בינואר 1948 הוציאה ה"הגנה" לרחובות חיפה סיורים אלימים, כדי למנוע פגיעות בכלי-רכב ולגמול לערבים במהירות אחרי הפיגועים. הרי כמה דוחות מינואר: ב-3 בחודש בשעה שבע עשרים וחמש בבוקר נתקל סיור בערבי חשוד ברחוב הנאמנים, ליד הבית מספר 17. החשוד קיבל פקודה לעמוד, ברח, נורה, נפצע ברגלו ונאסף למכונית ששירתה את הלוחמים הערביים. בשעה שתים-עשרה ורבע באותו יום בצהריים, ליד קפה "וינה" שברחוב המלך ג'ורג', נתקלה חוליית ה"הגנה" בקבוצת ערבים שסירבו להרים ידיים, ואחד מהם התנפל על חבר החוליה. הערבי נורה ונפצע. בשעה שלוש וחצי אחרי הצהריים ירה סיור בערבי כשהתכונן להשליך רימון לחנות של יהודי ברחוב אלנבי. הערבי נפצע ונאסף למכונית שחיכתה לו. שלושת הסיורים חזרו בשלום לבסיס.¹ ב-7 בינואר בשעה חמש ארבעים וחמש בבוקר, ירו ערבים על אוטובוס של "אגד" שנסע מהדר-הכרמל לעיר התחתית. שלושה כדורי סטן פגעו במכונית. חוליית כוננות הופעלה מיד ופגעה באוטובוס ערבי.² ב-9 בחודש בשעה שתים-עשרה וחצי בצהריים ירו ערבים ממכונית נוסעת על פועל יהודי בתחנת הבנזין "שֶל" ביציאה מחיפה דרומה. אחרי ארבעים דקות יצאה יחידה לפעולת-גמול. אנשי ה"הגנה" זרקו רימונים על שני ריכוזים של ערבים, באותה סביבה, וירו על מכוניות של ערבים.³

על-אף מאמצי המנהיגים הערבים של חיפה לשמור על פרופיל נמוך, הסלימו מעשי-האיבה באמצע ינואר. לימים סיפרו חאג' איברהים ונימר אל-ח'טיב שהמתנדבים הזרים הם שהציתו את הפתיל הרועם. ב-14 בינואר החדירו ערבים מכונית-תופת למרכז המסחרי היהודי בעיר התחתית, ביוזמתו של פאדי חיג'אזי משכם. חיג'אזי התקין מטעני חומר נפץ במכונית-דואר, במוסך של ג'אבור ברחוב יפו. היה זה המוסך הערבי הגדול ביותר בחיפה, והוא שימש גם בסיס של לוחמים ערביים. סמוך לשעה ארבע אחרי הצהריים החנה חיג'אזי את מכונית-התופת ברחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הבנקים, בין שתי תחנות-אוטובוס, והסתלק. עוברים ושבים ראו עשן בוקע מהמכונית החונה והזעיקו את מפקד החבל גרשון ריטוב. הערבים ירו על העוברים ושבים כדי למנוע את פירוק המטען. המטען התפוצץ לפני שהגיע ריטוב אל המכונית. שישה יהודים ושני אנגלים נהרגו, שישה יהודים נפצעו קשה ואחדים מהם מתו אחר-כך מפצעיהם. עשרים נפצעו קל ובינוני. גם ריטוב נפצע. מכוניות פרטיות שחנו בסביבה וחנויות אחדות ניזוקו. הנפצעים הובאו לבית-הקפה "פלשתין". הערבים ירו במכוניות של מגן-דוד-אדום ושל מכבי-האש שנסעו לבית הקפה. באותו יום, בלילה ולמחרת ניתקו הערבים את העיר התחתית מהדר-הכרמל באש-צלפים צפופה ויעילה. פועלים יהודים נותקו מבתיהם ואחדים מהם חזרו הביתה במכוניות של הצבא הבריטי. כמה יהודים נפגעו מן היריות שנורו על הולכי-רגל ועל כלי-רכב. ב-14 וב-15 בינואר נהרגו שנים-עשר יהודים בחיפה ונפצעו עשרות.⁴

אחרי שבוע רשם בן-גוריון ביומנו את הדיווח שקיבל מחבר המטכ"ל תושב חיפה יוחנן רטנר על אירועי 14 ו-15 בינואר: "בחיפה סדרו הערבים בלוקדה⁵ על היישובים היהודיים.⁶ למנוע תחבורה לנמל ולאזור התעשיה שנים-שלושה ימים. זה הצליחה, ואיש הדר הכרמל לא יכול להגיע לא לבתי חרושת ולא לנמל. הנמל נותק למעשה מכל הישוב היהודי... בימי הבלוקדה שלט ייאוש וחשבו שההגנה מחוסרת אונים. הבלוקדה נעשתה על-ידי מספר צלפים לא רב".⁷ כבר ביום שהתפוצצה מכונית התופת פגעו לוחמי ה"הגנה" בערבים שניקרו בדרכם סמוך לשכונות-הספר, וגם ירו מרחוק על ריכוזים של ערבים והרגו כמה מהם. אבל התגובה הונחתה למחרת בלילה שבין 15 ל-16 בינואר. ארבע יחידות של ה"הגנה" נשלחו אל השכונות הערביות. עשרים וחמישה לוחמים בפיקוד אהרון אבנון פצעו את השומר של מוסך ג'אבור, חדרו למוסך ופוצצו אותו עם כל המכוניות שהיו בו. הנזק נאמד בכמאתיים אלף דולרים. אבנון ופקודיו חזרו בשלום לבסיס ובדרך השמידו עמדת מקלע של ערבים שירו עליהם.⁸ שלושים ושמונה לוחמים מהחי"ש ומהפלמ"ח בפיקוד אהרון נחשון (אולק) פוצצו בית בן שלוש קומות של באשיר אל-מוגרבי ברחוב צלאח א-דין שבשכונת רושמיה. מבית זה ירו הלוחמים הערבים על כלי-רכב של יהודים. פקודיו של נחשון הגיעו לבית מוגרבי ברגל משכונת נווה שאנן ונשאו על הגב מאתיים ועשרים ק"ג חומר נפץ. כשניסו לפרוץ את תריסי הבית נורתה עליהם אש. חבלני הפלמ"ח בפיקוד ינון עזרוני פוצצו את הבית מבחוץ. כשהכינו את הפיצוץ תחת אש, נפצעו קל אחדים מהם. אחרי שקרס הבניין חזרו אולק ופקודיו לבת גלים. ארבעה בניינים סמוכים ניזוקו. רוב יושבי בית מוגרבי נהרגו תחת ההריסות.⁹ "המיוחדת" של חיפה בפיקוד שמואל מלינקי פוצצה את ביתו של אחמד מוראד ברחוב שבתאי לוי בוואדי מנסור. בית זה חלש על הכניסה להדר-הכרמל מהמושבה הגרמנית, והכנופיות התבססו בו כבר בימי מאורעות 1939-1936. היה לו קיר משותף עם בית-ספר אנגלי לבנות. בפקודה שקיבל מלינקי נאמר שעליו לפוצץ את הבית מבחוץ, אך הוא הסתכן, חדר לתוכו תחת אש ופוצץ אותו מבפנים. התקרה התמוטטה ורוב הקירות נהרסו. לבית הספר לבנות נגרם נזק. "המיוחדת" חזרה להדר-הכרמל בלי נפגעים.¹⁰ ארבעה מאנשי גדוד 22, חמושים במקלע, תת-מקלעים, בקבוקי מולוטוב ורימונים, תקפו אוטובוס ערבי מצפון לקריות, הרגו שבעה מנוסעיו ופצעו שנים-עשר.¹¹ בליל פעולות הגמול הרגו לוחמי ה"הגנה" שמונים וחמישה ערבים לרבות כמה מפקדים ומנהיגים.¹² יחסי הנוצרים והמוסלמים בחיפה הורעו עוד יותר. נציגי הנוצרים נעדרו מישיבות "הוועדה הלאומית", ב-17 וב-18 בינואר, והמוסלמים ראו בכך סימן מבשר רע. חאג' איברהים זימן ישיבת חרום ב-19 בינואר בהשתתפות נציגי כל הצדדים. ________________________ בשבוע הבא: משלחת עסקנים ערביים יצאו מחיפה לקהיר לבקש מחאג' אמין אל-חוסייני לסלק מהעיר את בריוניו ולהפסיק שם את המלחמה; הנוצרים הערבים הודיעו שאם לא תהיה הפוגה, הם לא ישתפו פעולה עם המוסלמים; חאג' אמין הבטיח לצמצם את המלחמה בחיפה, אך מפקדי הכוחות בעיר הודיעו שימשיכו ליזום פעולות נגד יהודים; ערבים נוצרים נוטשים את חיפה; הגנרל סטוקוול סבור שיש לחסל את "צבא ההצלה"; התקרבות בין הבריטים ליהודים בחיפה.

1. א"צ, יומן מחוז חיפה, 3 בינואר 1948. 2. א"צ, יומן מחוז חיפה, 7 בינואר 1948. 3. שם, 9 בינואר. 4. שם, 14 בינואר, ידיעות טנא, 21 בינואר; את"ה, עדות של גרשון ריטוב; צדוק אשל, חטיבת כרמלי, עמ' 59-58; צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, עמ' 325-324. 5. מצור נרחב. 6. הכוונה לשכונות. 7. יב"ג, 22 בינואר 1948. 8. א"צ, על הנעשה בין ערביי חיפה בחודש ינואר 1948; צדוק אשל בשני ספרים הנ"ל; מנדל זינגר, עמ' 133; ראיון עם אהרון נחשון (אולק). 9. אהרון נחשון והספרים של צדוק אשל ומנדל זינגר. 10. את"ה, עדות של שמואל מלינקי והספרים של צדוק אשל ושל מנדל זינגר. 11. צדוק אשל, מערכות, עמ' 325. 12. א"צ, דווח על הנעשה בחיפה ב-16 וב-18 בינואר 1948.