"אני לא מכיר הליך כזה"

השופט: עודד שחם, בית המשפט המחוזי בירושלים

המועד והנושא: יום חמישי, 13.2.20, שעה 09:00, פירוקים

המועד והנושא: יום ראשון, 23.2.20, שעה 11:30, עניינים מינהליים

המדור ביקר פעמיים באולמו של השופט עודד שחם, חבר ההרכב בתיקי בנימין נתניהו, שכן הביקור הראשון היה קצר מכדי לגבש דעה. נסקור אותם כסדרם. בדיון הראשון ישבו כל הצדדים באולמו של שחם לפני המועד שנקבע לתחילת הדיון - וכתמיד, זהו איתות על שופט דייקן. מדובר בערעורו של נושה על דחיית תביעת החוב שלו בידי מפרקי רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס. שחם נכנס בשעה 9:02, ומיד נכנס במרץ רב לבעיה הגדולה שגילה בתיק. הוא פונה למפרקים: "היה איזשהו בירור כאן? למה אני לא קיבלתי שום פרוטוקול, שום מסמך, שום כלום? לא מתעדים פגישה כזאת? כתבתם בפסקה 63 שהיה בירור - איך זה לא רלוונטי? אדם מגיש תביעה, פלוני הוא בעל סמכות מעין-שיפוטית, איך לא מרגישים תרשומת לבית המשפט? אני לא מכיר הליך כזה. נאמן צריך לפעול כמו שגורם שיפוטי פועל. כשהוא מקיים בירור, פעם ראשונה זה צריך להיות מתועד, ופעם שנייה - זה צריך להיות אצלי". הטענה של שחם היא, שהמפרקים כלל לא בדקו את פרטי תביעתו של הנושה לפני שדחו אותה. הוא מוכן היטב לתיק, מצוי בפרטים ואומר בדיוק את מה שהוא חושב: "כרגע זה נראה שלא עשיתם הרבה, וזה בלשון המעטה קיצונית. איזה תפקיד הוא מילא? באיזה היקף? האם כשהיה סמנכ"ל מילא עוד תפקידים? אין התייחסות להסכם שלו; האם זה מחדש משהו? אין על זה מילה בפסיקה שלכם. יש בהסכם הוראה שאי-אפשר לצבור חופשות; אין על זה מילה [בפסיקת הנאמנים]. זה פסק דין שלא משקף הליך אמיתי".

"לי אין עם מה לעבוד"

אחרי המקלחת הזאת, המותירה את המפרקים למעשה חסרי מענה, שחם רוצה בכל זאת להתקדם. "יש לי כמה אלטרנטיבות. האחת: להחזיר אתכם לשולחן השרטוט ולברר הכל, כולל טענות שאתם אפילו לא מנסים להתמודד איתן על מעמדו כעובד - שולחן, משרד, מכונית. אני יודע מה נקודת המוצא שלכם, והיא שגויה. "אתם עכשיו בית דין לעבודה, ואם אני הייתי עכשיו בית דין ארצי - זה היה חוזר [אליכם] באותה מהירות שבה הגיע. זה כלום. אתם צריכים לנהוג כבית משפט. הפעם לנהל את זה כמו שצריך, לקבוע עובדות וממצאים, שיהיה עם מה לעבוד. לי כערכאת ערעור אין עם מה לעבוד, כי אין ממצאים. אל תעשו לעצמכם חיים קלים. נכון שיש זיקה משפחתית [בין הנושה לבעלים], אבל צריך להרהר אם זה נתון שגובר על הכל. אי-אפשר לקבוע חוסר תום לב בלי לברר עם הבן-אדם. אם הגברת [המפרקת] תבדוק בפסיקה שלי, היא תראה שמספר המקרים שקבעתי חוסר תום לב הוא פחות מאצבעות יד אחת. "אפשרות שנייה היא להגיע להסכמה דיונית שהוא היה עובד ולקיים איתו שיג ושיח בכל הנושאים. אם יישארו מחלוקות - תגישו טיעון קצר ואני אכריע. אפשרות שלישית היא להגיע להסכמה על 79א [פסיקה על דרך הפשרה]. שמעתם את ההערות שלי על יחסי עובד-מעביד. יש לי את הטיעונים הרלוונטיים שלכם, יש לי את התמונה. "שלוש האפשרויות מבחינתי שוות. לשבת ולכתוב פסק דין כאשר ברובד התשתית לא נעשתה העבודה - את זה אני לא עושה. כערכאת ערעור, כאשר הדברים לא נעשים כהלכה, אז אולי אופציה א'. לא קבעתם שום עובדות. לא קבעתם ממתי הוא היה סמנכ"ל. מספר השעות הנוספות הוא רלוונטי. אלו דברים אלמנטריים. בבית דין לעבודה הייתם מתבקשים להגיד, ואתם לא יודעים להגיד לי את זה. ישבתי עם התלושים שלו, עשיתי כל מיני חישובים, יש כל מיני מספרים. לפעמים כתוב שכ"ע - כנראה שכר עבודה. תחשבו אם בית דין לעבודה היה מוציא מתחת ידו פסק דין כזה". המפרקים ממשיכים להתווכח, אבל כבר ראינו ששחם מוכן היטב. "הוא לא נחסם בהתיישנות. כתבתם את זה, וזה לא משכנע. זה שהוא סגר איתם ב-2015 - לא אומר שום דבר אחורה. תנסו למצוא לי מקבילה אחת באיזשהו פסק דין של בית לעבודה למה שכתבתם. אפשר לחשוב שיצאתם מאיזושהי נקודת הנחה; אני לא רוצה להגיד את זה, אלא לתת לכם קרדיט שלא עשיתם כך.אתם מכים יותר מדי על הקרבה המשפחתית, וזה בלשון המעטה. תחליפו דיסקט, the sooner the better". המפרקים מבקשים להתייעץ, הם יוצאים וחוזרים אחרי 40 דקות עם בחירה באפשרות השלישית - פסק דין לפי 79א. "יפה, מצוין", מגיב שחם. הוא מוודא עם הנושה שגם הוא מסכים לכך, מקפיד על הדיוק בהקלדה ונותן להסכמה תוקף של פסק דין. "תודה לכם, סוף שבוע נעים".

"זה נראה לי לא פרופורציונלי"

גם בדיון השני הצדדים מגיעים בזמן ושחם נכנס ב-11:33. מדובר בערעור על החלטת המשטרה והמשרד לביטחון פנים שלא להאריך רשיונות נשק, ולנציגת המדינה יש עידכון חשוב: התיק הפלילי נגד העותר נסגר מהעדר אשמה, ולכן היא מציעה שיפנה שוב לרשויות שיבחנו את עניינו. שחם קולט במהירות הבזק את משמעות ההודעה, ומצרף את הבנתו המהירה לבקיאותו המלאה בפרטי התיק: "אין טעם בהותרת ההליך, כך או כך", הוא אומר לבא כוח העותר. "אם הם יקבלו החלטה שתניח את דעתכם - זה יספיק. אם זה לא ייראה לכם - תוכלו לבקש בירור נוסף, זה יגיע עלי ונקבע. במתוכנת הזאת, העתירה לא תישאר. שני הצדדים לא טענו בפני מה המשמעות של סגירת התיק מהעדר אשמה, כי זה הגיע היום בדקה ה-91. ההחלטה במישור הפלילי לא מחייבת במישור המינהלי; זו נקודת המוצא. לכן שני הצדדים צריכים לחזור לשולחן השרטוט ולבדוק". שחם מוכן לשמוע את בא-כוח העותר, הסבור שיש להותיר את העתירה תלויה ועומדת, ואשר אומר שאולי יבקש צו ביניים. הוא מגיב מיד: "לא צו ביניים; צו עשה זמני. אדוני יודע כמה צווים כאלה ניתנים. צריך לטעון, ופסק דין חלקי אני לא אתן על רגל אחת". שחם עושה פרצוף של חוסר הסכמה למשמע המשך טענותיו של בא-כוח העותר, מתקן אותו לגבי הצעתה של בא-כוח המדינה, וחוזר על עמדתו: "אם אדוני יעשה את זה [השלמת טיעון בפני המדינה] בלו"ז קצר, אפשר לקבוע דיון בתוך 14 יום או פחות. אני לא רואה כאן הרבה חלופות מעשיות. בכל מקרה, אני לא אקבל החלטה על המקום. הכי נכון לאדוני הוא לחזור לרשות, כי אם לא - בעוד שלושה שבועות אדוני יקבל את מה שהמדינה מציעה כעת. אדוני יגיש השלמת טיעון, תקבלו החלטה מהר, ואם זה לא ישא חן בעיניכם - דלתו של בית המשפט פתוחה". נציגת המדינה מבטיחה תשובה בתוך 14 יום מקבלת השלמת הטיעון של העותר. שחם מבהיר לבא-כוחו, כי אינו קובע מתי עליו להגיש את השלמת הטיעון; ברור שהאינטרס שלו הוא לעשות זאת כמה שיותר מהר. "אנחנו רואים את אורך ההחלטות הללו, זה לא משהו מסובך. בכפוף לכך אני יכול להורות על מחיקת העתירה תוך שמירת הטענות?" - כן, אך העותר מבקש הוצאות. שחם מגיב: "לחייב בהוצאות זה קשה, כי יש כאן התפתחות חדשה. אני לא יכול לומר שהם [המדינה] היו לא בסדר באיזשהו מובן, זה נראה לי לא פרופוציונלי. החזרת אגרה - זה התכוונתי לעשות ממילא, גם אם אדוני לא היה מבקש, בניכוי הסכום שקבוע בתקנות". אחרי עשר דקות הדיון מסתיים.

השורה התחתונה: בקיאות רבה בפרטים, תפיסה מהירה ותקיפות מובילים את שחם לניהול ענייני, יעיל וממוקד של הדיונים. הוא אומר את דעתו בלי כחל ושרק, וגם בכך תורם מאוד לקידומם של ההליכים. לא מומלץ לאיש להגיע אליו בלי להיות מוכן או לנסות להתחכם איתו במהלך הדיון.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.