים קבועים, בפיקוחו של מחשב או של טייס מן הקרקע.
המובילה בתחום זה היא החברה הסינית EHang, שהיא אחד היצרנים הגדולים בעולם של מסוקים ללא טייס. הדגם הדו-מושבי EHang 216 אמור להמריא השנה, ויטוס בין חמש נקודות בעיר גואנז'ו בה פועלת החברה. ה"מונית" כולל תא אליו מחוברות שמונה זרועות, שעל כל אחת מהן מותקנים שני מדחפים. במילים אחרות: זהו מל"ט ענק שבמקרה נושא נוסעים. החברה הגרמנית Volocopter נוקטת באותה גישה: ה"מונית" הדו-מושבית שלו פועלת בעזרת 18 מדחפים, המותקנים סביב תא הנוסעים בצורה המזכירה קורי עכביש.
שלוש חברות אלו מובילות כרגע, אך מתחרות רבות נושפות בעורפן. חלקן הן חברות הזנק; אחרות כוללות את ענקית המטוסים איירבס ואת ענקית הרכב השיתופי אובר. טויוטה מקווה להפעיל מונית אווירית לעיני כל העולם להדלקת הלפיד באולימפיאדת טוקיו. תעבורה אווירית עירונית כבר בדרך.
