רוני פינקוביץ, שחקן, בימאי ומנהל תיאטרונים בעברו העשיר, משחק כאן את משחק חייו. באמצע קריירה עשירה ופוריה (כמנהל תיאטרון המדיטק ועוד) פרצה אצלו מחלה שתחילה מתאפיינת בכאבי גב חולפים, ובהמשך בצורך בהליכה עם הליכון, וכעת - בישיבה על כסא גלגלים. אבל אפילו כך, הצליח לביים וליצור הצגה פיוטית ונוגעת ללב, עם שלמות של הרמוניה נפלאה בתנועה, עם צוות שחקנים משובח ביותר. הסיפור הארוג כתצרף של סיטואציות, שלאט-לאט מתחברות לרצף סיפורי זורם. הוא מתחיל כאשר אפרת (נעמה אמית) מגיעה לסטודיו בו מלמדים תנועה בסגנון "קונטקט". שם מסתבר לה שהמדריכה, נועה (דניאל חבקוק) היא חברתה לשעבר. כל אחת מהן עברה מאז חווית נטישת בן זוג, ופרקי התנועה היפהפיים שעיצבה הכוריאוגרפית המוכשרת שרון גל, בהם מתחלפים בני הזוג במחול, מהנים כל צופה בהיותם כה שונים, מעודנים ויצירתיים. הם בתנועה שלהם, כאילו מדברים במקום טקסט. מערכות יחסים נבנות, פוסקות ומתחילות תוך שרשרת סצינות יפות להפליא. וכשמתאהבת הנערה היפה (איאן יואל פינקוביץ) בבחור יפה תואר ומושך (גל אמיתי) ומשפיעה עליו לבוא גם הוא לשיעור ב"קונטקט", מתגלה שהקארמה שלה דומה לגורל אמה הפסיכולוגית (גלית הרשקוביץ), בכך ששתיהן התאהבו וקשרו את גורלן לנצח עם גבר למרות שחלה במחלה שאין לה ריפוי. והדרך מובילה רק לכיוון אחד. גל אמיתי, שחקן מעולה ומורה לתיאטרון, מדגים שליטה הרמונית בחלקים של המחול, בעיצוב מהפנט של נגיעה ולא נגיעה, וכובש את לב כמה מהנערות כאחד. משחקו כשחקן קלאסי ודרמטי מקבל פה חשיפה של מיכלול כשרונותיו, בנוסף ליפי תארו ורום קומתו. הוא זכור כ"יאסון" במחזה היווני "מדאה" ועוד ועוד. לכן אין תמה שהתאהבותו בה והיא בו עוד התחזקו חרף העתיד הצפוי. היופי העצור בסיפור הוא על כוח האהבה להתגבר על כל המעצורים, ועל מידת ההקרבה שהאוהבת מרעיפה על אהובה בכל מצב ובכל עת. הזרימה הבלתי פוסקת בין הקטעים המתחלפים תוך תנועה ושמיעת השירים מפי ברק אוליאר והקשרים הרבים מסביב לסיפור העיקרי, רק מעניקים למחזה את הרקע הרחב, את הענין והמקוריות שבהם. רוני פינקוביץ משחק את עצמו, כשאת הנערה המתאהבת והגורל של אמה חוזר אליה - מגלמת נכדתו המדהימה של עו"ד דן יואל ובתו של רוני פינקוביץ׳ - איאן יואל פינקוביץ. הרקדנית והמורה למחול שחורת התלתלים שהיא עוגן חשוב במחזה זה היא דניאל חבקוק. נופך חשוב להצגה בנוסף לבימוי המפעים של רוני פינקוביץ׳ והמשחק המבריק של כולם, מוסיפה הנגינה על הגיטרה וכן השירה הענוגה והנעימה של ברק אוליאר. את המוזיקה ערך רן בגנו, את התאורה המעולה עיצב עדי שמרוני ואת התפאורה והתלבושות ארנה ברנט שמעוני. הצגה ממש לא שגרתית, שמוציאה את הצופה מהמעגל הצר הידוע לו, ולוקחת אותו למרחבים לא ידועים אך מוחשיים ומציאותיים - בדרך לא שגרתית ומענגת. תחי האהבה!!!