אות קלון על שירותי הביטחון

שירות ביטחון, שהלהיט את מפלגת השלטון בנחיצות הממשל הצבאי לאוכלוסייה הערבית עד שנת 1965, הוא זה שעמד מאחורי הזוועה של העלאת כל תושבי המעברה בכפר סבא באישון לילה על משאיות בחורף של שנת 1953. שירות ביטחון, שהלהיט את מפלגת השלטון בנחיצות מניעת חופש תנועה מאוכלוסייה ערבית במדינת ישראל, הוא זה שעמד מאחורי זוועת פינוי מעברה של עולים חדשים בעיקר מעירק בכפר סבא. ענישה קולקטיבית של כל תושבי המעברה בגלל מסוכנות כביכול של פעילות קומוניסטית במעברה, בלי שניתנה שהות לתושבים לאסוף את חפציהם. לפרופ' אברהם שטח, שחי במעברה באותם ימים וכיום מכהן כפרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת דנוור בקליפורניה, אופן הפינוי הזכיר לו את הפוגרום ביהודי עירק. רק מה שקרה ב-1953 בוצע בהוראת ממשלת ישראל (מתוך כתבה של עופר אדרת - "הלילה בו הועלו תושבי מעברת כפר סבא למשאיות" - (עיתון הארץ 8.7.2016). האמת שתוצאות הבחירות לכנסת השנייה בקיץ 1951 עוררו את שירות הביטחון לפעולה. המפלגה הקומוניסטית התחזקה וקיבלה מעל 27,000 קולות. כ-12,000 קולות יותר מאשר קיבלה לאסיפה המכוננת. 4% מאזרחי מדינת ישראל שלחו 5 נציגים לכנסת השנייה - 3 חברי כנסת יהודים: שמואל מיקוניס, מאיר וילנר ואסתר וילנסקה ו-2 חברי כנסת ערבים: תופיק טובי והסופר אמיל חביבי. במהלך פעילותה של הכנסת השנייה גדלה הסיעה הקומוניסטית ל-7 חברי כנסת, כשהתווספו עוד 2 חברי כנסת לסיעת מק"י: ד"ר אברהם ברמן, משרידי הנהגת הלוחמים בגטו ורשה, וד"ר משה סנה, מי שהיה מפקד ההגנה טרם קום המדינה. באותה תקופה ניתן לזהות גלי אהדה למק"י בקרב חניכי תנועות נוער ציוניות ובמידה רבה מאוד גם בקרב צעירים משכילים באוכלוסייה הערבית. ניתן היה לראות גם גלי אהדה רבים למק"י במעברות. במיוחד ניכרה השפעה רבה במעברות המאוכלסות בעולים מעירק, כמו המעברה בפתח תקוה, ברמתיים, בפרדס כץ, בחירייה, בקסטינה, בקוביבה על-ידי רחובות, ברמלה, בקדימה וכזאת הייתה גם המעברה בכפר סבא, שעל פינויה הפתאומי כותב ד"ר דן גלעדי, ההיסטוריון של כפר סבא ומי שנולד בה: "הפתאומיות שבה בוצעה הפעולה מנעה מהעולים להבין את המתרחש וגם לארוז את חפציהם" (עופר אדרת - הארץ 8.7.2016). אין כל הצדקה מוסרית לקחת אוכלוסייה בליל חורף אחד ובאישון לילה להעלות את כולם על משאיות במעטה של סודיות ללא כל הסבר ולהעתיק אותם מהאוהל בכפר סבא לאוהל או לפחון או לצריפון במעברה אחרת ברחבי הארץ, כי לדברי שירותי הביטחון קיימת "סכנה של פעילות קומוניסטית במעברת כפר סבא הסמוכה לגבול עם ירדן". תיאורו של פרופ' שטח את אירועי אותו לילה בחורף 1953 הוא כתם שחור בהיסטוריה של שירותי הביטחון בישראל. מספר פרופ' שטח - "רעש מנועים של כוח תוקף שלרגע נשמע כמו טנקים משוריינים העלה חשש שבן רגע ימחצו את גופי הדק במיטתי הדלה". לסופר עיתון הארץ, עופר אדרת, אמר: "יצאתי מהצריף וראיתי שיירה של משאיות צבאיות, שוטרים וחיילים שהגיעו למעברה והחלו להעמיס עליהן כמה אלפי עולים חדשים מעירק, מאירן ומדינות צפון אפריקה. חרדה וטרור התלבשו עלי כמו בעת הפוגרום המוסלמי על ביתנו בעירק... החיילים קיבצו תושבים מבוהלים והדפו אותם לתוך משאיות ריקות, בלי לאפשר להם לקחת עמם את חפציהם". לפרשה עצובה זו יש ביטוי גם בספר "ימי כפר סבא - הכפר שהיה לעיר" תוך ציון עדי ראיה, שסיפרו על בהלה בקרב העולים ועל פתאומיות הפעולה, שמנעה מהעולים להבין את המתרחש וגם לארוז את חפציהם, וכך, בליל חורף, ללא הסברים...". בסיפור עצוב זה יש גם הבזקי אור של מוסר. למרבה הצער, הבזק אור בודד נמצא בפרוטוקול של ישיבות מועצת כפר סבא, עליו שומרת ירדנה איזנברג, מנהלת המוזאון לתולדות כפר סבא. הבזק האור הוא בדמות יצחק שושני חבר המועצה, שהתריס נגד פינוי פתאומי וגינה את "התגובה הבלתי הולמת של רבים מתושבי המושבה...". אף לא קומוניסט אחד מתושבי מעברת כפר סבא הועמד לדין על קשר עם האויב, כפו שרמזו שירותי הביטחון וראש המועצה מרדכי סורקיס. אך כדי לשבור השפעה של קומוניסטים בכפר סבא החליטו שירותי הביטחון של ישראל לעלות על שרטון שכולו רדיפת קומוניסטים, והוכיחו מידה גבוהה של טירוף, העולה על העמית המקרתיסטי, שהשתולל באותם הימים בארצות הברית. תושבי מעברת כפר סבא פוזרו במעברות קוביבה על-ידי רחובות, מעברה ג' ברמלה, מעברת קדימה, קסטינה וחלקם הגיע למעברת עמישב על-ידי פתח תקוה. אני הנער בן 17 ראיתי את אלו שהגיעו למעברה בפתח תקוה.

הַפָּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּג'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט בַּמַּעְבָּרָה בפ"ת

(השיר מוקדש לזכרו של יעקוב קוג'מן, אחד ממנהיגי המאבק של המעברות בשנות החמישים של המאה הקודמת, שנפטר בגיל 89) אִמִּי הָיְתָה בַּשְׁלָנִית בַּמִּטְבָּח בְּגַן הַיְּלָדִים שֶׁל אִרְגּוּן אִמָּהוֹת עוֹבְדוֹת בְּמַעְבָּרַה בְּפֶתַח תִּקְוָה עִם עַרְפִלֵּי טֶרֶם-אוֹר עִם רוּחוֹת נֶאֱנָחוֹת עַל גַּבָּהּ בָּאָה כָּל בֹּקֶר לְגַן הַיְּלָדִים בַּפַּחוֹן שֶׁצָּמַח עַל אֲדָמָה חוֹרֶגֶת אֲדָמָה שֶׁחָרְשָׁה אֶת שְׁדֵה הַכַּלָּנִיוֹּת שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ בַּמּוֹשָׁבָה הַלְּבַנָּה גִּדְּלָה פַּחוֹנִים שׁוֹקְעִים עֲרִירִיִּים בֵֵּין קִמְטֵי שַׁלֶּכֶת דּוֹמַעַת. . הַפַּחוֹנִים בְּמַעְבָּרַה עָלוּ מִן הָאָבָק בַּקַּיִץ וּמִן הַבּוֹץ בַּחֹרֶף לִבָּהּ שֶׁל אִמִּי עָטַף בְּפַחוֹן אֶחָד כְּרִיכִים לַאֲרוּחוֹת בֹּקֶר אַהֲבָתָהּ לָשָׁה וְטִגְּנָה קְצִיצוֹת לֶחֶם בְּפֵרוּרֵי בָּשָׁר לַאֲרוּחוֹת צָהֳרַיִם רוּחָהּ חִמִּמָה בְּמָרָק לְבָבוֹת יְלָדִים בִּימוֹת הַקָּרָה. אֲנִי הַצַּבָּר מֵהַמּוֹשָׁבָה הַלְּבַנָּה בְּנָהּ שֶׁל חֶדְוָה מֵאִרְגּוּן אִמָּהוֹת עוֹבְדוֹת רָאִיִתי אוֹתָה בַּפַּחוֹנִים הַנָּעִים כְּעֶדְרִֵי סְפִינוֹת מִיַּמַּת הַשָּׁרָב בָּהּ הַחֹשֶך עִוֵּר לְיַמַּת הַקָּרָה בָּהּ הַחֹשֶׁך יִלֵּל. בֵֵּּין בְּלוּיֵי עֶדְרֵי פַּחוֹנִים צְפוּפִים פְּרוּמֵי גַּגּוֹת קְרוּעִים כּוֹרְעִים דּוֹלְפִים בְּאָחוּ בּוֹצִי פּוֹעִים פְּעוּרֵי פֶּה אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הָעִירָאקִי פַּחוֹן עָשִׁיר בִּסְפָרִים מִמָּסָד מְבֻטָּן בְּרִגְבֵי אֲדָמָה וְעַד טְפָחוֹת דְּמוּעוֹת מִגֶּשֶׁם נֶעֶרְמוּ לְלֹא סֵדֶר טוֹלְסְטוי וְצֶ'כוֹב, גַּ'בְּרא אִבְּרָאהִים וְעָ'סָאן כַּנָּפָאנִי, שֶׁקְסְפִּיר וְגֶטֶה, נָגִ'יב מַחְפּוּז וְרָ'גָה אַלְזָקָאק מִילוֹנִים בְּעִִבְרִִית וּבַעֲרָבִית, אַנְגְּלִית וְצַרְפָתִית עִתּוֹנֵי אֶלְאִיתָחָד, הַקַּפִּיטָאל שֶׁל קָרֶל מָארְכְּס הַמָּנִיפֶסְט הַקּוֹמוֹנִיסְטִי וְסֵפֶר תנ"ך. בְּתַקְלִִיט פְּלָסְטִיק חָרְשָׁה לָה הַמַּחַט בֶֶּטהוֹֹבֶן וְצַיְקוֹבְסְקִי, פּוֹל רוֹבְּסוֹן וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה אוּם כֻּלְתּ'וּם. אָהַבְתַּי אֶת הַפַּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט יַחֲפָן כּוֹפֵר מֵעִירָאק שֶׁפַּחוֹנוֹ הֵבִיס תָּמִיד תּוֹגוֹת אִלְּמוֹת מִיָּמִים מְסֻתָּתִים בַּעֲבוֹדוֹת דַּחַק מְנַוְּנוֹת חַיִּים וְאָדָם. אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחוֹן הֶעָשִׁיר שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט הֶעָנִי.